אי שפיות

אני לא בטוחה מה הוביל אותי לזה, אני יכולה לזהות את ההשתלשלויות שגרמו להחמרה בהרגשה שלי בכל הנושא, אבל זה עדיין לא מצדיק את ההתנהגות שלי.
התקשרתי, אמרתי שאני רוצה לדבר איתו על משהו ורציתי לקפוץ אליו למחרת, באמת שלא רציתי לעשות את זה בטלפון, אבל הוא משך את זה ממני, ואחרי שהוצאתי משפט אחד "אני חושבת שעדיף שניפרד" הוא כבר אמר שהוא ידבר איתי מחר או משהו וניתק. הרגשתי הכי כלבה בעולם, הגיע לו יותר מזה.
בערב הוא התחבר לסקייפ ולשח לי הודעה, התחלנו לדבר, הוא שאל אותי לסיבה והסברתי לו שזה בגלל שאני לא מסתדרת עם הקונספט של פוליאמוריה. הוא ניסה להבין מה זה משנה, אני ניסיתי להסביר, לא הצלחנו להגיע לעמק השווה והוא פשוט השתתק. הבנתי שהגענו לסוף השיחה ושמעבר לזה זה רק יכאיב יותר לשנינו,, אז אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושהוא כן ימצא בת זוג שתוכל לקיים עימו את הקשר שהוא צריך. הוא רק אמר תודה ולילה טוב.

וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שכנראה צדקתי בהרגשה שלי, כי אם הוא באמת היה אוהב אותי, ולא הייתי רק עוד אחת שהוא מנהל איתה מערכת יחסים, הוא היה נילחם עלי, ולא פשוט נותן לי ללכת. הוא אולי היה מציע לנסות מערכת מונוגמית כמו שאני הייתי מוכנה לנסות מערכת פוליאמורית בשבילו. בכל מקרה, כשאתה אוהב מישהו, לפחות לדעתי, אתה לא פשוט נותן לו ליפול עלייך ככה משום מקום וללכת - אתה נאבק עליו, אתה מנסה לגרום לו להישאר. והוא פשוט אמר תודה ולילה טוב.

אז יכול להיות שמגיעה לי האדישות הזאת, ויכול להיות שהוא הבין סוף סוף כמה אני לא ראויה לו. אבל אני רק מרגישה כאילו עשיתי טעות איומה, אם רק יכולתי לסתום את הפה שלי, אם יכולתי להמשיך ולשמור את הדברים בבטן. עכשיו איבדתי אותו. והלילה ממש לא היה טוב.