מטגנת שניצלים שעתיים, שזה נפלא וזה נהדר,
אבל את מריחה כמו מטבח ציבורי בתחנה המרכזית, תתקלחי,
לא צריך להגיד לך להתקלח, אבל הנה בכל זאת, אמרתי.
ואחרי פעם אחת שהערתי. באה פעם שניה, בכל זאת.
אבל חינוך זה תהליך, תהליך זה תמיד כייף, ולרוב מתסכל.
אז באה פעם שניה. ואמרתי. בכל זאת.
אבל בפעם השלישית הגדלת לעשות, ונכנסת למיטה שלי מסריחה מטיגון שניצלים.
ושלא תבינו לא טוב, אני אוהב שניצלים, במיוחד כאלו שבדיוק יצאו מהמחבת.
רק שאת הנשים שלי אני אוהב בריח נשים רענן, ולא בריח שניצלים, ובטח ובטח לא במיטה שלי.
אז לקחתי אותך למקלחת. ושפשפתי אותך טוב טוב.
וכן. לא היו מים חמים.
וכן, ידעתי שאין מים חמים.
וכן, היה קר מאד.
וכן, צרחת וצרחת עד שהצלחת להרפות ולהתרגל למים הקרים. ועדיין ייבבת.
וכן, זרקתי לך מגבת לאחר מכן.
וכן, עמדתי מעליך והסתכלתי איך את מתנגבת כשאת על הברכיים.
וכן, ראיתי את המבטים, ידעתי כמה את משתוקקת שאנגב אותך, ואחבק אותך לאחר מכן, ואתן לך להנות מחום גופי. ראיתי.
תתקלחי לבד אחרי שאת מטגנת שניצלים. או מטגנת משהו.
ובטח ובטח אל תכנסי למיטה שלי מסריחה.
וכן, הצלחתי לספר לעצמי שאני לא נהנה מכל זה, ואפילו האמנתי לעצמי איזה שלוש שניות מלאות.