אתה בטוח ישן כרגע,ואני?אני מקשיבה לגשם.
אני אוהבת את הדרך בה הטיפות הקטנות האלה מתנפצות על כל דבר,מרעישות את יעודן האחרון.
אני מקשיבה ועוצמת עיניים ומדמיינת את שנינו על הגבעה,תחת שמיים קודרים וגשם ששוטף מאיתנו את אבק הדרכים והיום.
מדמיינת את ידך,אוחזת בגרוני,ואת מבטך בוער כמו אלפי שלהבות את דרכו אל נשמתי.
בדיוק ברגע שאתה מתחיל לנהום שוב,מנסה לרסן את החיה שבך שאני אוהבת כל כך.
בין טיפות ששוטפות כל היגיון,ומבט יוקד שדורש שתשחרר אותו מתוכך,אליי ועליי.
מדמיינת את האחיזה מתהדקת,וגופך מצמיד אותי לעץ שמאחורי,מרסן אותי לגזע העירום.
ואז,אז מדמיינת את ידך השנייה,קורעת ממני את השמלה הספוגה. אל לי להסתיר דבר מעיניך...ושם,בין גזע עץ עירום,נצמדת לחיקך עם גופי הרועד.
אני יכולה לראות את החיוך המרוצה הזה שלך,כשאתה יודע שכל זה שלך,גם בלי שתזכיר לי.
מספיק המבט הזה כדי לגרום לי לנזול כמו חמאה המחוממת על מחבת רותח.
אני יכולה להריח את עורך,מתערבב עם ניחוח גשמים. מן ריח צינה מהול בניחוח האפטרשייב שלך.
אז אני פוקחת עיניים,עוד מקשיבה לטיפות הגשם וגדלה בי הכמיהה,לכמה שעות...להרגיש אותך בועל את גופי בין אותם נופים בתולים...שעיניי לוטפות עם עיניך.
כל כך בא לי להרגיש כל נעיצת שיניך בבשרי,וזעקה מהולה בגניחת עונג,משתרבבת בין צלילי הרוח.
בא לי שכל היופי הבתולי הזה,ישמע כל זעקה שתפיק מגופי.
וזה נחמד שבא לי...מזל שאתה לא כזה נדיב
זו רק אני,או שהגשם גורם לחרמנות יתרה?