אי שפיות

הרבה זמן לא הייתי כאן, אני לא בטוחה אם באמת חזרתי או לא.
אני לא מחפשת, אני ועיניים כחולות ביחד ולא יכולים להיות מאושרים יותר.
אז אני לא מחפשת, אבל עדיין, משהו מרגיש כחסר.
בין עבודה ללימודים לעבודה נוספת, בין הצבא שלו והלימודים שלו, בין כל העיסוקים הרבים שמרחיקים אותנו אחד מהשניה, בין כל הדברים האלו ושאר המחוייבויות, אנחנו רחוקים.
אומנם הקשר נשמר, וכשאנחנו ביחד הכי טוב לנו בעולם, אבל אנחנו ביחד כל כך מעט.
האם זה אנוכי מצידי לרצות יותר? האם הציפייה לצאת עם בחבר שלי ביום שישי זו באמת ציפייה בלתי הגיונית?
בסופ"ש הוא לומד, תמיד לומד, באמצע שבוע הוא עובד, ואם הוא לוקח חופש מהצבא זה כדיי ללמוד עוד. האם זה כל כך נוראי שאני רוצה שהוא ייקח חופש גם כדי לבלות איתי?
אני יושבת עם עצמי ומנסה להבין, איך גם בתוך מערכת יחסים מושלמת אני מרגישה כל כך לבד...
הוא גורם לי להרגיש חיה, הוא גורם לי לרצות לחיות, הוא מכניס לי פרפרים בבטן, והחיבוק שלו זו ההרגשה הכי טובה בעולם. אני מרגישה מוגנת איתו, אני מרגישה חזקה יותר בזכותו, הוא מרים אותי יותר גבוהה משאי פעם הייתי,
ואז הוא הולך או שאני הולכת, כי צריך להיפרד והוא צריך לחזור ללמוד או לקום לצבא או שוב ללמוד וללמוד וללמוד. וזה לא שאין לו זמן לזה, או שאפילו מדובר בתקופה מבחנים, זה המצב הטבעי איתו, גם בחופשת סמסטר הוא ישב ולמד לקראת הסמסטר הבא, פרוייקט שהוא צריך להגיש באוגוסט הוא יושב עליו ממאי ללא הפסקה.
נכו שלימודים זה חשוב, וצבא זה חשוב והכל חשוב! אבל גם אני חושבה לא? זה לפחות מה שהוא טוען, אז למה כשאנחנו לא ביחד אני מרגישה הכי לא חשובה ביקום.
"עוד קצת" הוא אומר, עוד שני סמסטרים והוא מסיים את התואר, עוד פחות משנה והוא סוף סוף משתחרר, "עוד קצת" הוא אומר לי ואז מתחיל לספר לי על הטיול שלו אחרי הצבא, איך הוא הולך להעלם לי לחצי שנה עם החברה הכי טובה שלו בטיול לאוסטרלייה, "בואי איתנו" הוא מציע לי כאשר שנינו יודעים שזה לא אפשרי מבחינתי. "בואי רק לחודש" הוא מנסה לשכנע ואני מורידה את מבטי לריצפה ולוחשת "אולי" אבל בתוכי יודעת טוב מאוד שאין באפשרותי לבוא עימם. (מה גם שאין מצב שאני שורדת חודש עם הבסטי שלו).
פעם בחמישה ימים, זה הממוצע של כמה אני רואה אותו, פעם בחמישה ימים. יוצאים בערב, ישנים ביחד (עושים סקס בכמות מטורפת) ונפרדים למחרת, עוד חמישה ימים של געגועים.
"אני רוצה יותר"
"אני צריך ללמוד"
"מה אתה עושה היום?"
"אני לומד"
"מתי אני רואה אותך שוב?"
"נראה מתי יכול לעשות הפסקה"
"אני מתגעגעת"
"גם אני"