לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 7:10
אני נולדתי כדי לשרת. אבל אתם בטח יודעים את זה, משום שכל הנשלטים נולדו לשרת. זה זורם לנו בעורקים. זה חרוט בקוד הגנטי שלנו. מאז הסדרה על אדונים ומשרתים, אנחנו לא מפסיקות לפנטז, על הגשת מאפין חמדמדים לצד כוס תה מהביל, תוך כדי שהאדון מועך את השד השמאלי ולא טורח אפילו לומר תודה בעבור הגשת התה האלגנטית. גם לעמוד ולגהץ בשיא החום את החולצות המכופתרות, זה חלום ילדות רטוב. גם לשטוף את הכלים המטונפים שנותרו אחרי שההיא מאתמול הכינה פאסטה לאדון הכי הכי, ולא הספיקה לשטוף כי היתה צריכה להתפנות לעסות את גבו, גם זה, הכי הכי.
אין כמו לשרת.
ואין כמו האדון שלי.