לפני 5 שנים. 27 במרץ 2019 בשעה 5:47
די התרגלתי לקבל אותן ממנו,וזה הדבר היחיד שמרדים אותי עכשיו.לשמוע את הקול שלו כשאני עוצמת עיניים והקול שלו מדריך אותי אל השינה.יש לו קול חושני,במיוחד כשהוא מנמיך אותו ללחישה.שמתי לב שאני מצמידה את הלחי אל הפלאפון ואז יוצא מן קול...גניחה מהולה בנהמה.זה קורה כשהוא קורא לי "זאבה קטנה שלי".מוצאת את עצמי שוקעת לאט לתוך הקול שלו.אוף,כמה שהוא חסר לי באותם הרגעים.הקול שלו זה הדבר היחיד שמרסן מעט את הגעגוע.
שמתי לב שאני גם מוציאה ממנו את הצד הילדותי שלו וזה מדהים,כי אנחנו צוחקים המון.משחקים קוף אחרי בן אדם...אני הקוף...ובעיקר נהנים גם עם המרחק שקיים.כל הרגעים האלה עוזרים ואיך הוא אומר "תחשבי על זה ככה קטנה שלי,בכל לילה שנגמר,זה יום אחד קרוב יותר לפגישה שלנו".אני מצפה בקוצר רוח לפגישה הבאה.תודה על עצמך וכולך אדוני האהוב💋💕
