אי שפיות

בכל פנטזיה שלי, בכל דימיון בנושא זה תמיד מתחיל מאחור, לא ברור לי למה היות ואני לא אוהבת אנאלי, אבל המגע הזה, של איבר המין הזקוף מתחכך בישבני, רק המחשבה על כך מרטיטה אותי.
ולכן גם הפעם זה יתחיל במגע - לא - מגע מאחורה, גוף שמתחכך בגוף, איבר לוחץ על איבר.
כאשר אצבעותיו נעות על זרועותיי מחפשות את מקומן על צווארי.
הוא לא צריך ללחוץ הרבה, מספיק קצת, לתת כיוון להודיע לאן הוא מעוניין שאפנה.
היד שלוחצת על העורף מורידה כלפי מטה, ובירכיי פוגעות בריצפה הקרה.
האצבעות החמימות ממשיכות ללטף את עורפי בעוד ידו השנייה מפנה את מבטי אליו, הוא מסתובב סביבי עומד חזק ואיתן מולי, מתקרב ומתרחק, משחק בי, יודע כמה אני רוצה אבל מסרב להיכנע לרצונות שלי, צריך להוכיח שזה בעצם הרצון שלו.
רק ששנינו יודעים שאין כך הדבר ולא משנה כמה ינסה, לכפות שליטה אי אפשר על מי שמוסר את עצמו לגמרי.
משחקים של נוגע לא נוגע בסופו של דבר נגמרים במגע, והוא חודר אל פי ואני ומקבלת ברצון ובשימחה.
תמיד יהיה גם חלק אוראלי בכל פנטזייה ודימיון, זה הצורך שלי לענג ולתת בלי הכרח של קבלת תמורה.
אחרי דקות ארוכות של יניקה, הוא תופס את שיערי ומשחרר אותי אל שפתיו.
כן, גם נשיקות יהיו תמיד בפנטזייה, האירוטיקה שלי לא יכולה לוותר על האינטימיות הזאת.
נשיקה ארוכה ועמוקה, כזאת שמביעה המון. מצמיד אותי אליו בכוח, לא מאפשר לזוז, כאילו שרציתי בכלל.
ומשם שוב עם השיער מכוון מסובב מכופף.
עם היידיים ממשש מושך תולש.
לתוכי נכנס דוחף קורע בועל.
ואני מכופפת, לא יכולה שלא לזוז, גם כשהוא מנסה להעמיד אותי במקומי עם הצלפות חוזרות ונשנות בישבני. לא יכולה, הצורך גוער בי, לזוז לדחוף חזרה, לענג גם כשאני כפופה.
ירכיו מתחככות בישבני, שוב המגע - לא - מגע. הריפרוף של אשכיו מלטף לי את הדגדגן, ואני נאנחת בקול, זועקת לעוד, מתחננת שלא יפסיק, חזק יותר ויותר, רוצה להרגיש את עצמי נקרעת מבפנים, רוצה להרגיש אותו פורק בתוכי.
אני מרגישה אותו מתנפח בתוכי, עומד לפרוק, ואני מתכווצת עליו. שנינו מסיימים באפיסת כוחות.
אבל כאן זה לא נגמר, כי כמו במציאות גם בפנטזייה תמיד יש לי טעם לעוד. ואחרי פורקן העצבים בסיבוב הראשון אנחנו חוזרים אחת לזרועות השני. רגועים יותר, רכים יותר, מלטפים ומנשקים, מביאים את הרוך שהיה חסר מקודם. והוא מעלי מנשק אותי, מביט בעיני.
אני מלטפת אותו, מחליקה את ידי על שיערו.
בפנטזייה זה תמיד מתחיל חזק, עם עוצמות וצורך בילתי נתפס לפרוק.
אבל הסוף, הסוף תמיד שקט ורך ואוהב.
בסוף אנחנו תמיד מתחבקים, אומרים אחד לשניה כמה אנחנו אוהבים.
וכשהוא מחבק אותי בזרועותיו ואני שוב מרגישה אותו מתנפח בתוכי אני מתכווצת בשנית, אבל הפעם תוך כדי אני מנשקת אותו, והסיום הרבה יותר אמיתי.

במציאות
לפעמים זה כך ולפעמים זה כך, העיקר שתמיד אני יכולה לישון בזרועותיו וזה מרגיש הכי נכון בעולם.