אליאנה התקרבה אליי על ברכיה וכפות ידיה ואז התיישבה על עקביה למולי והמתינה.
"את מוזמנת להצטרף." אמרתי.
היא הבינה מיד, התקרבה אליי עוד קצת עד שהיתה במרחק נגיעה מכפות רגליי. היא חלצה בעדינות את כף רגלי הימנית מהנעל שהיתה עליה והחלה לעסות אותה באצבעות מיומנות. זה היה מענג מאוד, והשילוב הזה בין ידיה של סופי בצווארי וידיה של אליאנה בכף רגלי היה ממכר.
אחרי מספר דקות, היא התכוונה להניח לה ולעבור לרגל השניה.
"נשקי אותה." פקדתי.
אליאנה הרימה את עיניה לרגע והתסתכלה היישר אל תוך עיניי. סופי מאחוריי קפאה וידיה חדלו ממלאכתן. לא ידעתי לפרש את מבטה של אליאנה: לא היתה בו התרסה אך גם לא כניעות. הרגשתי כאילו היא חוקרת אותי. זה היה לגמרי בניגוד לכל האילוף שקיבלה והקוד הלא כתוב שבין אדון לשפחתו, אך לא אמרתי דבר. חיכיתי לראות מה תעשה.
לבסוף, אחרי זמן שהיה נראה כנצח, היא ניתקה את מבטה, רכנה אל כף רגלי ונשקה אותה בשפתיים רכות.
"נשקי גם את הרגל השניה." ציוויתי בשקט.
היא צייתה מיד.
מאחוריי שמעתי את סופי פולטת בהקלה את נשימתה שנעצרה.
רכנתי לפנים וליטפתי את ראשה הרכון של אליאנה. היא נרעדה תחת מגעי אך לא הרימה את עיניה.
"המשכנה." פקדתי והתרווחתי שוב בכורסא. עצמתי את עיניי והתמכרתי למגען המופלא של שתי השפחות שלי.
לאחר שהרגשתי שכל במתח מצווארי כתפיי ורגליי הוסר, ביקשתי מהן להביא את ארוחת הערב אל השולחן הנמוך בחדר. הזמנתי אותן להצטרף אליי וכך ואכלנו אותה כשאני יושב על הכורסא והן על הרצפה לרגליי. ביקשתי מהן לדווח על היום שהיה להן ואם השלימו את כל המשימות שקיבלו. לאחר מכן חקרתי אותן על החיים בבית המסחר. בהתחלה התשובות שלהן היו רשמיות וקצרות אך ככל ששאלתי הן נפתחו יותר ויותר עד שלבסוף הן דיברו בחופשיות מוחלטת, נכנסו זו לדברי זו וצחקו. נהניתי לראות אותן ככה, משוחררות מהמסכות שסיגלו לעצמן בבית המסחר.
מסיפוריהן התברר לי כי חלק מההכשרה שקיבלו כללה גם שיעורי ריקוד וביקשתי מהן להדגים לי מה למדו. סופי הסמיקה ומיד השתתקה.
"מה העניין, סופי?" שאלתי אותה
"אממ... זה פשוט... אני ממש גרועה בזה, אדוני. נכשלתי במבחן הסופי שוב ושוב עד שכמעט התייאשו ממני." היא אמרה במבוכה "אבל אליאנה..." היא אמרה והביטה בשפחה שלידה בחיוך קורן. "היא רקדנית נפלאה. נכון, אליאנה? תראי לו..." התחננה.
"אליאנה?" פניתי אליה בשאלה.
"כן, אדוני..." היא השיבה. "אני חושבת שסופי מגזימה קצת כדרכה."
"נראה לי שאני אשפוט בזה." אמרתי. "מה תרקדי לפניי?"
"מה שתרצה, אדוני." היא השיבה והביטה בי במבט רך.
"אניח לך לבחור." עניתי בחיוך.
"תודה, אדוני." גם היא חייכה ואז קמה בחינניות ממקומה.
"האם תרשה לי לבחור את המוזיקה?"
"כן, בודאי..." עניתי ועוד לפני שסיימתי את המשפט היא כבר מיהרה להפעיל את המערכת ולחפש מוזיקה מתאימה.
עד מהרה צלילים רכים מילאו את החלל. התררוחתי בכסאי, ממתין בסקרנות.
אליאנה פינתה את הרהיטים ממקומם, עד שנוצרה רחבה קטנה מולנו. היא התיישבה על ברכיה, והמתינה.
הצלילים הרכים של המוסיקה הפכו למקצב פועם וקבוע.
היא החלה לנוע כשגופה זורם עם המוזיקה בתיאום מושלם. תנועותיה היו איטיות וחושניות, ובגדה שתוכנן לחשוף את גופה בכל תנועה כמעט ולא השאיר פתח לדמיון. סופי צדקה, היא היתה הרקדנית הטובה ביותר שראיתי מעולם.
צפיתי בה רוקדת וגופי התעורר מחדש והתמלא בתשוקה מתוקה. לידי על הרצפה חשתי בתנועה מצידה של סופי.
תשומת לבי עברה אליה באחת. היא התבוננה מהופנטת באליאנה פיה פעור מעט ועיניה רכות. היה ברור שגם אצלה התעוררה תשוקה.
זה הזכיר לי את הרגע בו הן נפגשו בנשיקה.
אין ספק שהן נאהבות. אך כמה זמן כבר?
להפתעתי חשתי לרגע זיק קטן של קינאה אך לא הצלחתי להבין במי או למי קינאתי.
חזרתי להתבונן באליאנה המכשפת.
היא סיימה את הריקוד לאיטה, מאחדת בין תנועות הפתיחה ותנועות הסיום של הריקוד לידי יצירה מוגמרת ושלמה. לבסוף חזרה לשבת בברכיים אסופות ובראש מורכן.
כשהמוזיקה הסתיימה, היא קפצה בחינניות על רגליה וקדה לנו בצחוק משוחרר.
מחאנו כפיים בהתלהבות.
"זה היה נפלא, אליאנה." אמרתי לה בהתפעלות. "סופי לא הגזימה בכלל."
"חן חן לך, אדוני." היא קדה עמוקות, מרוצה בעליל.
"אני חושב שמגיע לך פרס על זה." אמרתי. "מה תרצי לבקש?"
אליאנה הזדקפה והבעה מהורהרת עלתה על פניה.
"ממ..." היא חשבה. "זה מאוד אדיב מצידך, אדוני..." היא אמרה לבסוף בחיוך.
"אני רואה שכבר החלטת." צחקתי. "מה תבקשי?"
"אני מבקשת," אמרה והפנתה את פניה אל סופי, "אדוני," הוסיפה, "שתתן לי כפרס את סופי, עכשיו. לעשות בה מה שארצה."
שתיקה השתררה בחדר.
סופי התנשמה, מבטה נעוץ בפניה של אליאנה.
אליאנה ניתקה במאמץ את עיניה ממבטה של זו והסתכלה בי שוב באותו מבט חודר.
"לעשות בה מה שתרצי?" שאלתי כמבקש הבהרה.
"לעיניך, אדוני, כמובן." היא הוסיפה.
שתקתי לרגע, מעכל את הבקשה ואת המשמעויות שלה. היא הפתיעה אותי כיון שהיא הוסיפה ממד לא צפוי של שליטה מינית לקשר שלהן. האם גם זה היה כבר בעבר? תהיתי.
"בסדר גמור." אמרתי לבסוף כשאני משיב לאליאנה במבט משלי. "סופי לרשותך לעשות בה כטוב בעינייך."
עכשיו גם אליאנה התנשמה. היא חזרה להביט בסופי וזו השפילה את מבטה.
