דוקטרינה מתל אביב, בירת ישראל לדורותיה

הן הגיעו בתשע בבוקר.

דומות, ברמות מטורפות. כמה שהן דומות לא להאמין. אוהבות אותי, חולות עלי - ובפעם הראשונה הן ביחד איתי.

א1 מבקשת שלא להיות שפחה שלי היום. א2 מבקשת להיות שפחה שלי גם היום כמו בכל רגע נתון. א1 צריכה ליטופים, חיבוקים, נשיקות, אהבה.

א1 מוצאת את עצמה - בפעם הראשונה בחיים, נהנית מאוד מזיון בכוס. גומרת מזיון בכוס. בפעם הראשוה בשנים האחרונות. לא האמנתי. לא מאמינה בעצמה לעובדה שזיון בכוס זה דבר מדהים. עד כה, רק בתחת מקבלת. רק שם גומרת. ועכשיו היא גמרה מזיון בכוס.

א2 לא מקבלת רשות לגמור. א1 מבקשת לקבל את כל הזרע שלי. א1 מבקשת, מתחננת שאתן לא2 לגמור אבל כאשר אני כבר אומר ל-א2 שהיא יכולה לגמור, היא לא מסוגלת. מרגיש חרא עם עצמי שלא נתתי לא2 לגמור בזמן וכעת היא לא מסוגלת. היא נהנת מאוד מהאירוע של שלושה ביחד. של שלושה במיטה אחת.

אצלי, בפעם הראשונה, יש זיקפה של שעה וחצי. כמו ילד חרמן בן 22 ורק אז אני מאפשר לעצמי לגמור. א1 מקבלת את הזרע שלי וא2 מקבלת את הביצים שלי למשך כמה דקות טובות.

אני מלך. כיף מאוד. תחושה מדהימה, מעצימה. כשאני גומר אני צריך להיות כמה שניות עם עצמי. בלי שיגעו בי. בלי לגעת באף אחת משתיהן. א1 ו א2 נותנות לי את הזמן הזה שאני צריך. מכבדות אותי.

אחר כך יושבים עם סיגר. מעשנים ביחד. רגועים, שלווים. מקטרים על חברי הכלוב, מחליפים חוויות מחברי כלוב מדהימים וכועסים על חברי הכלוב הפסיכים.

מרגיש כמו מלך, מרגיש KING.

ואז הן הולכות.

תודה לשתיכן. אתן מקסימות. אוהב אתכן.

באמצע העבודה, כשכולם לא רואים ולא שומעים. כאשר הם בטוחים שאני עושה משהו חשוב, אני נמצא בכלוב.

כיף אמיתי.

דוק.

אחרי שלושה שבועות קשים של כן או לא, אולי ואולי בכל זאת - הפור נפל ונעמה יצאה לחופשי.

למען הדיוק, ידענו שזה יקרה אבל כאשר הפרידה מתרחשת עדיין זה עצוב ואני חושב שגם לנעמה.

אז מה? כרגע אני שוב חופשי לחפש לי שפחה?

שלושה שבועות ידעתי שהיום הזה יגיע וברור לי שההחלטה הזאת נכונה וסופית אבל אני די עצוב.

אין לי ספק כי ****** תישאר איתי, כחלק מתוך החיים שלי. שלושה שבועות זה זמן די והותר לעכל את הידיעה הזאת שקיבלתי ממנה לפני מספר ימים.

עכשיו אני מחפש לי אהבה חדשה.

לא במקום***** ולא כתחליף - כי זה לא יקרה אלא פשוט משרתת חדשה, פילגש חדשה כזאת שאפשר יהיה לאהוב - כמו שאהבתי (ואני עדיין אוהב) את אישתי ואת ***** שלי (לא בהכרח לפי סדר זה.......).

דוקטרינה - המדווח אליכם מקיבוץ רמות מנשה, באמצע טיול - חופש של פסח).

בלי ******* שלי עד סוף פסח. כל הניסיונות לאתר ולמצוא זמן לשנינו ביחד, לפני פסח - לא צלחו.

עד סוף פסח בלי ******* שלי.

קשה לי מאוד עם הרעיון הזה. הייתי רוצה להיות איתה הרבה מעבר למה שאנחנו מצליחים להיפגש.

חסר לי זמן *******.

דוקטרינה, תל אביב.

****** שלי ואני ביחד. בעוד כמה דקות יגיע חבר כך שאפשר יהיה לבצע את העונש המתוכנן שמיועד לה.

נעדכן אתכם בהמשך מאחר וכרגע הזין שלי בתוך הפה שלה וקשה לי כך להקליז כלומר להקדליק סליחה .. . אני מעט מתקשה (כלומר אני מתקשה לחלוטין) להקליד.

נשיקות,

דוקטרינה ו******* ובעוד רגע, עוד חבר נוסף.

שבת בבוקר יום יפה. יום מקסים. המשפחה עומדת לצאת לטיול קצר למרחבים הפתוחים והמדהימים עם ים של פרחים. הריח של הג'חנון של הבוקר סחט קריאות התפעלות מכל בני המשפחה.

שום דבר לא יכול לקלקל את היופי של הבוקר של יום שבת משפחתי.

עד ששמעתי על הפיגוע בתל אביב.

4 הרוגים.

דוקטרינה, תל אביב

עבר מעט פחות משבוע מאז פגשתי את ****** שלי.

וכבר אני מתגעגע אליה. הקטע המדהים היה לנו כאשר הגענו לשלב העונש ואני הענשתי אותה בצורה מאוד קשה.

ועכשיו אני מתגעגע אלייך. לגופך, לריח שלך, למגע שלך, לטעם ולנוזלים שבתוכך.

מתי נוכל להיפגש שוב? הלחץ אצלי בעבודה מתגבר. היומיים שתכננו להיות ביחד בוטלו. ואני צריך אותך כל כך.

דוקטרינה שלך. מתל אביב בירת ישראל הקדושה לדורותיה.

תזכורת קצרה.
הפגישה שהיתה ביום שני האחרון נכשלה מאחר ו******* היתה עם הראש שלה בדברים אחרים ולא היה לה ראש אלי. פיניתי לה את הזמן ונתתי לה את כל מה שצריך.

יום שני, אתמול, הגיע העת להעניש אותה על כך.

אין זה משנה אם היא אשמה או לא. אם זאת אשמתה או לא. אני סבלתי מהעובדה כי במשך שעתיים בשבוע שעבר היא היתה עם דברים אחרים בראש ולא איתי וכעת היה תורה לסבול.

אתמול נתתי לה את הזמן שהיא אוהבת, בהתחלה. כמעט שעה הייתי שלה חיבקתי אותה ונישקתי אותה, כמו שנעים לה.

כאשר היא היתה מוכנה לעונש, התחלתי.

סטירות לחי חזקות מאוד, מכה עם כף היד על הדגדגן ועל הכוס החשוף שלה, אטבים בפטמותיה, חוסר אונים מוחלט לנוכח חגורת עור פרה שנחתה על הכוס שלה במהירות רבה ובהצלפות חזקות מאוד, ולקינוח השפלות קטנות ומאוד ברורות.

יותר זה לא יחזור. המסר שלי עבר ללא צל של ספק. כאשר היא איתי היא רק איתי.

לאחר מכן, משך שאר היום, ******* היתה שלי.

למען האמת, אני די מקווה כי אדרש להעניש אותה שוב על דבר דומה.

דוקטרינה, תל אביב

חזרנו להיות ביחד.

כנראה שזאת היתה מריבה בין אוהבים.

לא, אני צוחק. זאת היתה מריבה אמיתית על כעס שיצא עלי, שהיה צריך לצאת ואני ספגתי אותו.

במקום לחשוב שזה בגלל כעס - שנעמה כועסת ופגועה, במקום לחשוב על ********* שלי, חשבתי על עצמי ועל כמה שאני פגוע.

תודה לכל החברים בפורום שהתקשרו מייד אלי לבדוק מה קרה, אתם גדולים מהחיים.

דוקטרינה.

כך היא כתבה לי. . . . . לפני עשר דקות ממש.


---------------------------------------------------------------------------------------------
תמיד כל כך קל לי לכתוב לך, ועכשיו אני יושבת ובוכה ולא יודעת מאיפה להתחיל, אז אולי אני אתחיל בלהגיד לך תודה, תודה על רגעים קטנים של אושר, אושר אמיתי לא מזויף, על רגעים קטנים שהירגשתי טוב כל כך עם עצמי וטוב כל כך איתך, על זה המון המון המון תודה, וכל כמה שאני אגיד לא יצליח להגיע לרמה האמתית של התודה.
ביקשת שאני אהיה אני האמתית והנה אני מנסה וזה קשה תאמין הרבה יותר קשה ממה שאתה חושב, אז האמת שאני האמיתית עוברת עכשיו את התקופה הכי קשה בחייה ואני מרגישה שאין לי יותר חיוכים וצחוק לחלק, אין לי יותר שמחת חיים לחלק, ומכוון שאני לא מוכנה להעכיר לך את החיים עם הבעיות שלי, ואני לא רוצה לחלוק איתך דמעות, אלה חיוכים, אני הולכת, וזה קשה לי כל כך.
********, אתה איש מדהים, נתת לי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר...
אוהבת אותך מכל הלב, רוצה שרק תהיה מאושר
שלך לתמיד
********.

----------------------------------------------------------------------------------------


דווקא עכשיו, אחרי שמצאתי את האדם שחשבתי שיהיה לי איתו מדהים בעולם שלנו, היא נפרדת. נפרדת ממני.

עצוב לי מאוד.

דוקטרינה. תל אביב כבר לא נראית לי עכשיו כל כך שמחה.