סיפורים

אולם התצוגה היה אולם מפואר וחמים. לא גדול במיוחד. מספר כורסאות רכות עמדו בפינה בה ניתן היה להשקיף בנוחות על המתרחש בחדר. 

במרכז החדר היו כריות מעוצבות באופן מיוחד (לאחר מכן, כשהתקרבתי ראיתי שלכל כרית ישיבה הוצמד מתקן של שני מוטות קצרים שנראו כמו דילדו ופלאג. היה ניתן להחדיר את המתקן לשפחה שישבה על הכרית וכך לבחון את תגובתה לגירוי שהללו יצרו ואת הקלות או את הקושי בה הם חדרו אליה. "זאת" הסביר המנהל "כדי לתת מושג כמה שיותר ברור על יכולותיהן של השפחות. אתה לא קונה כאן חתול בשק...")

שתי דלתות נוספות בפינה המרוחקת יותר הובילו לחדרי בדיקה פרטיים יותר בהם היו כפי ראייתי, מיטת בדיקות וכן אביזרי הצלפה שונים.

המנהל שאל אם ברצוני לקבל הדגמה קצרה ואני עניתי בחיוב. הוא צלצל בפעמון שבקיר ואז הזמין אותי לשבת באחת הכורסאות הרכות ולהמתין כמה דקות.

לאחר דקות ספורות נפתחה דלת צדדית ושלוש שפחות נכנסו לחדר. הן היו עירומות לחלוטין, שערן ארוך ומפוזר, עיניהן מושפלות בענווה והן היו הנשים היפות ביותר שראיתי מעודי. כל תו בפניהן היה מושלם. עורן היה מבהיק וחלק, גופן מחוטב.

אם לא הייתי רואה את הפנים המתוקות של 331m ייתכן ועוד הייתי מתפתה לבדוק אותן. הן התקדמו בצעד איטי וחושני, כל אחת למקומה ואז כרעו בחינניות על ברכיהן על שלוש מהכריות שהיו במרכז החדר.

המנהל נהנה, כמדומה, לראות את הבעות פניי.

"אולי נדמה לך כי אלה הן השפחות המשובחות ביותר שלנו אבל אלה הן רק מהמעלה השניה. מחירן פחות או יותר שווה לכל כיס (לפחות לכיס של אלו המגיעים לכאן מלכתחילה...). השפחות הראשונות במעלה הן כמובן הרבה יותר יקרות ולכן גם אינן נחשפות לכל אחד אלא ללקוחות שיש ביכולתם לשלם. במקרה כזה, הבדיקה עצמה עולה ממון רב."

הוא חיכה מן הסתם שאגיב על דבריו אבל אני רק הנהנתי והוא המשיך.

האם תרצה לבחון אותן קצת יותר לעומק? בחר לך אחת בבקשה..."

הסתכלתי בהן זמן מה והתקשיתי לבחור, לבסוף בחרתי את האמצעית ששערה היה אדמוני וגופה בהיר יותר משל חברותיה. המנהל ניגש אליה ולחש באוזנה דבר מה. השפחה האדמונית התרוממה לרגע מכריעתה על מנת להכניס את מתקן המוטות לתוכה ואחר חזרה וכרעה באותה התנוחה בדיוק ללא שינוי כלשהו בהבעת פניה.

המנהל חזר והתיישב לידי, מצביע על שלט קטן המונח על השולחן לצידי. "בבקשה, אדוני" הרגש חופשי להשתעשע להנאתך, ובינתיים אלך לבדוק האם הכל נעשה לשביעות רצונך בחדר הבדיקות"

ואחר שוידא שאני יודע איך להפעיל את השלט, יצא מן החדר.

ניגשתי עם השלט בידי אל השפחה האדמונית. היא היתה שקטה ורגועה למראה. רק מבט חד בחזה הראה שנשימותיה קצת מהירות יותר מהרגיל. חברותיה ישבו בדממה ולא הזיזו איבר.

התכופפתי אליה והרמתי את סנטרה כך שפניה הופנו אליי. עיניה היו ירוקות ויפות להפליא אך מבטן היה קר מדי לטעמי. "מה שמך?" שאלתי. "אני 16B, אדוני, לשירותך" אמרה בקול רך.

"כמו בובה" חשבתי לעצמי. "וכמו בובה אפשר גם להפעיל אותה..." לחצתי על הכפתור התחתון בשלט וכיוונתי אותו לעוצמה מינימלית.

16B עצמה את עיניה בשעה שגלי הרטט מהדילדו החלו לגרות אותה, פיה נפער מעט ונשימותיה הפכו מהירות עוד יותר. הוספתי מעט עוצמה ולאחר מכן הפעלתי גם את הכפתור העליון. היא קפצה מעט כשחדר לתודעתה הגירוי האחורי ואז החלה להתנועע מעט על עקביה ועל ברכיה בתנועות מעגליות וקצובות. חברותיה ישבו עדיין ללא תנועה. כמו בובות שעווה.

"אל תזוזי!" אמרתי לה בקול חד.

היא קפאה לרגע ואז ניסתה לכרוע שוב ללא תזוזה אולם זה גבה מחיר משליטתה העצמית. היא החלה נאנחת בקולות קטנים שאי אפשר לטעות בהם.

זו היתה הופעה מושלמת... נהניתי מכל רגע.

שמתי לב שגם חברותיה חדלו להיות קפואות ונעו מעט במקומותיהן. אם היה לי זמן אולי הייתי מצרף אותן להופעה משותפת,

אך זמני היה קצר ומישהי הרבה יותר מעניינת המתינה לי בחדר הסמוך.

הגברתי את שני הכפתורים למקסימום והתיישבתי בנחת על הכורסא לחזות במחזה המופלא.

16B ניסתה להשאר צייתנית לפקודה שטרם ביטלתי להשאר ללא תזוזה, אבל גופה בגד בה. הוא נע מעצמו ללא שליטה במקצב ריתמי של עונג. פטמותיה המושלמות האדימו כמו גם לחייה. שערה המסודר החל להפרע ולעשות כרצונו. ברגע האחרון, עוד הספיקה למלמל בקשת רשות לגמור. כיון שלא היה לי כל עניין בה, מלבד שעשוע רגעי, לא ראיתי טעם למנוע ממנה את מבוקשה והיא הגיעה לשיא במהירות ובקולניות. לאחר מכן, חזרה וכרעה על עקביה בדממה כאילו לא קרה דבר.

באותו רגע נכנס המנהל וסימן לי לבוא אחריו.

ניגשתי אל השפחה האדמונית וליטפתי אותה בשערה, "תודה לך, שפחה, על ההופעה" אמרתי בחיוך.

היא שמרה על מבט מושפל באומרה "תודה לך, אדוני" וכך לא יכולתי לראות אם עיניה התחממו מעט או לא. גם קולה לא הסגיר דבר. "בובה. חשבתי לעצמי. באלה אין לי חפץ"

וכך יצאתי מהחדר בעקבות המנהל.