גם וגם

עולם פוגע

מפחיד לאהוב

רק אחרי הפרידה, הכאב. 

מתגעגעת ללילות עמוסי אלכוהול.

מתגעגעת לחיבוקים.

רוצה לקבל את הליטוף.

רוצה להתנשק.

מתגעגעת לציפייה אלייך.

מתגעגעת לרגע שאת מגיעה.

רוצה לראות אותך מחייכת.

רוצה להתחבק.

רוצה להתלבש, להבליט את הציצים.

רוצה לעלות על עקבים ולשים את הפאה.

מתגעגעת למגע האיפור שעל המברשת.

מתגעגעת לראות אותך מרוצה. 

מתגעגעת לרטט בתוכי.

מתגעגעת לחדירה שלך. 

רוצה לישון לצידך.

רוצה לקום כשאת לצידי. 

אני מתגעגעת אלייך או מתגעגעת למה שהיה לנו?

נמאססססס לי. 

יופי שאני חיונית בעבודה שלי.

אפילו חיונית לשעות נוספות.

אפילו שיהיה לי משכורת בסוף החודש. 

חיונית בתחת שלי. 

בעבודה אני חיונית, אחר כך אני קורסת לישון.

ואז מגיע שישי, אני לא חיונית בכלל. 

בחיים, כאדם, אני לא חיונית בכלל.

אני, האדם, מתרסקת כל פעם מחדש. 

לא חיונית ולא נעלים. 

עוד שבוע בסדרת הקורונה נגמר.

עברו 53 שעות עבודה בחמישה ימים. 

אני מותשת, לוקחת כמה דקות של אוויר.

מחר כבר צריך לבשל, לנקות, לכבס ולסדר. 

סופש להתכונן לעוד שבוע כזה. 

הזמן עושה את שלו, אני נכנסת לשגרת קורנה.

הם מתפרקים, שבירת השגרה, החרדה והדכאון. 

החשש, חוסר הידיעה, חוסר האונים והלחץ.

ככל שעובר הזמן הם קורסים. 

אז אני מקשיבה, מעודדת, מדגישה את הטוב, 

צוחקת ובוכה איתם, לפעמים חסרת אונים. 

לפעמים חסרות תשובות, לא יודעת לענות. 

ועכשיו נגמר, יומים להרגע, לנשום, להחזיר כוחות. 

אני רוצה מסאז לגופי הכואב מישיבה, 

אני רוצה לשבת עם חברה לבירה

אני רוצה לראות בן אדם שפוי

חיזוק, חיבוק או סתם חיוך.

אין לי כבר כוח

כמה ימים שאני לבד בבית ? 

מי יודעת ? מי סופרת? 

משתגעת

מטפסת על הקירות

זקוקה לחיבוק 

שותפה לבירה

מאבדת את השפיות. 

אני לא מפסיקה לחשוב, איך היו נראים ימי הקורונה אם לא היינו נפרדים.

שנה שלמה היינו יחד ולא היה לנו דקה פנויה, לא יכולתי להמשיך לחכות לזמן הפנוי שלנו. היה מעט מאוד זמן יחד, מעט מידי. 

והיום כמה רגעים אחרי הפרידה, פתאום לכולם יש מלא זמן, כולם בחופש בבית. 

אם רק היה לי אותה בזמן הזה, היינו יכולות להמשיך לצחוק בלי סוף, להנות עד השמים ולהיות שיכורות בלי סוף. ההינו אוכלות בלי סוף שניצלים וגבינות. היינו מדברות מקשיבות צוחקות ובוכות. מתחבקות ומתנשקות.

היינו

ואני מתגעגעת 

❤

ישנתי קקה, 

תודה ששאלתם 😁

עבדתי על המחשב בלי הפסקה עד שהגוף שלי הותש. 

ואיך היה היום שלך? 

שביזות יום א' כפולה ומכופלת. 

למי יש כוח לקום בבוקר ולעבוד. 

הברכיים שלי מתפרקות מרוב ישיבה על הכסא 

נשבר לי התחת ולא מהסיבות הנכונות 😁

אוי הברוך....

תשעה ימים בלי ללכת לעבודה במשרד, 

תשעה ימים בלי לפגוש אנשים שאני אוהבת. 

נכון, אני עובדת שעות נוספות מהבית, וכנראה שלא אהיה במצוקה כלכלית. אבל אני כמו כולם סובלת מבדידות, ואמורה להיות חזקה גם בשביל עשרות מטופלות שלי. 

אז מה אני עושה? 

מנסה לשמור על שגרה ושפיות, להנות מהמצב ולגלות את ההזדמנויות שהוא מביא איתו. 

אז שישי ושבת הקודמים היו די רגילים, ימים של בית והכנות לשבוע חדש, כשעוד חשבתי שאלך למשרד ואצטרך שהכל יהיה מוכן לפני. 

יום ראשון 3 בבית היה הכי קשה בגלל חוסר ההבנה איך זה הולך להיות, המערכת לא הייתה מוכנה ובעיקר הניסיון להבין איך ייראו הימים הבאים. 

היום ה4 בבית היה קשה כי היה צריך להסביר לאנשים שלא נפגש פרונטאלית יותר לתקופה לא ידועה, ואלו היו הבנות שהכי צריכות את זה. 

ביום ה5 כבר התחלתי להתרגל למצב, הכנתי פינת עבודה מסודרת וקיבלתי את כל החומרים שהייתי צריכה מהמשרד. 

יום 6 היה מתיש בניסיון לרדוף אחרי כל אלו שלא ענו לי לטלפונים, מרגישה כמו פקידת קבלה עם הטלפון והאוזניות. אבל תכלס כבר היה קל יותר, התחלתי להבין איך זה הולך להיות, עבדתי מלא עד שהותשתי. 

יום 7 היה אמור להיות סגירת פינות תכופות וטלפונים חוזרים למי שצריך. בתכלס, הייתי גמורה מעייפות, עבדתי כמה שיכולתי, אבל כבר אחרי צהרים קרסתי. 

יום 8 יצאתי לקניות, בישלתי, כיבסתי, ניקיתי, עד 12 בלילה עוד הייתי עסוקה בהכנות לשבוע החדש, 

יום 9 הכל מוכן, נקי, מבריק, מוכן, ישנתי עד הצהרים, חזרתי לעבוד על מה שלא סיימתי בחמישי, והתיישבתי לכתוב יומן קורונה. 

בטח זה נראה ככה אצל כולן, אבל נהנתי לחפור 😁

שבוע טוב אהובות 

❤

איך אפשר? 

עובדת מהבית, כל היום בטלפון, 

לא יכולה כבר לשבת על התחת

מרגישה כמו ילדה חננה שעושה שיעורים בחופש הגדול,

כשכל הילדים משחקים בחוץ.

ועכשיו הבית מחכה שאסדר אנקה אבשל ואכבס, 

ואני רק רוצה לצאת לשתות לבלות לצחוק ולהשתכר. 

תחזירו לי את הסופש שלי

🤨