היה כבר ממש חשוך בחוץ כשטופי הגיעה הביתה.
היא הדליקה את האור בחדר המדרגות וניצלה את הרגע להשען על הקיר ולנוח.
כמעט שמונים קילו מיותרים הפכו את ההליכה הקצרה עד הכניסה לבניין לסוג של מסע כומתה. היא התנשפה קצת וקיללה את האקלים הים תיכוני שעשה יד אחת עם עודף המשקל שלה בכדי ליצור מפת שפשפות יצירתית במיוחד במקומות אינטימיים בגופה.
היא לקחה עוד נשימה אחת ונדחקה למעלית הקטנה שבקושי הכילה אותה. שכן אחר שבדיוק נכנס לבניין הספיק להציץ פנימה במבט מאוכזב ולהבין שאין לו מקום בפנים. טופי שיגרה מבט של התנצלות ולשניה הרגישה בושה עמוקה בעצמה. במה שהפכה להיות. באיך שנראתה.
אחרי שניה, זה עבר ותחושת הכניעה המוכרת, המבורכת שבה והופיעה.
היא נכנסה לדירה הריקה באנחת הקלה. היא היתה המפלט שלה ממבטים ביקורתיים ומהאשמות עצמיות ולו היה אפשר היא היתה נשארת בה לנצח ולא יוצאת בכלל.
אבל רק לאחרונה היא הצליחה להשיג את העבודה הנוכחית אחרי כמעט שנה של אבטלה ואף שעבודה זו היתה רחוקה מאוד מלהיות עבודת החלומות שלה היא היתה מועילה מאוד בתשלום שכר הדירה והאוכל וכל השאר. טופי ידעה שאין לה ברירה.
----
ארז הבחין ראשון בדמות הכבדה שהלכה ברחוב החשוך מתחתיהם.
הם ישבו במרפסת ועישנו.
הוא היה במצב רוח פילוסופי והתווכח עם אייל בשאלה אם אדם יכול לשלוט באופן מלא על חייו ועל גורלו או שיש דברים שלא תלויים בו. ארז טען שכן, אייל טען שלא. שהכל תלוי בגורל. רוני בדיוק עזבה אותו לטובת איזה שולט בלאי מהכלוב ולא התאים לו לשתף פעולה עם התיאוריות של ארז. היה יותר קל להאמין בגורל.
"הנה, תראה אותה." ארז הצביע בסנטרו על טופי המדשדשת בכבדות ברחוב. "היא דוגמא מצוינת. אם היא היתה לוקחת אחריות על החיים שלה ומשנה הרגלים, הם היו נראים לגמרי אחרת."
"איך אתה כל כך בטוח?" אייל לא התרשם. "הרבה אנשים שמנים יגידו שזו התנשאות מצד אנשים לא שמנים להגיד שהכל קשור בשליטה העצמית."
"אם לא שליטה עצמית אז מה כן?"
"גנטיקה. מחלה. כל מיני. אולי היא בוחרת להיות שמנה."
"יכול להיות שיש כאלו. אבל הם מיעוט. זאתי למשל. אני בטוח שאצלה זו שאלה של שליטה עצמית."
""אתה חתיכת שחצן."
"נכון." ארז צחק. "אבל אני גם צודק."
"לעולם לא תוכל לדעת את זה."
ארז שתק.
הוא ידע שזה נכון כמובן. לעולם הוא לא יידע. אלא אם כן...
קצה קצהו של רעיון החל לצוץ. הוא נסחף איתו, שוקע בהרהורים.
הם ישבו ועישנו בשקט כמה דקות.
"אני אומר לך שאני צודק ואני מוכן להוכיח את זה." ארז אמר פתאום
"איך בדיוק תוכיח את זה?" הקשה אייל שלקח לו רגע להזכר מה היה נושא השיחה הקודם.
"אני אגרום לה להשתנות."
"אתה לא תצליח."
"בוא נתערב."
אייל לקח שאיפה ארוכה מהסיגריה והסתכל על ארז כדי להבין אם הוא רציני.
"אני רציני." אמר ארז כאילו קרא את מחשבותיו. "נתערב. אני שם אלף שקל שתוך חצי שנה, תחת פיקוחי, היא הופכת להיות אישה אחרת."
"אתה חתיכת שחצן." חייך אייל
"אלף שקל."
"סגרנו."
העשן התאבך מעליהם. שניהם חייכו, מרוצים מעצמם.
"יש איזו הצגה כזאת..." נזכר אייל. "פיגמליון משהו. על אחת פשוטה מהרחוב ששניים התערבו אם הם יכולים לשנות אותה ולהפוך אותה למישהי מהמעמד הגבוה."
"ומה קרה בסוף?"התעניין ארז.
"היא באמת השתנתה."
"אתה רוצה להתחרט?"
"לא" אייל צחק. "אנחנו לא באנגליה של המאה ה 19 ואתה לא איזה מעמד אצולה. הגיע הזמן שתלמד לקח. אתה והשחצנות שלך."
"נחיה ונראה." אמר ארז וכיבה את מה שנשאר מהסיגריה שלו. "נחיה ונראה."
