זו הפעם האחרונה שאקרא לך ככה,על גבי הפוסט הזה ובכלל.
מודה לך על הזמן הזה שהיה לנו כאבא וילדה,כאדון ושפחה,כסדיסט ומזוכיסטית וכמאלף וגורת זאבים חסרת רסן שהצלחת לרסן.
מודה לך על כל דבר שחווינו ביחד,על כל דבר שניסינו יחד וכל מה שלמדתי מימך. בעיקר על עצמי.
מודה לך שלא ויתרת לי גם כשאני כן,כי ידעת שאני מסוגלת יותר ושבכל שלב,כשהיה קשה,היית שם לתת לי כתף ומשענת.
מודה לך שהפכת להיות האדם היחיד שראה אותי באמת,את הילדה שהייתה צריכה את החיבוק שלך.
מודה לך על מי שהפכתי להיות בזכותך. יותר בטוחה בעצמי,יותר מניאקית וטיזרית. אבל כבר לא חוששת להראות מי אני בעיניים גלויות.
מודה לך שאיפשרת לי לצמוח בתוך זרועותיך המגינות.
ובעיקר מודה על זה שהרווחתי אותך כחבר,ולא סתם חבר אלא החבר הכי טוב.
אתה בן אדם מיוחד,מדהים,נפלא,תומך,קשוב,מקסים,חכם,פיקח,מצחיק (לא תמיד) ואיש אשכולות.
אתה אוצר!
ולי הייתה את הזכות והעונג להכיר אותך מבעד למסך.
תודה על מי שאתה עבורי.