לפעמים אני רק צריכה להתכרבל במקום חם ולצמצם עיניים, כמו חתולה עצלה, רגעי שקט, רגעי קסם שחיים בתוכי ומעופפים באוויר, לפעמים אני מסתחררת בתוך החרדות שלי ושוכחת את עצמי לרגע, לשתיים, לכמה ימים, ואז אני נזכרת, בכול מה שגיליתי על עצמי לאחרונה, והנשימה חוזרת.
אין מילים לתאר, היום חברה טובה אמרה לי, "כרגע את פשוט מרגישה הכול בו זמנית", זה נכון, קשת רחבה כול כך של חוויות, בזמן כה קצר, בוסט גדילה מטורף וההלם שאחריו.
דברים רנדומליים שגורמים לי להרגיש טוב ברגע סטרס:
בפעם הקודמת שניסיתי לחיות, נפלתי על הפרצוף. תינוקות תמיד נופלים ישר על הפרצוף כשהם רק מתחילים ללכת, קטע כזה, כמעט חוק פיזיקלי. כיום לוקח לי 15 דקות להגיע ברגל מסוף אלנבי לגשר מעריב, יכולה אפילו בעיניים עצומות.
אין דבר כזה רגשות רעים, יש דרכים יותר מוצלחות לחוות אותם, יש פחות.
גם לי מותר שיהיה לי טוב, בחיי שכן.
אני כרגע סוג של הכול בבת אחת ונמצאת בכול מקום ובשומקום בו זמנית.
לא נותר לי אלא להיות נורא פתוחה ולחוות את זה, ולתת לחיים לגעת בי, לתת לעצמי להשתנות.
ותמיד יש מוזיקה להרגיע אותי
לפני 13 שנים. 9 באפריל 2011 בשעה 21:44