לפני 4 שנים. 9 בדצמבר 2019 בשעה 6:25
הוא נעמד מאחוריי,מסית את ראשי לצד,חושף כתף ונושך. הנשיכה מתחזקת. הוא מעמיד אותי עם הפנים למטבח,שאראה אותה. הוא יודע למה...
כל נשיכה באותו רגע,גרמה לצד הסדיסטי להתעורר בי,והוא חייך מרוצה. בעיקר כי ראה באיזו מהירות טסתי למטבח ונעצתי בישבנה העסיסי את ציפורניי.
היא עמדה לה בדממה,לא זזה. בספק מבינה מה לעזאזל נכנס בי פתאום. מעלה את ידיי על ישבנה,ציפורניי עוד מנסות לחדור את עורה הלבן.
אני נושמת את השיער שלה,והוא,הוא מרושע. בוהה בנו בחיוך ממזרי,מחורמן.
אני יודעת שזה היה מגרה לא פחות גם בשבילו. אבל בשבילה?
רציתי לחדור אותה עם ידיי,לחדור מתחת לעורה לאט,עד שתדמם לאט בשבילי.
רציתי לנעוץ בפלחי ישבנה את עצמי בכל הכוח,לשרוט את גבה הצח...
זזתי לאחור,נושכת את השפה ומביטה אליו...והוא? רק ישב ובהה בנו מחוייך