אני יודעת שלא חסרות הבחורות שמחפשות למצא בחור מסודר, בעל מקצוע שתמיד יביא הכנסה טובה, ואם על הדרך גם מתאהבים בו זו בכלל פנטזיה רטובה.
אז למה אני כל כך נעולה במחשבה?
קשה לי שהוא כל הזמן משלם, קשה לי שמבחינתו לקנות לי מגפיים וכרטיס טיסה לגרמניה זו נורמה טיבעית ואם אני מעיזה להגיד משהו בנידון הוא כועס שאני נכנסת לו לכיס ולשיקולים הכלכליים.
אני לא מרוויחה את הסכומים האלו, אני גם לא יודעת אם אני אצליח אי פעם להגיע לסכומים כאלו. ולכן קשה לי כל כך עם הנושא הזה, אני יודעת - צרות של עשירים, אבל אני מרגישה שזה כל כך לא שוויוני ולא הוגן שהוא זה שמשלם כל הזמן ואני לא יכולה להחזיר לו באותו מטבע.
ובגלל שאני לא יכולה להעניק לו באותה צורה אני כועסת עליו כאשר הוא עושה. תאמינו או לא אבל רוב הוויכוחים שלנו מתנהלים סביב כסף, מהכיוון שאני לא מוכנה שהוא ישלם כל הזמן.
אז שוב - נכון שלי יש הרבה פחות מלו, ונכון שלפי ההגיון עדיף שישלם מי שיכול להרשות את זה לעצמו. אבל אני לא בן אדם כזה! אני לא אחת שתלך ותרכב על הארנק של חבר שלה רק בגלל שיש לו!
נכון - בעולם של BDSM אין שוויוניות, ונכון, אני סאבית בצורת המחשבה שלי ובדרך ההתנהגות. אבל לתת לו שאת במלא האחריות בכלכלית זה משהו שאני פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו, זה פשוט לא נתפס לי כנכון.
הכי קשה, זה שלמרות כל העקרונות המאוד יפים שלי, וכל הרצון הטוב עדיין יוצא שכל יציאה שלנו הוא משלם, כי אים זה היה תלוי בי, לא היה לנו כסף לצאת. אז איך אני יכולה להמשיך לריב איתו על התשלום ולהחזיק ברצון ברזל שלי מולו כאשר בסופו של דבר, בשורה התחתונה - אני לא רוצה למנוע ממנו להנות, ולפעמים ההנאה צריכה להיות מגובה בכרטיס אשראי.
