מר בחור יקר, אתה לעולם לא תקרא את זה, אבל אני עדיין מרגישה צורך לכתוב.
אני אוהבת אותך, באמת, בכל ליבי ונשמתי. אני מתעוררת בבוקר מקווה שיהיה לך יום נהדר והולכת לישון בתקווה שחלומותייך יהיו נעימים. אני שוברת את הראש בנסיונות לחשוב איך אני יכולה לשפר את חייך בכל דרך אפשרית.
ולפני שתחשוב שזה הולך להיות מכתב אהבה משתפך ודביק במיוחד אני אעצור ואסביר.
חשוב לי להדגיש כמה אני אוהבת אותך כדי שתבין, שעם כל האהבה הזאת, ככה אני גם מפחדת ממך.
אני מפחדת מהיום שתבוא ותגיד לי שפגשת עוד מישהי/ו. אני מפחדת מהרגע שתספר לי על עוד מערכת יחסים שלך.
כבר יש לך סוג של אחת נוספת, ואני יודעת שאמרתי שאני בסדר עם זה, או יותר נכון לא אמרתי כלום ופשוט שתקתי כשסיפרת לי עליו. אבל כל פעם שאתה מזכיר את שמו אני מרגישה כאילו חטפתי באותו רגע אגרוף בבטן.
אני לעולם לא אבקש ממך לחדול ממשהו שגורם לך אושר, ולעולם לא אשים מולך את הבחירה הזאת. אבל היה חשוב לי להוציא, בעיקר בשבילי, כדי שאני אבין, שאותו אגרוף בבטן הוא בהסכמה, גם אם הוא לא הכי בטיחותי בעולם.
לפני 12 שנים. 24 בדצמבר 2011 בשעה 9:10