אז הוא לא בקטע של ולנטיין. אבל זה לא משהו חדש. הוא אף פעם לא אהב קיטש. ואני דווקא כן. אומנם לא בצורה מוגזמת, אף פעם לא ביקשתי דובי ופרחים. אבל אני כן הייתי שמחה אם הוא היה מציע שנבלה את הערב ביחד במקום להודיע לי שהוא הולך להיפגש עם חבר.
באופן כללי הייתי שמחה לבלות יותר זמן איתו. אין לנו עוד זמן רב ביחד. חצי שנה ואז זהו. ואני רוצה להכניס בחצי השנה הזאת כמה שיותר ממנו בחיי. זה מה שאני רוצה, אבל מצד שני זה גם מה שאני חוששת ממנו, כי ככל שנבלה יותר זמן ביחד ככה הפרידה תהיה קשה יותר.
שלשום הייתה לו יומולדת. איכזבתי קשות בתור בת זוג. את המתנה הוא קיבל בתחילת השבוע (לפי בקשתו) ועמה נאמר גם "מזל טוב" מסורתי. אז כאשר השעון צילצל חצות בתאריך היוולדו שכחתי לברך אותו. דיברנו בטלפון, עד חצות וחצי נמשכה השיחה ואני עדיין לא זכרתי לאחל. גם בבוקר למחרת כשהתעוררתי ושלחתי לו אסאמאס בוקר טוב לא עלה בזיכרוני לברך. רק אחרי שהוא שלח הודעת תזכורת שעוד הוא מחכה לאיחול שלי, רק אז נפל אצלי האסימון והבנתי את גודל המחדל. במהלך היום שלחתי לו מזל טוב בכל שעה עגולה, אך גם זה לא הרגיש לי מספיק כדי לפצות על הטעות. כאשר נפגשנו בערב התנצלתי שוב ושוב. הוא אמר שזה בסדר, אבל בעיניו ראיתי עדיין את הפגיעה. זה לא בסדר, ואני מרגישה עדיין כל כך נורא.
את הערבה העברנו בכייף ובשמחה. דאגתי מראש לכך שאני זאת שאנהג כדי שמר בחור יוכל לשתות כמו שצריך וכמו שהוא אוהב. ואכן הוא השתכר לא מעט, את הדרך חזרה בילינו בשירה משוטת בשירי אהבה קיטשיים. כן כשהוא שיכור הוא כן קצת קיטשי. וכמובן כשהוא שיכור הוא יותר פתוח. אם אומרים "נכנס יין יצא סוד" אז כשנכנס וויסקי יוצאים הרבה דברים מקסימים. הוא סיפר לי על הנקודת זמן המדוייקת שבה הוא החליט שאנחנו נהייה ביחד, שלוש שנים לפני שזה קרה באמת. הוא קרא לי המכסה שלו ואמר עוד כל כך הרבה דברים שאני פשוט הייתי עסוקה בלהינמס בכיסא. וכמובן לאכול עוד יותר את עצמי על כך שאיכזבתי ושכחתי את יום הולדתו.
מכיוון שאני אף פעם לא יודעת מה הוא רוצה הצעתי לו לבחור את הדרך שבה אני אפצה אותו - בהתחלה חשבתי להציע לו שאני אעשה כל מה שהוא רוצה, אבל זה לא פיצוי כאשר זה מצב נתון במערכת היחסים שלנו. הוא אמר שלא צריך פיצוי. אבל אני עוד אחשוב על מה אני יכולה לעשות כדי לכפר על חוסר יכולתי.
היה לילה נהדר, אני כל פעם מתאהבת בו מחדש. כל מפגש איתו רק מחזק את רגשותי אליו וכל פעם שאנו נפרדים אני מתחילה להתגעגע. בזמן שכל הרגשות הללו גועשים בתוכי, גדל לאט לאט הפחד שהוא יעזוב בקרוב ואני אשאר עם חור עצום שאין לי מושג אפילו איך להתחיל למלא.