בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם וגם

היי...
אני ספיר. נולדתי כגבר אך המגדר שלי הוא גם וגם. חיי היום יום שלי מעורבות מהדמות הנשית והגברית שלי.
אני אוהבת להיות גם וגם ומחבקת את שני החלקים.
לקחת את האיכויות של כל המגדרים זאת הדרך הטובה ביותר לחיות. כן, גם פה אני גם נשלט וגם נשלטת ועל כך הבלוג שלי הולך לספר
כל הסיפורים שלי קרו במציאות עם שינויים קטנים לשמירת הסודיות. למעט פוסטים בהם כתוב במפורש שלא קרה במציאות.
לפני 5 שנים. 13 באפריל 2019 בשעה 6:37

כמעט לא ישנתי הלילה, ואני עדיין ערה. אני אפילו לא יודעת מה אני אכתוב עכשיו. אבל ברור לי שמשהו טוב מתחיל אצלי בבטן. 

לפני 5 שנים. 12 באפריל 2019 בשעה 16:02

לפרח האדום בשדה הפרחים הלבנים. לבחורה הכי יפה שראיתי בעולם. מאחלת לך שבת שלום, אושר ועושר, שמחה אהבה ומנוחה אמיתית.

 

לפני 5 שנים. 9 באפריל 2019 בשעה 9:19

אחרי שלל חוויות והתנסויות, לאחרונה אני מבינה שלא הבנתי, אני לא יודעת עדיין מה, אבל מקווה שתעזרו לי בנידון: השאלה היא אחת, התשובות רבות מאוד...

*עריכה*

פגשתי כאלו שנהנו מהכסף או מטובות הנאה, פגשתי כאלה שנהנות מתשומת הלב והחיזור, פגשתי כאלה שרק רצו לברוח מהמציאות הכואבת שלהן. (אני לא שופטת הכל לגטימי) אבל לא פגשתי מישהי שנהנית מהסשן עצמו, נהנית מהדום ספייס, להפך, ראיתי כמה שממש סבלו בסשן ולא ידעו איפה לקבור את עצמן,

אז שולטות, מה אתן אוהבות בסשן עצמו?

לפני 5 שנים. 9 באפריל 2019 בשעה 8:21

משהו מענין לעשות ביום חופש הזה. רעיונות קינקיים במיוחד יתקבלו בברכה.

לפני 5 שנים. 8 באפריל 2019 בשעה 16:00

רעיונות לאיך כדאי לנצל את החופש של מחר בצורה הכי בדסמית קינקית ומצחיקה שיש.

כל רעיון יתקבל בברכה. רעיונות לפעילות משותפת יתקבלו הרבה יותר בברכה. 1

לפני 5 שנים. 6 באפריל 2019 בשעה 11:13

 
לפני 5 שנים. 5 באפריל 2019 בשעה 16:57

הלב הפתוח שלי נפגע, איך לאסוף את השברים?

לפני 5 שנים. 19 במרץ 2019 בשעה 15:13

כן, זה כואב כשנופלים מגן עדן, זה כואב כשמתעוררים לפתע על האדמה. 

כמה חלומות מתנפצים בשניה, כמה תקוות וכמה חלומות נעלמים בין רגע. זה כואב להתעורר מהחלום. 

למה ללכת לישון, אם החלום כבר לא ורוד? 

הלב שלי שותת דם, אבל הוא שם עמוק עמוק, במקום שאין תחבושות להפסיק את הדימום. 

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 11:29

אני נפגשת איתה המון. כמעט כל יום.

אנחנו שותות מעשנות ומדברות. מדברות מלא. 

אנחנו לא עושות כלום, כי גם אני וגם היא לא צריכות יותר שום דבר מעבר לשיחה והכרות. 

הכי טוב לי איתה בעולם ואני לא צריכה שום דבר יותר ממנה. 

אני רק צריכה שהיא תהיה פה. תהיה פה לעולמים. כל רגע איתה הוא הכי יפה בעולם, כל רגע בלעדיה הוא הכי מפחיד בעולם. 

והיום היא לא יכולה להפגש, (שזה מובן לגמרי) אבל אני מתה מבפנים. אני עצובה ממש. בא לי לבכות.

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 11:28

איזה כיף!

אני אוהבת אותך!

null