מיד אחרי שהשפחות יצאו מהחדר פניתי לענייני.
היתה לי המון עבודה על ניירת וכמה פגישות מחוץ לבית. ידעתי שזה יעסיק אותי שעות ארוכות וקיוויתי שאצליח להתרכז במשימות שלי ו'לשכוח' לכמה זמן את העובדה שמחכה לי צמד שפחות מושלם בבית.
בסופו של דבר הסתיים היום הארוך והגעתי הביתה.
ריסנתי את סקרנותי לגבי השפחות ונכנסתי לחדר העבודה לסגור מספר ענייני עבודה. לאחר מכן, מזגתי לעצמי כוסית ועמדתי מול הנוף הנשקף מהחלון הגדול של החדר. הרהרתי בדרך הטובה ביותר להתחיל את מערכת היחסים המורכבת הזאת.
אין ספק שאליאנה היא אגוז קשה לפיצוח. היא הבטיחה לציית ולמלא את תפקידה כשפחה, אבל יש בה מרדנות שעלולה להפריע לה. באופן עקרוני, אני לא מאמין בריסוק האישיות אלא ברתימת הכוחות הסוערים הללו לטובתי. השאלה היא רק מה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.
די ברור שאם אפעיל כוח אשיג את המטרה ההפוכה, אבל מה הן האפשרויות האחרות, הטובות יותר?
הרהרתי בזה עוד מעט ואז הרקתי את הכוסית בלגימה אחת אחרונה ויצאתי מהחדר.
בחדר האוכל, כמצוותי, המתינו שתי השפחות על הברכיים כשראשן מורכן. כשהן שמעו אותי נכנס לחדר הן זעו קצת במקומן אך לא הרימו את ראשן. על השולחן חיכה לי מגש מכוסה, שריחות מעוררי תיאבון עלו ממנו.
אבל לי לא היה תיאבון לאוכל באותו רגע.
"ערב טוב שפחות" אמרתי בחיבה. "הביטו בי." שתיהן הרימו את ראשיהן והסתכלו בי בציפייה.
"יש שינוי בתוכנית." אמרתי. "איני רעב כרגע ולכן ארוחת הערב תחכה. סופי, החזירי את המגש אל התנור במטבח. אליאנה, לכי אל חדר האירוח הגדול והדליקי את האח שם, סופי תצטרף אלייך כשתסיים במטבח."
הן קמו בזריזות למלא את פקודותיי ואני פניתי אל חדרי להתרענן אחרי היום הארוך.
כשהגעתי אל מה שכיניתי 'חדר האירוח' (חדר גדול עם אח, ספות, כורסאות נוחות ומדפי ספרים) הן היו שם, מתבוננות יחד בספרים שהיו על המדפים ומדברות ביניהם בקול שקט.
כחכחתי בגרוני והן הסתובבו מיד וכרעו על ברכיהן.
"אני שמח שאתן מתעניינות בספרות," אמרתי בחיוך "אבל כשאני מבקש להמתין לי, יש רק דרך אחת לעשות את זה."החיוך נמחה מקולי.
התבוננתי בהן היטב.
סופי השפילה עוד קצת את ראשה
אליאנה זקפה מעט את כתפיה.
"אליאנה, עמדי."
היא צייתה לי מיד.
"פשטי את בגדך."
היא פתחה את הסגר של ביגדה בתנועה חלקה, השמלה נפלה ממנה והיא עמדה לפני עירומה.
"צעדי למרכז החדר." פקדתי
היא צעדה מספר צעדים קדימה כשראשה זקוף ונעמדה מולי. אם חששה מפניי, היא לא הראתה את זה. על פניה הופיע אותו מראה נחוש ועקשן שראיתי בבוקר, בשעה שהגיעה אליי.
הלכתי סביבה באיטיות, בוחן את גופה שהיה כמו יצירת אמנות מעוררת השראה. נעמדתי מאחוריה והתקרבתי אליה עד שכמעט נגענו זה בזו, נשימתי בעורפה.
היא נרעדה מעט.
העברתי אצבע עדינה לאורך מתאר גופה, מהצוואר ועד המותן. היא קפאה במקומה, מופתעת מן הסתם.
המשכתי במסע החקירה, משתמש באצבעותיי ובכפות ידיי, ותוך כדי כך מצמיד אותה אליי.
אחרי שהשתחרר מקפאונו הרגעי, גופה שיתף איתי פעולה. הרגשתי אותו מתעורר ונמתח אליי, מתאים את מקצבו למגעי. נשימותיה הפכו לכבדות יותר. היא החלה להתעורר.
הגוף שלה היה רך ונעים מתחת לכפות ידיי, ניחוחה משכר. חקרתי את פלג גופה העליון: כתפיה, שכמותיה, מותניה. ידיי חפנו את שדיה העגולים. היא הפליטה אנחה.
לבסוף חבקתי אותה ביד אחת וביד השניה קיבעתי את סנטרה כך שראשה היה מורם וצווארה מתוח.
העברתי את שפתיי ברפרוף לאורך צווארה ואז בנשיקות עדינות. היד שחיברה אותה אליי החלה במסע לעבר מפשעתה בסיבובים איטיים ועדינים.
הרגשתי את הריגוש שלה הולך ועולה- היא לא ניסתה לעצור בעדו, אדרבה, היה נראה שהיא נהנית ומבקשת עוד.
ערוותה היה חלקה, כמנהג השפחות.
אצבעותיי ירדו והעמיקו ומצאו את הנקודה העדינה של הריגוש. עצרתי שם, משתהה.
היא המתינה להמשך ומשזה בושש לבוא היא החלה לפתל את גופה בעדינות יוצרת סיבובים משל עצמה סביב אצבעי.
הרגשתי את הרעב שלה למגע ותשוקה וגופי הגיב בתשוקה משלו. הרגשתי את איברי נלחץ אל מכנסיי ונדחק אל גופה. זה הגביר את פיתוליה.
נתתי לה להתנועע עוד קצת בתשוקה לא מסופקת ואז שחררתי אותה והתרחקתי.
היא נותרה המומה מעט, מתנודדת.
בצעד מהיר נעמדתי מולה. "על הברכיים, שפחונת." פקדתי והיא צייתה לי מיד.
שלפתי את איברי וקירבתי אותו אל שפתיה. לא היה צורך להסביר.
היא אחזה אותו בעדינות בידיה והכניסה אותו אל פיה החם, מוצצת בתשוקה.
היא למדה היטב את המלאכה. הרגשתי זרמים של עונג נמשכים ממנה אליי, ממלאים את גופי.
לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהיא היתה ההיפך המוחלט מסופי העדינה והתמימה. היא היתה התגלמות התשוקה והמיניות, כל כולה אישה בשלה ונראה שהיא היתה זקוקה לי בדיוק כפי שאני הייתי זקוק לה.
רגע לפני שהגעתי לשיא, עצרתי, שלפתי את איברי מפיה והתרחקתי ממנה.
היא הרימה אליי עיניים מופתעות ומעט מאוכזבות.
"עמדי." ציוויתי שוב.
היא נעמדה ואני הובלתי אותה אל השולחן שעמד שם. היא נתנה לי להוביל אותה בצייתנות ואני כופפתי אותה עליו, ופישקתי את רגליה.
שוב שלחתי את אצבעתי אל מפשעתה. היא היתה רטובה מאוד והגיבה מיידית למגע באנחות עונג נפלאות.
נצמדתי אליה ובאיבחה אחת חדרתי אליה, גורם לה לזעוק בקול.
בעלתי אותה בכוח, כשאצבעותיי מענגות אותה כל העת.
היא איבדה את מעט האיפוק שעוד נשאר לה. מתאימה את תנועת גופה למקצב הקבוע של החדירה וזועקת בעונג.
לבסוף הרגשתי אותה מגיעה אל השיא כשהתכווצה עליי בחוזקה גורמת גם לי לפרוק את מטעני בתוכה.
התחושה היתה עילאית.
נשארתי בתוכה עוד רגע, מלטף את גופה המיוזע ומרגיע את נשימותיי ואת הלמות ליבי. גם היא אט אט נרגעה ועתה שכבה על השולחן בעיניים עצומות ובגוף רפוי.
כל אותה עת, סופי כרעה על ברכיה בצד. העפתי מבט לכיוונה וראיתי שהתבוננה בנו. כשקלטה אותי מביט בה, השפילה את עיניה אל הקרקע.
הצטערתי שלא יכולתי לפענח את מבטה וקיוויתי שהיא נהנתה ממה שראתה ולא חשה קינאה.
התנתקתי מאליאנה ברכות, הקמתי אותה בעדינות מהשולחן וחיבקתי אותה. היא השיבה לי בחיבוק חזק ומלא רגש. "נהניתי ממך, שפחה" לחשתי לה באוזן. "היית שווה את מחיר הקנייה..."
היא הרימה אליי את עיניה, קלטה את הצחוק במילותיי וחייכה. "תודה גם לך, אדוני... זה היה... מענג מאוד."
"מצוין." אמרתי.
סימנתי לה בידי לכרוע בחזרה על ברכיה. "את יכולה לנוח עכשיו." אמרתי והתיישבתי גם אני על הכורסא החביבה עליי.
"סופי, בואי הנה." קראתי לה.
היא התנערה מיד וזחלה על ברכיה אליי.
כשהגיעה אליי סימנתי לה להתקרב עד שהיתה בין רגליי ואז חיבקתי אותה.
"האם נהנית ממה שראית זה עתה, סופי?"
היא היססה רגע לפני שענתה.
"כן, אדוני.מאוד" אמרה לבסוף.
"מדוע היססת?" הקשיתי.
סופי הסמיקה ולא ענתה.
"אני מחכה לתשובה." אמרתי.
"סליחה, אדוני. אני... פשוט.. נהניתי לראות אתכם יחד, אדוני, אבל גם פתאום הבנתי איך זה צריך להיות וכמה אני פגומה..."
"פגומה?" עניתי בפליאה. "נראה לך שאם היית פגומה הייתי קונה אותך??"
"לא, אדוני.. סליחה, אדוני... לא התכוונתי!" היא נבהלה בבירור מתגובתי.
חיבקתי אותה כדי לשכך את בהלתה.
"אני לא מוכן שתחשבי על עצמך כעל פגומה מעתה ואילך." אמרתי בתקיפות. "את שלי, את הרכוש שלי, ואני מקפיד להחזיק רק במובחר ביותר. זה מובן?"
"כן, אדוני." היא חייכה.
"טוב מאוד." חייכתי גם אני. "תדעי, שהתום והתמימות שלך מענגים ומפתים אותי בדיוק באותה מידה. טוב לי שאת כמו שאת. את לא צריכה לנסות להיות משהו אחר."
היא עצמה את עיניה ודמעות בצבצו מזוויותיהן. "אתה כל כך טוב אליי, אדוני." היא לחשה.
חיבקתי אותה שוב.
"אדוני...?" היא לחשה מתוך החיבוק
"כן שפחונת"
"גם אני רוצה לענג אותך. האם תרשה לי?"
הייתי סקרן למה התכוונה.
"בודאי, שפחונת." אמרתי לה. "את רשאית לעשות ככל העולה על רוחך."
"תודה אדוני" היא השיבה בחיוך ביישני, נלחצה אליי עוד רגע קט ואז קמה ממקומה.
היא נעמדה מאחורי הכורסא והחלה לעסות את כתפיי וצווארי.
ידיה היו מופלאות ורק לאחר כמה רגעים של עיסוי הבנתי עד כמה השרירים שלי היו תפוסים ומכווצים מכל תלאות היום.
הבטתי באליאנה שלא הצליחה להתאפק ולהשאיר את עיניה נעוצות ברצפה. גם בזה נטפל מתישהו הרהרתי לעצמי, אבל כרגע יש דברים חשובים יותר.
סימנתי לה להתקרב. היא זחלה על ברכיה והתקרבה אליי.
