אז לאן תקח אותי הלילה?
אסור לשאול? - שתקתי.
אניח את ידי בידך ובעיניים עצומות אלך אחרייך לכל מקום שתבחר.
ומה תרצה שאהיה הלילה?
אסור לשאול? - שתקתי.
מה שתחליט אהיה, בלב שלם למענך.
עוצמת את עיני רחוק ממך, המיטה ריקה וקרה ואתה רחוק, בקושי שעה נסיעה אבל מרגיש כאילו יקום שלם חדר בינינו ומונע את הגישה.
קשה לי לישון בלעדייך, החיבוק חסר לי, הריח, המגע, אפילו המלמולים שלך - במיוחד המלמולים שלך. אני יכולה לשבת שעות ולנסות לנחש מה אתה חולם, לנסות להבין מה עובר בראשך הנפלא והעמוס עד כדי שהוא חייב להוציא החוצה, אפילו תוך כדי שינה.
אני מתגעגעת, כמה שזה מוזר. התראינו ממש לא מזמן, אתמול בבוקר נפרדנו לשלום ומאותו הרגע שהלכת אני רק רוצה שתחזור. אתה הופך הכל ליותר נסבל. אתה מרגיע ונותן תחושת בטחון. אתה האש ששורפת את כל מה שלא נעים לי. נכון, לפעמים אני נכוות על הדרך, אבל כדי להנות מחומך אני מוכנה לסבול גם אלף כוויות ועור מתקלף.
כבר זמן עבר מאז הפעם הראשונה שלנו? שנתיים? שנתיים של משיכה, שנתיים של רגשות מתעקלים עד שהם מבינים את עצמם ונותנים לנו להבין אותם.
לא - זה לא נכון. אתה ידעת מההתחלה, לפחות ככה אתה טוען, לי קח שמונה שנים עד שהאסימון ירד, וגם כשהוא סוף סוף התחיל את הנפילה לקח לו עוד חצי שנה להגיע לתחתית.
אבל עכשיו אני יודעת, בלב, בנפש ובגוף, אני יודעת ומרגישה בכל איבר ואיבר, בכל חוט כסוף של מחשבה, אני יודעת ולעולם לא אוותר על על הידיעה או על ההרגשה.
להיות נאהבת ובעיקר לאהוב אותך.