אי שפיות

כואב לי בצוואר, וכואב לי בגב, וכואב לי בטוסיק, כל אלה סימנים ותזכורות למפגש שלנו אתמול, וכל כאב שכזה גורם לי לחיוך ולתחושת אושר.

חזרת אתמול לפנות בוקר, בצהריים כבר קיבלתי ממך צלצול "אז מתי אני רואה אותך?" שאלתי. "היום אם את פנויה" הכרזת. "בשבילך אני תמיד פנויה" השבתי.

ישר עזבתי את העבודה שאני צריכה לעשות בצד. סידרתי, ניקיתי, החלפתי מצעים, אפיתי לך קאפקייקס וסידרתי את החבלים והנוצות. הכל היה מאורגן ומסודר ורחוק מהעין כדי לא לעורר חשד.

הגעת בסביבות שמונה וחצי בערב, הבאת לי מתנות מספרד למרות שאסרתי עלייך. מניפה מקסימה וחולצה עם כיתוב שנון ושובניסטי במיוחד. אני תמיד מרגישה לא בנוח כשנותנים לי מתנות, כאילו לא עשיתי כלום שמגיע לי יחס כזה, החוסר בטחון שלי משתלט במיוחד ברגעים כאלה וישר צצה לי המחשבה בראש "כל כך לא מגיע לי שתהיה כזה טוב אלי".

כמה התגעגעתי אלייך, למגע שלך, לשפתיים שלך, לריח שלך, למבט בעיניים הכחולות שלך. באמת מכורה.

למרות שהקפקייקס לא יצאו לי הכי טוב בעולם אהבת אותן, ונהנתי לראות אותך אוכל עוד אחת ועוד אחת... בסוף נשאר רק חצי מהכמות שתיקח הבייתה.

דיברנו, רציתי לשמוע הכל על הטיול שלך ודאגת לתת לי כל פרט ופרט מלווה בתמונות.
דיברנו על עוד דברים, אלה שאתה לא כל כך רוצה לפתוח איתי, הפגיעות שלך נשמרת תמיד מאחורי דלת נעולה, אבל אתמול נתת לי הצצה קטנה מתוך העינית. קשה לי כל כך לראות אותך כאוב, וישר בוער לי הצורך של לנסות ולאחות את כל הפצעים שזרועים בך. אבל זה לא תמיד תפקידי, ואני רק יכולה לכאוב איתך ולתת לך חיבוק שאני מקווה שיחזק אותך.

שוב אנחנו מוצאים את עצמינו צופים בטלויזיה יחדיו מחובקים. שוב אנחנו עוצרים באמצע כי התחלנו להתעסק יותר אחד בשני מאשר בתוכנית.

כמה התגעגעתי לנשיקות שלך, הן פשוט ממיסות אותי.
באיזשהו שלב, כשהגיע הזמן לעזוב את הספה ולעבור למיטה בחדר שינה, נעמדנו, עדיין נוגעים אחד בשני, אני מנסה למשוך אותך לחדר, יש לי חבלים שמחכים לך שם בתור הפתעה, אבל אתה לא זז, לא נמשך יחד איתי. "אל תזוזי!" אתה פוקד עלי ומוציא מתוך התיק שלך את האזיקים, מנסה לקשור אותי בעוד אני מנסה להתנגד, אתה לא מבין שהפעם אני רציתי לקשור אותך, אתה לא מודע לכך בכלל, ואני לא באמת מסוגלת להתנגד לך לאורך זמן. ההתנגדות שלי רק מלהיבה אותך יותר ואתה בכוח תופס את ידי מאחורי ואוזק אותי. מושך אותי עם השיער לתוך החדר וזורק אותי על המיטה. שוב מסדר אותי עם הפנים במיטה והישבן מופנה כלפייך מעלה. הייתי בטוחה שאתה כבר מוכן להיכנס אלי, אבל במקום זה התחלת לנשק אותי שם. בדרך כלל אני לא רוצה שתרד לי, העובדה שאני משפריצה מרגישה לי תמיד לא בנוח כאשר זה נכנס למישהו לפה, אבל פה לא ממש הייתה לי זכות דיבור, ואני לא באמת יכולה להפסיק אותך כשאני כל כך נהנת, ושוב על הרגליים. סטירה "שכחת להגיד תודה". "סליחה" אני משפילה מבט "תודה". אני עם הגב אלייך ואתה נושך אותי ונוגע, אני פתאום מבינה שאתה עדיין עם הבוקסר ומנסה להוריד לך אותם (עם אזיקים זה ממש קשה.) עוד סטירה. "לא ביקשת רשות". אני מתאוששת, "אפשר בבקשה?"
"אפשר מה?"
"אפשר בבקשה להפשיט אותך ולשחק לך בזין?"
"אפשר" והחיוך נשמע בקולך.
אני מרגישה אותך בידי, איתן וחזק. מוכן אלי. אני מנסה להסתובב. "מה את חושבת שאת עושה?"
"גם לזה אני צריכה לבקש רשות?"
"להכל!"
"אז אפשר בבקשה?"
"אפשר מה?"
"אפשר בבקשה לטעום אותך?"
ושוב החיוך המרוצה שלך. "אפשר."
אני כל כך אוהבת להרגיש אותך בפי, מושך בשערי וחודר אלי בעוצמה. אני באמת אוהבת את הטעם שלך, והריח שלך שם מחרפן אותי. אני יכולה להישאר שם שעות, נותנת לך להיכנס ולצאת, לפעמים עד מחנק. יש לי כבר דמעות בעיניים מהמאמץ ואתה מרים אותי אלייך ומנשק. תמיד אחרי מנשק, כל כך אוהבת את זה בך. שוב נזרקת על המיטה, מקבלת כרית בין הראש לקיר, תמיד כל כך מתחשב, ונחדרת בכוח. אתה רוכב עלי ואני צועקת. אתה שורט אותי, מכה בישבני, משאיר לי סימנים אדומים בכל פינה אפשרית, אולי מחזיר לי על כל השריטות שאני משאירה לך. אני מנסה להאחז בך עם ידיי אבל אתה תופס אותך, לא נותן לי שום אפשרות של תזוזה. בקצב הפראי שלך אתה מביא אותי לעוד פיסגה ופיסגה. גורם לי להכתים את המיטה. אני כבר מותשת, חסרת כוחות ואתה ממשיך, לא נותן לי לנוח, מנסה לכפר על שבוע שלם של חוסר בפעם אחת. עוד התכווצות ועוד אחת, אני כבר צועקת לך די אבל אתה רק ממשיך במרץ מחודש, אני מתחננת אלייך שאני כבר לא יכולה יותר ואתה סוף סוף מפסיק, מושך אותי שוב בשערות ודוחף את עצמך לפי. ואני מוצצת, מודה על רגע המנוחה הזה, מוצצת באהבה, עד שאתה שוב תופס משערותי וחוזר לזיין לי את הפה. רגע, עכשיו שוב למצוץ את הביצים, ואני מוצצת בשימחה מסניפה שוב את הריח שלך, ובאמצע משהו חם נוטף עלי, אתה מרים לי את הראש לזווית יותר טובה והנוזלים שלך ממלאים לי את הפנים, נכנסים לי לפה, לעיניים ולאף, מטפטפים מן השיער ועד החזה, מעוורים אותי ומנקים אותי כאחד.

מקלחת משותפת, אתה חופף לי את השיער. אנחנו חוזרים לתוכנית שהפסקנו באמצע, רעננים ומסופקים.

אתה אוכל עוד קאפקייקס. ואני מורחת לך משחה על הפצעים, אלה שהספקתי להשאיר לך עוד לפני שקשרת את ידיי.

לישון איתך מחובקת ומכורבלת, כמה זמן שלא היה לי את זה, כמה שזה היה חסר.
להתעורר באמצע הלילה לסקס נוסף, גם לזה התגעגעתי. "לפעמים אני עושה סקס מתוך שינה" פעם הזהרת אותי, והתגובה שלי הייתה "רק אל תשכח להעיר אותי לזה". אבל אתה לא באמת ישן תוך כדי, אולי ההתחלה היא מתוך שינה, אבל אין שום ספק שבאיזשהו שלב עוד בהתחלה אתה מתעורר. וכשאתה נוגע בי גם אני מתעוררת, בכמה וכמה מובנים.

שוב מתכרבלים לישון, שוב נשארים מחובקים כל הלילה, רק איתך זה קורה לי. רק איתך אני לא מנסה לברוח באמצע ולא מרגישה נחנקת. ההפך, איתך זה הכי שלם לי בעולם.
בבוקר אתה קם ועולה על מדים, ואני עוד חצי ישנה יורדת להכין לך את הקפה, אני לא אוהבת שאתה יוצא מבלי לשתות כלום על הבוקר.
מביאה לך קפה ונופלת חזרה למיטה. השריטות שלך על גבי מעירות אותי כדי לקום ולנעול אחרייך, אותו טקס כל פעם שאתה נשאר אצלי ללילה, ועדיין לא נמאס לי ממנו. נשיקה וחיבוק ואתה יוצא לדרכך לעוד יום עבודה. ואני זוחלת חזרה למיטה, מחבקת את הכרית שעליה ישנת, מסניפה את הריח שלך ונרדמת שוב באושר.