הם יושבים במסעדה.
הוא- גבוה, לבוש בקפידה היא- - נראית שברירית.
לובשת שמלה ארוכה, עמוקת מחשוף וחשופת כתפיים. שערה עשוי בתסרוקת גבוהה.
הם מביטים זה בזו בעיניים, כאילו העולם מסביבם לא קיים.
היא מספרת משהו. הוא מקשיב לכל מילה. אחר כך הוא משיב לה והיא צוחקת.
וככה זה נמשך.
כשהם מסיימים את הארוחה, הם קמים.
הוא עוזר לה ללבוש את המעיל והם יוצאים שלובי זרועות אל החושך שבחוץ.
במדרגות, לפני הכניסה לבית, הם מתנשקים ארוכות. מאוהבים.
הדלת נסגרת אחריהם, משאירה את הרחוב מחוץ לעניין.
היא עוזרת לו לפשוט את המעיל והוא פוסע פנימה אל הבית משאיר אותה בכניסה.
לפניה קו גבול בלתי נראה, אותו אסור עליה לחצות כפי שהיא.
מימין נמצא החדר שלה. ולשם היא הולכת.
היא תולה את המעילים שלו ושלה, ולאט, מקלפת מעצמה את השמלה ואת כל השאר.
גם הסיכות המהדקות את השיער למקומו מוסרות אחת אחת והשיער משתחרר רך וגלי אל הגב.
אחר כך היא חוזרת אל מצבה הטבעי.
על ארבע היא לוקחת בפיה סל בתוכו קולר, וזנב
ומחכה שאדונה יפתח את הדלת
ויקרא לה לבוא.