אלוהים, ממה להתחיל? אני חייבת להתחיל ממשהו, כי אני חייבת לכתוב משהו, כי אחרת אני אשתגע, אז נתחיל איכשהו.
הבחינה עברה רע וככול הנראה אאלץ לעשות אותה שוב, זה היה יום מייסר ודוחה שגמר אותי טוטאלית, בערב קיבלתי את התספורת המובטחת בתוספת ערק ושיחת נפש מפתיעה.
היא נחתה בארץ בלילה, אבל הגיעה הביתה רק אתמול בערב, אחרי מסכת של שכנועים (ולא שלי) וניהלנו את השיחה העצובה בעולם, היה כמו לעקור שיניים ללא הרדמה, הורג אותי לראות אותה בוכה, הורג אותי לחשוב על היעדרה מחיי, למעשה כול זה די הורג אותי, אני מנסה לנשום ו to ride it out, ישנו יחד בלילה, היה קשה ועצוב ובלתי אפשרי, הבוקר היא שוב טסה, לצרפת לשבוע, והיא אמורה להגיע בקרוב לומר לי שלום, אני מרגישה חלשה כול כך שאני לא מצליחה להכיל את עצמי כרגע.
סיכמנו שזו סוג של "פרידה על תנאי" עד סוף פברואר, היא תעבור להורים ואני אשאר בדירה האומללה שלנו, ואז נחליט מה עושים, אני לא אשקר, חלק ממני מקווה שאיכשהו, עד סוף פברואר, אצליח להשיב לעצמי אותי ואז אולי אוכל לראות דברים אחרת, חלק אחר מרים גבה סקפטית ומזכיר לי שאני עצמי תמיד אמרתי ש"הפסקות" זה מה שאנשים עושים כשקשה להם להיפרד בבת אחת.
היום קיבלתי מייל מעורך שהעביר לי פעם סדנה, הוא הודיע לי שהמליץ על השתתפותי בפסטיבל שירה מתקרב, לאחר שיחה עם המארגנת נתבקשתי לשלוח לה קצת חומרים ולכתוב כמה מילים על עצמי, כמה מילים על עצמי, כמה מילים על עצמי? מה איתך גיברת? מי אומר דבר כזה לבן אדם כותב? מיותר לציין שהתברברתי עם זה כול היום (בין העבודה, שיחות וביקורים מחברות, התקפי חרדה קצרצרים ואינטנסיביים ומיגרנה אחת מתגברת), לבסוף, לפני חצי שעה הצלחתי לשלוח לה מייל בן 5 שורות בערך,ניחא, הוספתי קובץ שירים ולפחות מחשבה חיובית אחת, אולי יהיה מגניב.
אני רוצה שהיא תבוא כבר מצד אחד ופוחדת מזה נורא מצד שני, אני כול כך חלשה ואומללה כרגע, אני לא סומכת על שיקול הדעת של עצמי, אני נידית ומבוהלת ומטושטשת, כמו חתול בית עצל שננעל בטעות בחדר המדרגות.
יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר, נשימות עמוקות.
לפני 13 שנים. 2 בפברואר 2011 בשעה 21:46
