אימא הגיעה מוקדם היום בבוקר, כלומר בעשר וחצי. היא באה לעזור לארוז, כלומר לארוז בסערה תוך כדי שאני מציע שוב ושוב הפסקות.
רגע של נחת נרשם כשהיא מצאה ג'וינט ישן באחת מקופסאות הטפאור, ושאלה איך לסמן את הארגז שאני אדע שהוא שם. רגע של מבוכה נרשם כשהיא שאלה למה יש לי כל כך הרבה גלילים של נייר נצמד בגודל תעשייתי. 'זה מהמעבר הקודם או משהו' - מלמלתי. וגם- 'זה בכלל לא משהו בדסמ"י בכלל...'.
בסביבות השעה שש, היא הלכה, ואני נשארתי לבד. נזכרתי שאני צריך לארגן מפתחות לדירה החדשה. הדיירת הקודמת הופתעה לשמוע שהמפתח עוד לא אצלי. היא העבירה את המפתחות למתווך לפני שבוע. כשלמתווך סוף סוף היה נוח, קפצתי אליו לקבל את המפתחות. אחר כך לא התאפקתי ונסעתי לדירה. הדיירת ניתקה את החשמל, ולי לא היה כוח לחפש איפה מדליקים אותו שוב. אז הסתובבתי קצת בדירה החדשה בחושך. השכנים, שהמתווך הבטיח שאף פעם לא נמצאים, ובכלל, אחד מהם חרש, והשני רוב הזמן בחו"ל, אז הם לא עושים רעש בכלל, עשו מסיבה בדירה ממול. התלבטתי אם לפתוח את החלון ולהגיד שלום. אבל העדפתי פשוט לעמוד בחושך ולהריח את הצבע הטרי.
זאת פעם שלישית שאני בדירה החדשה. פעם ראשונה היא נראתה גדולה נורא. אחר כך קטנה מדי. עכשיו היא נראית בול בגודל המתאים. שכחתי לסדר את העברת האינטרנט. מחר. אני מבטיח.
מסתבר שגם להתחלות חדשות יש ריח של צבע טרי.