התחלתי את הסשן עם צעצוע במסע קניות.אם אני הולכת לסבול,גם הוא.גוררת אותו אחריי להחנויות הדרושות לקניית הציוד האישי לצבא לבת השניה.כשסיימנו את הקניות,גם הבת וגם צעצוע זעקו שהם רעבים.ירדנו לקנות אוכל.צעצוע נותן לבת קובה,היא טועמת ונדלקת.אז הוא פינק עד הסוף וקנה לה עוד,רק מה...לקח מהקובה וכמעט חטף זבאנג מהילדה.לא נוגעים למרשעת שלי בבשר (הבת של אמא שלה,אמרתי?).המוכר רואה איך אנחנו מתנהלים ושאל אם אנחנו משפחה.הצעצוע שהתרגל להיות שולט כשהוא לא לידי,קפץ וענה למוכר "כמעט".המוכר בוהה ושואל לכוונתו וצעצוע מרחיב "זו הבת שלה,ואני הנהג שלה".המוכר דופק בי מבט בוחן ומתחיל בחקירת שב"ק "וואו באמת?במה את עובדת?מי את?את דמות מוכרת שיש לך נהג?".סף הסבלנות שלי לחטטנות יתר נגמר מהר.הצבעתי על הבת ושאלתי "אתה רואה אותה?",הוא משיב שכן.אמרתי "זו הבת שלי,היא יצאה לי מהכוס".מצביעה על צעצוע ושואלת את המוכר "רואה אותו?",הוא משיב שכן.אני מחייכת ואומרת "הוא נכנס לי לכוס".המוכר נהיה אדום ממבוכה והתחיל לגמגם.הבוס שלו שעמד ליד,מתחיל לצחוק בעודו מכסה את הפה והילדה גוערת בי.רק צעצוע,הזונה הזאת...עומד לו שם מחייך מאושר.
מוסר השכל?אל תדחוף את האף לחור התחת שלי ללא רשותי.
