קציר החטאים

מעולם לא הרגשתי אותה עמוק יותר,מאשר עכשיו.

מעולם היא לא צרבה את דרכה במבוכי ליבי,כמו עכשיו.

מעולם היא לא עטפה את נפשי בטפריה המורעלים,כמו עכשיו.

מעולם היא לא חדרה לתהומותיי בכזו פשטות,כמו עכשיו.

לא זוכרת מתי הרגשתי אותה פועמת בתוכי כה חזק,אבל הנה...כל תכנון שעשיתי,התנפץ לרסיסים מול פניי.משם כבר לא יאמרו הרבה מילים.רק מרחק שילך ויעמיק עד שנהיה שוב זרים.

היום הבנתי למה אבי ז"ל בחר לי את השם שנתן לי,כמעיין תזכורת לבאות.

היום הבנתי שהגיע הזמן להעלם שוב.

לתת לזו שיצאה לטייל עם רצועה במרחק בטוח,לחזור חזרה לצללים שלה,היא לא רצויה יותר.

היא אמרה לי "אני לא מכירה אותך ככה"-וכמה שהיא צודקת.

נתתי לה לצאת לחופש כי חשבתי לתומי שזה הזמן שלה לפרוח,וכמה שטעיתי,אבל על זה נאמר לא? על טעויות משלמים.