לפני 4 שנים. 8 באוקטובר 2019 בשעה 18:55
משוחחת עם הצ'יף כהרגלי בסקייפ,שיחה לתוך הלילה שלי,ואחר הצהריים שלו. מדברים על גבירתי ז"ל וכמה היא חסרה לשנינו. על החלל הריק שנותר בלעדיה.
הבטתי בו בדמעות ואמרתי לו שזו הסיבה שאני כועסת על אדוני,כי הוא היחיד שהצליח למלא את החלל שנשאר אחרי מותה. הצ'יף יודע למה אני כועסת,הוא יודע הכל ונתן לי רשות...הסכים שאמתין לשבוע על פי החוק הגוריאני,שלא יבצר מצב של מרמה. אבל הוא נתן את אישורו לסיום השבוע.
ואז,אז אחזור לעטוף פניי במסיכה,רק לא תהיה פעם הבאה כשהיא תרד שוב,מספיק.
הוא כמוני,יודע את ההשלכות של השבוע. אף פעם לא ביקשתי ממנו לעשות את זה,אבל הפעם כן. הפעם ביקשתי שיהיה הצ'יף שלי ויחליט כי אני לא מצליחה,כי אני נכשלת.
בחיוך עצוב,הוא הסכים.
