אני שונאת את השכנות שלנו, אני לא קונה את זה שהן סטודנטיות מגרמניה, הן שליחות השטן שהגיעו לכאן בשביל למלא את כול שעות ההימצאות שלי בבית בצלילי קקופוניה שאפשר להשוות אותם אולי ליבבות של ג'ברווקי פצוע, או ניסור של צינורות הביוב החלודים של פלורנטין, מה שזה לא יהיה זה לא כינור, זה אולי נראה כמו אחד, אבל זה לא, למעשה, אם לכאב שיניים היה קול, הוא היה נשמע בדיוק ככה, שונאת אותן, ולא אכפת לי כמה שהן בלונדיניות ותכולות עיניים וחייכניות, הן רשע טהור!
אני לא מוצאת מנוח היום,יותר מהרגיל ("מנוח"איזו מילה טרחנית), הכול סביבי בטונים נורא גבוהים(כינור מזורגג), הכול מדאיג, אני ממהרת לאנשהו, אני לא יודעת לאן אבל התחושה היא שאני מאחרת, וכול דקה של פנאי מכוסה בקרום עבה של חרדה (זה כמעט כמו הקרום שנוצר על השוקו,רק יותר מגעיל ואי אפשר לגרד אותו הצידה עם כפית) וחרמנות (שילוב מהמם והגיוני בערך כמו אובדנות ומאנצ'יז) אני עמוסת דימויים ומחשבות ורעיונות ויורה לכול הכיוונים כמו כלי לא מכוון (כינור מזורגג פעמיים) וממש ממש בא לי לעשות משהו פרודוקטיבי, ויש לי מלא דברים להגיד, ולכתוב, ולצייר, אני עמוסת זיכרונות, תמונות צפות, הארות רגעיות, רצונות ופחדים.
אולי זה בגלל שפתאום, באיחור התחיל חורף? אולי זה בגלל שנראה שהכול מסביב השתגע סופית? אולי זה בגלל שהאישה בחו"ל? יש לי יותר מדי דברים לעשות ובו זמנית אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אתמול אפילו ניקיתי את האמבטיה – דברים שלומדים עד גיל 28 – אי אפשר באמת לנקות משהו בלי לשפשף, בדוק.
איך קוראים ל...נו...למפרט של הכינור? אני נלחמת בדחף לגשת לשכנות שלנו ולהכות בעזרת אחד כזה סטודנטית גרמניה שוחרת שלום (זה בסדר שאני חושבת שזה לוהט נכון?).
ולסיכום,
הנה הפאגוט פאריס - Faggot fairies - Feed The Horse
הן זוג נשוי, הן חמודות נורא, והשיר הזה מתוק ומטופש ומלא בגסויות מעוררות חיוך.
וזה סתם כי יש לי חולשה לקעקועים:
