|
|
|
להיא שגרמה לי להאמין שאפשר למצוא פה אנשים טובים. שיכול לצאת מפה קשר אמיתי וטוב, בזכותה אני עדיין כאן, בזכותה מידי פעם יוצא לי להתכתב עם אנשים נחמדים.
בלעדיה כנראה לא הייתי כאן והבלוג הזה לא היה קיים,
אז תודה לך בחורה מעצבנת על כך שאני כאן.
שונאת אותך שאת גורמת לי להתגעגע אלייך כל יום.
אולי את באמת השולטת הכי טוב שקיימת פה. כמה חודשים שלא דיברנו ואני עדיין מתגעגעת בטירוף.
כמה חודשים ואת עדיין שולטת לי במוח.
ובלב.
להיות לבד ביחידת דיור פרטית מוריד את הסיכון לקורונה 🤗
תמיד העדפתי טובורג
❤
לראות מישהי
להתחיל איתה
להכשל
להצליח
להפגש
בפעם הראשונה
השניה
השלישית.
לפתח ציפיות
להתאכזב
לרצות
לוותר
לנסות שוב
לוותר שוב
להאמין
לקוות
לרצות
לנסות
להכשל
להשבר
להתיאש.
הגלגל הזה מתיש את אותי
איך אפשר להפסיק את זה?
אז מה שלומך?
זה וזה...
לא מבינה איך אני עדיין תקועה בירושלים.
כן, בדיוק סיימתי את התואר השני.
כן אני חולה על העבודה שלי, על הבוס, הקולגות, ובעיקר האנשים שאני מלווה ביום יום. אני מתרגשת כל כך הרבה, אני גאה בהם מלא, בא לי לחבק אותם כל הזמן.
אין אהבה שכזו.
אבל תל אביב...
אני מגיעה והמוזות עולות,
אז הלכתי למסאז, כזה תאילנדי, מפרק ובונה מחדש.
הלכתי לדיזנגוף סנטר, רציתי תחפושת ומחוך,
יצאתי עם 2 תחפושות ו2 מחוכים. וחיוך.
החנות הזאת היא באמת קרקס,
המוכר/ת והנזילות המגדרית בחנות הזאת
אוופפפפפ
אין דברים כאלה, אני רוצה לקנות את כולה.
זה המקום להיות גם וגם, למדוד, לבדוק, והכל בטבעי.
חולה על האנשים שם, המוכרים שהם גם מוכרות, על הבעלים שהוא איש מדהים.
בקיצ,
מתרגשת מהשופינג מקווה לנצל את יום הבחירות למדידות איפור צילום וכאלה.
חובבות הניוש האיפור והצילום יותר ממוזמנות 🤗
כשאני נוסעת לצפון השלווה והרוגע מתחילים כבר כשאני יורדת מהאוטובוס.
משהו באוויר בנוף ובחוסר המעש מביאים לתוכי המון רוגע.
המרחק מהעיר הגדולה, מהרעש ההמולה והעשיה מתחלף באפשרות להיות עם עצמך, זאת שלא צריכה לעשות כלום כדי להיות קיימת.
מנוחת השבת האמיתית בתקיימת במרחב שבמעבר מהמיטה לספה.
המארחים המדהימים מקבלים אותי כמו שאני, מאכילים ומשקים, ממלאים את כל מה שאני צריכה עוד לפני שאני צריכה.
אין תוכניות או משהו להספיק, יק רוגע שקט ושלווה.
אז השבוע אני לא תקועה בבית שלי לבד.
נוסעת לחברים בצפון, אחרי המון זמן שלא הייתי אצלהם.
רעיונות מחשבות ושאר חטאים, בפרטי
🤗
שבוע מלא טלטלות רגשיות עבר עליי,
הציפיות והאכזבות, השמחה והעצב, ההתרגשות והאפטיות.
כולם מלווים אותי בגלים גבוהים מהרגיל.
השגרה הקבועה, העבודה מהבוקר עד הערב.
הלילה שהייתי שיכורה מידי,
הלילה שישנתי מוקדם,
הלילה שלא ישנתי כי נתקעתי מול הטלוויזיה.
השבוע העמוס, הסופש והבדידות.
ואני מחפשת את זאת שתגרום לי לעבוד פחות,
זאת שתשבור את השגרה שלי
זאת שאחשוב עלייה,
ותלווה אותי במחשבות יומם ולילה.
זאת שתגרום לי לאהוב אותה יותר מהמטופלים שלי
זאת שתאוהב אותי כמו שאני,
מורכבת מסובכת ואוהבת.
אני חווה לאחרונה המון בדידות.
מישהו ששאל אותי איזה מין תחושת בדידות זאת?
חוסר בחברים? במשפחה ? או בזוגיות?
אז ככה.... פתחתי בחפירה.
חברים יש לי הרבה. ולכולם יש רק דבר אחד משותף:
הקשר איתם מתבסס על כך שאני עוזר להם. ועכשיו אין לי כוח לעזור להם אז אין לי כוח לפגוש אותם.
המשפחה שלי, מדהימה ומקסימה, והמשותף לכולם שהם בטוחים שהם תמיד צודקים ואני טועה. אנחנו לא מתווכחים על כלום, כי לדעתם אין בשביל מה, הרי ברור שהם צודקים.
זוגיות - אין.
לזוגיות אני מצפה מהכל, אני צמאה לקשר מקבל ומחבק. אני כמו שאני.
לאחרונה אני יותר ויותר חושבת שאין באנת דבר כזה. ואולי אני צריכה לעבוד על עצמי. להיות חכמה יותר, עשירה יותר, חזקה יותר ויפה יותר.
וכשהמחשבה הזאת עוברת בראשי כבר לא בא לי זוגיות.
האם בדסמ הולך דווקא עם משיכה חיצונית?
האם שליטה יכולה להתקיים גם אם צד מסוים לא נמשך למראה החיצוני של הצד השני?
אני לא אוהבת להיפגע, אני יותר לא אוהבת להראות שנפגעתי, אבל פה אני מרשה לעצמי, אז הנה אני אומרת:
נעלבתי
מישהי שמאוד התלהבה בהתכתבות שלנו פה, ביקשה תנונה שלי ביום יום. אחרי שהייתה בהלם, אמרה שהמראה לא לטעמה.
אני יודעת שאני לא יפה, אין לי מה לעשות עם זה.
או בעצם יש לי אפשרות להשקיע בחדר כושר ובמראה החיצוני, אבל אני מעדיפה לפתח את המוח והלב שלי.
עדיין נעלבתי.
קיוויתי שיש אנשים בעולם שיכולים להסתכל מעבר למראה החיצוני שלי.
אולי אני צריכה להיות יותר יפה?
די, הותשתי,
הבדידות שלי תלויה במראה שלי. זה מטריף אותי.
הלכתי לבכות.
התכתבתי עם מישהי שהייתה מאוד קונקרטית, התכתבנו מעט והיא ביקשה לעבור לווטצאפ. שלחתי לה את המספר שלי ולאחר כמה ימים גיליתי שהיא נעלמה 🤨
אני לא סגורה על מה קרה?
אשמח לרעיונות ומחשבות
