היום האדון שלי תפס בשיער ראשי , הדביק אותי לקיר וקרא לי שרמוטה. אושר גדול, מה אתם יודעים. הוא אפילו הצליח לכוון כמו שצריך ופגע בול עם המצח שלי איפה שהטיח מתקלף. אדון הכי הכי, כבר אמרתי?
אחר כך הוא גם הטיל אותי על הרצפה ועשה עלי פיפי. כן, פיפי, זה הדבר הזה שכולכן רושמות בגבולות שלכן שזה גי'פה ומתות שעושים לכן. זה הולך מצויין בקיץ, כשמהזגן דולק, הקונטרסט בין החום של החומצה לבין ההקפאה המידית כתוצאה מהאויר הקר, זה חצי אורגזמה. נשבעת לכם. רק חבל שזה נשאר שם בגדר חצי אורגזמה ולא מתקדם לשלושת רבעי.
הבעיה היא שהאדון לא מקפיד לנקות את הרצפה. זה לא שיש לי בעיה עם פיפי, אבל החירבה שבה הוא מתגורר כבר לא ראתה מטאטא, שלא לומר סחבת רצפה, לכל הפחות שלושה חודשים, וזה לפי בית הלל. הפיפי שלו טהור וצח, אבל האבק והגולגולים שהתאספו, זה כבר מחוץ לסעיף הגבולות. זבלוניות, לא יכולתן לנקות קצת, אחרי שהוא עשה אתכן כאן? הרי את הפיפי היתן חייבות ליבש, לא יכולתן להעביר וויש כבר על כל הבלטות? לכי תסמכי על החברות שלך. שניה, האדון קורא לי להדליק לו סיגריה. חכו רגע, הוא לא יכול לבד.
לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 3:59
