סיפורים

או..ך! אני לא יודעת למה האישה הזו כל כך מרתיחה אותי.
שניה אחרי שנרגעתי בעזרת הנשיקה ההיא
שוב אני מוצאת את עצמי מלאה ברגשות כעס מתסכלים כלפיה, כאלה שאין עליהם שליטה.
זהו עקב אכילס שלי. אני יודעת את זה: כשמישהו לא מוצא חן בעיניי אני מייד הופכת עוינת כלפיו ולא יעזרו כל הפקודות, האיומים, העונשים.
כמובן שלאחר מעשה אני מתביישת בעצמי מאוד, ומבקשת סליחה.. ומבטיחה להשתנות.
אבל שום דבר לא עוזר והנה זה בא שוב.
היא מצמידה את ידיי ורגליי ברצועות חזקות אל המיטה. רצועה נוספת מקבעת אותי באגן כך שאין באפשרותי כלל להניע את גופי עליה.
היא פונה להתעסק במכשירים החשמליים שנמצאים סביב המיטה ואני, חסרת מנוחה, מנסה להרים את ראשי שוב ושוב כדי להתבונן במעשיה.
"אני חושבת שאולי כדאי להשתמש בזה" היא שולפת מאחת המגרות כיסוי עיניים ומסתכלת באדוני על מנת לקבל אישור.
הוא מקרב את פניו אליי ומתבונן בעיניי.
"מה את אומרת, שפחה? האם יש בזה צורך?"
"לא מאסטר" אני עונה מייד.
"יפה. כך חשבתי..." הוא מחייך אליי
"ובכל זאת, אני סבור שזה ירגיע אותך מעט" הוא אומר, ומסמן במבטו לרופאה.
היא כורכת את הכיסוי סביב עיניי בידיים מיומנות. העלטה עכשיו מוחלטת.
בלית ברירה, מתוך חוסר אונים מוחלט,אני מנסה להרפות את גופי ולהרגיע את הדופק המואץ. מזכירה לעצמי שאני סומכת עליו לגמרי.
שהוא לא יתן שיקרה לי שום דבר רע...
אבל למה? אני לא מצליחה להבין.
למה הוא נותן לה לשלוט בי ככה? הוא הרי יודע כמה אני שונאת רופאים!
לא חשוב... אני עונה לעצמי
זה ממילא לא יצליח לה, מה שהיא מנסה לעשות...
הרצון שלי חזק יותר.
אני מחשלת את עצמי לקראת מה שהולך לקרות.
"בשלב הראשון נרצה לבדוק שהכל תקין ועובד כמו שצריך..." היא אומרת ומצמידה תוך כדי, מדבקות לראשי. אני מניחה שאלה הן אלקטרודות.
לתוך הנרתיק היא דוחפת, לא בעדינות, פלאג כלשהו ומקבעת אותו לתוכי בעזרת סרט הדבקה. אני מרגישה שמשהו מוצמד גם לדגדגן שלי אבל אני לא מצליחה לזהות מה.
אחרי כמה שניות אני מבינה מה זה עושה.
זרמים נעימים של חשמל נשלחים אליו, מעירים אותו.
אני נזכרת במה שאדוני אמר לי פעם, על היכולת לשלוט במחשבה ומתוך כך בגוף. כל עוד זה תלוי בי, לא אתן לה את ההנאה הזו, לראות אותי מתפתלת...
אני מתאמצת לשמוע מה נאמר מעליי, להשאר ממוקדת בהם ולא בתחושה הנעימה והממכרת שעולה בי עכשיו.
"אני לא צריכה תגובה מלאה ממנה כדי לראות מה רמת הגירוי שנוצר" אני שומעת אותה מסבירה בקול ענייני לחלוטין, כאילו הייתי איזה עכבר מעבדות. "הסנסור שבתוך הנרתיק שלה יודע להצביע על כך בצורה מדויקת לחלוטין על ידי מדידת רמת הרטיבות והמתח השרירי" אני שומעת את הצעדים שלו סביבי מתרחקים ומתקרבים. אולי היא הזמינה אותו לצפות איתה באיזה מסך?
"אבל היא נלחמת בזה... תראה, הגרפים במוח כמעט ולא משתנים למרות ההענות הברורה של הגוף לגירוי"
"מעניין..." אני שומעת אותו אומר בקול משועשע
אני די מרוצה מעצמי עד עכשיו. זה אפילו לא קשה כל כך להתעלם מהדרישה הזו לעונג שנכפית עליי. זה כל מה שהיא יודעת לעשות? אני חושבת לעצמי בבוז...
אבל הגירוי ממשיך לפעום שם למטה וגם קצת מתגבר. עכשיו זה בא משני מקומות שונים: גם מהדגדגן וגם מתוך הנרתיק. מסתבר שהאלקטרודה הזו, או מה שלא יהיה שהיא שמה שם- עובדת לשני הכיוונים.
אני נאנקת בשקט.
"אמרת משהו?" היא שואלת
ואני מנענעת בראשי.
"תעני!" הוא מצווה עלי. "בנימוס!"
"לא גבירתי"
אני אומרת בשקט.
אני שומעת אותה מחייכת לעצמה ומקללת אותה מבפנים. שתלך לעזאזל.
קצת יותר קשה להתעלם עכשיו. הזרמים מציפים אותי מלמטה, גורמים לי לרצות להתפתל על המיטה
אבל אין לאן לזוז.
זה מטריף עוד יותר, התחושה הזו של חוסר האונים, אבל כוח הרצון שלי חזק יותר והוא מנצח. אני מאלצת את עצמי לחשוב על דברים אחרים ונרגעת, מרוצה מעצמי מאוד.
האם דימיינתי או שאני יכולה לשמוע אותה עכשיו מתעצבנת קצת?
לא נורא, שתתעצבן. אני חושבת. היא עוד לא יודעת עם מי יש לה עסק.
האדון שלי אומר לי כל הזמן שנקודת התורפה שלי היא הגאווה. איכשהו מולו היא נעלמת לגמרי, אני יכולה לעשות הכל, להענות לכל דבר שיגיד. הנוכחות שלו מולי מאפסת אותי לגמרי ואני כל כך אוהבת את התחושה הזו שקשה לדמיין.
אבל כשמישהו אחר מנסה לשלוט בי... זה רעמים וברקים.
פשוט לא מסוגלת.
"טוב" היא מסכמת בקול יבש "בדקנו כל מה שאפשר מהבחינה הזו. כמובן שיש אינספור גירויים שאפשר לבדוק אותם, אבל בדרך כלל הענות לגירוי ישיר של איברי המין מעיד על תקינות כללית, וברגע שהיא קיימת אפשר לפתח רגישויות נוספות באזורים שונים. אם תרצה, אראה לך בהמשך. בינתיים אני שמחה לבשר לך שהכל תקין לחלוטין."
הגירוי פוסק באחת.
למרבה הפלא, אני מרגישה קצת מאוכזבת. אבל מתעשתת מייד. הלא זה מה שרצית, לא? אני נוזפת בעצמי ודי מתעלמת מהעובדה שלרופאה הנ"ל בכלל לא אכפת אם אני משתפת פעולה או לא. אין צורך להתעמק בזה עכשיו, זה רק משפיל אותי יותר.
"ועכשיו לחלק השני של הבדיקה" אני שומעת אותה.
כמה דקות עוברות ורשרושים שנשמעים ואני חשה קסדה כלשהי מולבשת על ראשי.
"עכשיו הגירוי ניתן ישירות למרכז העונג במוח ומשום כך, לא ניתן להתעלם ממנו. כך נוכל לבדוק האם יש איזושהי בעיה להגיע לאורגזמה ברמה של תפקוד המוח.."
אני לא לגמרי מבינה את ההסבר שלה אבל
פתאום
עובר בי גל מטורף של ריגוש. מקצה אצבעות הרגליים ועד לקצה השערות.
כשהוא נגמר אני שומעת מישהו מתנשף בקול. מה, יכול להיות שזו אני??
לא מספיקה להרגע ומיד מגיע עוד אחד ועוד אחד.
כל המחשבות על התנגדות, ומרדנות וכוח רצון ושליטה מתפוגגות כלא היו. אני בכלל לא שם.
במקומי שוכבת על המיטה איזו כלבה מיוחמת שלא נותנים לה מה שהיא רוצה וכל מה שהיא יודעת זה רק להתנשף בקול וליילל. תנו לי את זה , בבקשה. בבקשה. זה כל כך נעים! רק שיפסיק...! לא! שלא יפסיק! בבק...שה...! עכשיו! מהר חזק. לא יכולה יותר.. הצילו.
כמה עונג וכמה תסכול בבת אחת. אני מתפתלת בתוך הרצועות מנסה להתחפר אל תוך האלקטרודה שבתוכי ואל המיטה, אל משהו קשה שייתן מענה לצורך הזה השואב. וזה לא מספיק. אני יודעת שהם מסתכלים עליי ונהנים אבל לא אכפת לי. לא אכפת לי להתחנן. בבקששששה! אני מוכנה להכל. רק תנו לי את זה...
הגלים שוטפים אותי אחד אחרי השני כל אחד גבוה יותר מקודמו עד שמגיע גל גבוה במיוחד אני נישאת עליו למעלה ולרגע אחד ענוג ומדהים אני מתנתקת לגמרי מהמציאות ונעלמת חסרת משקל אל מימד אחר של עונג אי שם למעלה
 
 
 
ואז זה נגמר.
 
אני חוזרת אל החדר, אל המציאות, אליהם.
היא מסירה את כיסוי העיניים ומחייכת אליי. "הכל תקין" היא אומרת בחיוך.
אני מחייכת אליה בחזרה אבל לא מסוגלת לדבר...
פתאום אני לא מצליחה להזכר למה היא עצבנה אותי כל כך.
מסתכלת אליו
גם הוא מחייך. הוא שמח והוא גאה בי וזה עושה אותי מאושרת ממש.
לפתע אני מבינה איכשהו שזה עושה אותי מאושרת לחשוב שהם, שניהם, יחד, נהנו מהעונג שלי.
זה גורם לי להרגיש מבוישת ומאושרת בעת ובעונה אחת.
הם משאירים אותי לנוח שם על המיטה וחוזרים לפינה השניה של החדר, אל השולחן.
קטעי מילים ומשפטים צפים אליי משם ואני קולטת אותם במעורפל: שלב שני...מניעות פסיכולוגיות... מציאות מדומה...
אבל שום דבר מזה לא נוגע בי עכשיו.
הגוף שלי רפוי וכבד ולאט לאט אני מרגישה איך השינה משתלטת עליו ואני נרדמת.