סיפורים

"שלום אדוני. אני שמח שהגעת בזמן. האם מצאת את הכניסה בקלות?"
 
מנהל בית המסחר קם מכסאו, לחץ את ידי והזמינני לשבת. לאחר מכן התיישב גם הוא. הוא היה אדם מכובד למראה.
האמת היא שממש לא היה קל למצוא את הכניסה לבנין. החזית שפונה לרחוב לא הסגירה שום פתח כניסה, ואם לא היו בידי הוראות מפורטות, הייתי בודאי משוטט שעה ארוכה בניסיון למצוא את הדרך להכנס אליו.
בכל אופן, שיטת השיווק של בית המסחר האקסלוסיבי הזה- ידיעה מפה לאוזן, הבטיחה שכל מי שהוזמן לקנות בו ידע שהכניסה היחידה לבניין נמצאת בקומת המרתף, וזאת, כדי למנוע כניסתם של אורחים לא קרואים.
דילמה אחת נפתרה לי כשנפגשנו- האיש מעדיף גברים. זה נחשף לרגע קצרצר באופן שבו אמד אותי במבטו.
אך זה היה רגע בודד. בשניה שלאחר מכן הוא חזר להיות ענייני ומנומס.
 
"האם תרצה לשתות משהו?
לא?
ובכן, כדאי שנתחיל. משימה לא קלה עומדת בפניך והיא אורכת זמן. חבל על כל דקה.
בית המסחר שלנו מחזיק בכמאתיים שפחות. הן כמובן מהסוג המובחר ביותר ומתאימות לכל טעם וחשק.
כיון שזה בלתי אפשרי עבור הלקוח להתרשם מכולן בבת אחת, יצרנו דרך בה ניתן למקד את החיפוש."
 
הוא שלף מתיקיה שהיתה מונחת על השולחן מספר דפים והגיש לי אותם.
 
"ריכזנו כאן שאלות שהתשובות עליהן תעזורנה לך להתמקד בחיפוש ובבחירה.
ברגע שנדע את התוצאות, נבחר עשר שפחות התואמות בדיוק אליהן ואותן תוכל לבחור באופן מדוקדק.
אם לא תמצא באף אחת מהן את מבוקשך, נעבור הלאה לעשר השפחות הבאות. אם יהיה צורך, נעבור כמובן על כולן
אך מניסיון, דבר זה כמעט אינו קורה-
שיטת המיקוד הזו התגלתה כמדויקת להפליא והלקוחות שלנו מרוצים מאוד.
עליי להזכיר לך, כמובן, שאנו נותנים אחריות מלאה על הסחורה ויש אפשרות החלפה תוך חודש מיום הקניה אם אינך מרוצה, כך שלא אמורה להווצר שום תחושת לחץ בשעת הבחירה
והיא יכולה להתבצע בנחת ומתוך מחשבה מעמיקה כפי שמתבקש בעניין כה עדין וחשוב..."
 
המנהל השתתק והמתין לתגובתי
 
"ממ.." כיחכחתי בגרוני בעוד עיניי מרפרפות על הדפים שבידיי.
"תהליך המיקוד הזה אכן ראוי להערכה,
אך הבה אחסוך לך זמן.
אני כבר בחרתי את בחירתי."
 
 "הכיצד?" המנהל לא הצליח להסתיר את פליאתו ואכזבתו
"הן לא ראית ולו שפחה אחת בלבד...!"
 
"טעות בידך." עניתי לו.
"בדרכי למשרדך נתקלתי בשפחה שניקתה את המסדרון
ראיתי את פניה והם מצאו חן בעיניי. אותה אני רוצה."
 
"לא יתכן!" הוא השיב בתדהמה
"אותה מכולם?
ולא תרצה אפילו להתרשם מהמבחר ומההיצע? להשוות? להתלבט?
הרי זו לא החלטה שעושים ברגע!"
 
"האמנם?" חייכתי אליו
"בכל אופן, אני כבר החלטתי.
אמרתי לך, ראיתי את פניה וזה הספיק לי, בדרך כלל אינני טועה בענין זה.
ארצה כמובן לשוחח איתה לפני כן, אם זה אפשרי."
 
המנהל הנבוך הציץ בי שוב וכנראה הבין שלא יוכל להזיזני מדעתי.
הוא הרים את שפופרת הטלפון שעל שולחנו וזימן למשרד את אחראית המשמרת של הנקיונות באותו יום.
 
לאחר מכן פנה אליי שוב.
 
"תיכף נדע במי מדובר, אדוני. אולם עליי להזהיר אותך לפני כן שישנה סיבה טובה לכך ששפחה זו עובדת בעבודה הבזויה של הניקיון
במקום להיות באולם התצוגה, על אף יופיה.
אנחנו מוסד בעל מוניטין של שנים רבות ועסקאות כאלו אינן מתקבלות כאן בעין יפה.
עם זאת, אני נוקט בגישה שהלקוח תמיד צודק ועל כן ייעשה כרצונך.
אולם עליך לזכור שהכללים הרגילים של הקניה אינם תקפים כאן. על קניה כזו אין אחריות וכמובן שאין אפשרות החזרה.
גם המחיר נמוך בהתאם... אני מקווה שאתה מבין כל זאת..."
 
נשמעה דפיקה על הדלת ונכנסה האחראית. מבוגרת מעט אך עדיין נאה. אולי שפחה שעבר זמנה מלהמכר... הרהרתי בלבי.
המנהל הסביר לה במה מדובר והיא עיינה ברשימות שבידיה.
 
"השפחה ששאלת עליה היא 331m, אדוני.
בת 18. יתומה. נמכרה אלינו על מנת לכסות את החובות שהותירו הוריה לאחר מותם.
גילתה מוטיבציה רבה להצליח אולם היא סובלת מבעיית חרדה חמורה.
היא עברה לתחום אחריותי לפני מספר שבועות לאחר שנקבעה כלא כשירה לתפקיד שפחת תצוגה.
זה קרה לאחר שהקיאה  את כל ארוחת הבוקר שלה על אדון שהגיע לבודקה..."
 
האחראית השתתקה לרגע כאילו כדי לאפשר לנו לעכל את המידע ואז המשיכה
 
"היא עובדת שקטה, צייתנית וחרוצה אך כרגע באופן מפתיע למדי הופסקה עבודתה על מנת שתוכל להענש."
 
המנהל הרים עיניו בהפתעה
"להענש? על מה ולמה?"
 
"איני יודעת בדיוק במה מדובר. האם תרצה שאברר, אדוני?"
 
"לפני הכל, הביאי את הנערה ברגע זה לחדר הבדיקות על מנת שהאדון יוכל לראותה. לאחר מכן, בררי את העניין וחזרי אליי עם תשובה. מהרי"
 
"כן אדוני"
האחראית קדה ויצאה לדרכה.
 
המנהל הציץ בי לרגע
"האם אתה עדיין בטוח, אדוני, שברצונך לפוגשה?"
 
"אכן, כן" עניתי.
 
"אם כן, בוא איתי בבקשה.
בדרך,אם יורשה לי, תוכל להציץ במבחר היותר משובח שלנו ואולי זה יגרום לך לשנות את דעתך..."
"אני מסכים" עניתי בחיוך.
 ויצאנו לדרך.