סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיר של וניל ולייטקס

Ach, was muß man oft von bösen
Kindern hören oder lesen !
לפני 7 שנים. 2 בפברואר 2017 בשעה 14:25

אני שלמענו את חיה

לפניך מחטים תוחב

עד כלות את מסורה לי

אותי אוהבת כי איני אוהב

 

דמך כמעיינות הישועה זורם

חתך קטן וגופך הולם

גופך מושחת ללא תקנה

ועדיין לכל דבר את מוכנה.

 

משחית אותך

לא, איני מצטער או מצטדק.

זה רק מיטיב עמך

הקשיבו לזה צועק!

 

איתך יחדיו נבחר העינוי

חוט תייל היישר ב"איזור הכיבוי"

את בשרך נצרוב במלח ומוגלה

בתחילה תמותי אך אחר כך תרגישי נפלא.

 

נשיכות, בעיטות או אגרופים

מחטים מצבטיים או כלים קהים

הביעי כל משאלה שתחפץ נפשך

והנה אני תוחב מכרסמים אל קרבך

 

משחית אותך

לא, איני מצטער או מצטדק.

זה רק מיטיב עמך

הקשיבו לזה צועק!

 

את הספינה ואני הקברניט,

לאן שתרצי אותך אשיט

מביט במראה ואת פנייך חושב

אוהבת אותי כי איני אוהב.

 

משחית אותך

לא, איני מצטער או מצטדק.

זה רק מיטיב עמך

הקשיבו לזה צועק!

 

(תרגום חופשי מגרמנית)

לפני 7 שנים. 28 בינואר 2017 בשעה 14:48

עומדים ומתפללים לאבנים. אנשים שבכיסם מכשיר שחזק מן המחשב ששיגר אדם לירח.

משליכים אבנים, בעודם מתפללים לאבנים אחרות.

מורגלים אנו שלועגים לזה שאינם מבינים. ואינם.

איך אישה מבקשת שיחנכוה? אבל, כמובן שאם אינה מבקשת אז אפשר, בשוטים ועקרבים.

וכמובן שרק "נשים חולות" חוקרות את הצד המיני ה"אפל" שלהן... חפצות שיכו אותן? חולות.

אלא כמובן, אם אינן חפצות ולא העמידו את קדרתו של אותו "מאמין" כראוי. כי אז הכל מותר.

נבערות אינה פשע, עד שזו הופכת לבערה ממש.

 

הבוז אינו על חוסר הידע. אולי במעט. על עודף המעש.

והנה הבורות שאינה יודעת הכלה מהי, תובענות הדדית, החשק הראשוני לגעת בנפש דרך מכלוא הגוף.

ושוב ושוב. אינו נובל, אינו מתעייף. רק חוקר.

 

אותך - אשך. בתובענה. שלי את. כל עוד תחפצי.

לפני 7 שנים. 27 בינואר 2017 בשעה 11:14

ממש לא הרחק, בעיר החטאים,

חיה לה עלמה בבית נעים.

מצוחצח ונקי, עמוס שכיות חמדה,

בדירה לתפארת חיה לה לבדה.

 

עלמה חייכנית, לעזור משתדלת

ושמה כך וכך מתנוסס על הדלת.

אך בעיר, בפי רבים, היא נקראת אחרת,

נקראת היא גברת לא גומרת.

 

מחזרים רבים צבאו על דלתה

את ביתה פקדו וגם את מיטתה.

גברים ועלמות, ברנשים וזוגות.

לפעמים מתמשכים בעיצומו של רומן

ולפעמים הצטלבו רק לרגע קטן.

 

אך לא משנה אם עלמה או ברנש,

אם רומן מתמשך או דבר מה חדש,

הספינה נראה שתמשיך לשוט בלב ים

ואל החוף תבושש לעולם.

 

רבים ניסו את מזלם:

צעירים עמוסים בתקווה ואמונות,

מנוסים מצוידים בלקחים ואמנויות.

רוחניקים עם שרוול מתנוסס

ומלכי שוק ההון עוד בשבתם על הכס.

  • ניסו ניסו והושבו ריקם.

 

לא במלונות מפוארים במזרח

ולא בגיחה קצרה במטבח.

לא בחופשת הכל כלול ביוון

ולא בחושות ללא מזגן.

לא בעלי שררה ושליטי הממלכה

ולא אתלטים מצוידים כהלכה.

לא בעדינות רומנטית מלטפת

ולא בשפת ביבים מטונפת.

לא באצבעות בשלל צורות

ולא עם עזרים חשמליים בעלי עשר מהירויות.

לא עם לשון מתגלגלת

ולא בעמידה כנגד הדלת.

לא מלפנים ולא מאחור

לא באיגרא רמה ולא בבור.

 

לא עם ידיים מלטפות

ולא עם השוט והמון הצלפות.

לא ביום חג, שבת או חול

ולא ביום שעובדים בו הכל.

 

היו שבחרו על עצמם להלין

והיו שהאשימו את מוצאה של הגברת מפולין.

היו שתלו זאת באמה הרעה

וכאלה שציוו להוציא מן החדר את המראה.

העלמות האשימו את הברנשים

והגברים את הנשים.

 

שנים רבות עברו להן כך

והעניין עודנו סבוך ומסובך.

אז אם תקלע לעיר החטאים,

לגברת מקסימה בבית נעים

אם לא תעלה זאת בידך,

אל תמצא אשם בעצמך.

כנראה שזו היא, היא ולא אחרת,

הגברת, גברת לא גומרת.

 

אפילוג

אחרי שנים ללא חידוש

לפתע גלתה הנ"ל את הדוש.

חופשי ממניירות, עם זרם נעים

סיפוקה מגיע תוך כמה רגעים.

אינה צריכה לאסוף גרביים מן הרצפה

או להקשיב לתלאות היום של חברתה.

 

וכך בעיר החטאים,

בבית נעים

מאחורי דלת עם מדבקת "די לכיבוש"

מתגוררים גברת, חתוליים ודוש.

לפני 7 שנים. 24 בינואר 2017 בשעה 14:23

ישנן כלבות ישנן כלבות

אשר ללא לאות מתנות

פוזיציות ושלל גחמות

ו"כך וכך כלל אין מצב" -

"כי כואב לי שוב הגב”.

 

אך כלבתי אינה כזאת,

אך כלבתי אינה, אינה כזאת,

גם כשכלל איני דורש

היא מחכה לי כבר ב"רייש"

 

ישנן כלבות ישנן כלבות

אינן רוצות דבר מוזר

לא חניקות ולא ביזאר

"ואם אפשר כבה את האור

ואל תיכנס בי מאחור.”

 

אך כלבתי אינה כזאת,

אך כלבתי אינה, אינה כזאת,

מכל כיוון, בכל מצב

דרוכה היא כמו חייל בקרב

 

ישנן כלבות ישנן כלבות

אשר ללא בושת פנים,

צופות ב"חמישים גוונים"

וזה אם תשאלו אותי,

כל עולמן התרבותי.

 

אך כלבתי אינה כזאת,

אך כלבתי אינה, אינה כזאת,

כלבתי קוראת עוד מיני אז

ספרות מאת פולין ריאז’

לפני 7 שנים. 19 בינואר 2017 בשעה 16:33

דקה אחת שאני מאחוריך, חופן אותך

מפלח את ישבנך ואת נדהמת, נהלמת.

דקה אחת שאני סוגר על צווארך, על פיטמותייך

דקה אחת שאת גומרת... "תודה אדוני!..."

דקה שאני נעלם באותו שאון בו הגעתי.

 

לפני 7 שנים. 18 בינואר 2017 בשעה 12:21

אני צופה בשפת אימי מבוזה בכל עבר.

בושה.

אלפי שנים ללימוד שפה אחת וכמה עשורים הספיקו כדי להשחית אותה.

איך אפשר להיות אדון, עיתונאי או פוליטיקאי ולדבר בלשון קלוקלת?

בושה.

 

לפני 7 שנים. 17 בינואר 2017 בשעה 16:01

את אינך מבינה. אינני החבר שלך. אינני המאהב שלך. אינני בעלך שאותו את מנסה לרצות למען הזוגיות בין מטלות היום. זאת לא תעבור כך!” ממשיך להכות בישבנה האדום. היא לוטשת עיניים במאמץ להבין. מעולם לא הייתה כלבה לפנים; עלי לספק הסברים.

 

- יש לקרוא את הפוסט הקודם -

 

"למאהב שלך, לו תמצצי בתשוקה ובהפגנה טכנית. מובן הדבר. לבעלך אולי באהבה ושלא מן הנמנע בחיפזון.

לחבר שלך? זה תלוי בגיל. לפעמים מבויישת לפעמים חשקנית. ואני - איני ולו אחד מהם!"

המידע הוטמע בה. אין ספק. חדלתי להפליק לאחוריה וטמנתי את ידי בתוכה, ממולל את הפרינאום שלה בין האמה לקמיצה, נותן דרור לאצבע ולזרת. עיניה פעורות ומחפשות תשובה, מתענגות ונהלמות, כתלות בסיבובי האצבעות.

מושיט את ידי השנייה ופוער את פיה כדי ארבע אצבעות. אינה יכולה לדבר אך אינה צריכה. היא מריירת, כמו כלבה אמיתית.

קשובה, להוטה, כואבת, סקרנית.

"אני אדונך". אני פוסק. "זה לא מספיק לנסות לרצות אותי. עליך להטמיע ולתת דרור לתענוג שלך, בזמן שאת מנסה לענג אותי.

חווית סוף היום אינה נחשבת. אין כאן סיכומי אירוע וכל רגע צריך להחשב, גם בפני עצמו!". נותן לה אפשרות להגיב.

"... אני אוהבת לענג אותך... אדוני.." אומרת. "הדבר ידוע!" אני פוסק. "שאחרת לא היינו פה. אבל אינך נותנת לעצמך להנות מן המעמד. בזמן שהזין שלי בפה שלך, העולם צריך לחדול בשבילך מנועו. ואת צריכה לתת דרור לעינוגי הפה שלך להרגיש את האושר שלך בסיפוק. אני רוצה לשמוע אותך, לראות אותך קורנת מול הסיפוק הזה..."

היא מזילה ריר. השוטטות של ידי השמאלית מביאה אותה אל סיפה של האביונה והיא יודעת שזו אינה שייכת לה.

"גמרי" אני מצווה. אולי נוכל להפיק ממנה תועלת לפני סוף היום. הרי עוד מלאכה רבה לפני - ואילוף הסוררת, מספק ככל שיהיה, אינו מניב מטבע קשה.

עיניה מתגלגלות והיא מתנשמת. היא גומרת לפקודה. "תודה אדוני".

"האם הבנת? האם הבנת את ההבדל, את גודל האירוע? את חשיבות הדבר?" מסיים בהפלקה אדירה.

"כן אדוני." אני מוציא את יד שמאל ותוחב אותה בפיה. "בשקיקה!" אני מצווה. היא ממושמעת.

"לכשאסיים איתך, תהיי כלבה למופת..." "תודה אדוני, אהיה כלבה למופת עבורך".

לפני 7 שנים. 17 בינואר 2017 בשעה 12:11

יש לך עיניים יפות, כמו של רוצח שכיר"…

תהיתי לעצמי למה היא מתכוונת.

תמהני. האם אותם רוצחים שכירים בבואם לבחור את משלח ידם, מדמיינים להם פגישות סודיות עם שועי עולם, ממש כמו עורכי דין שחושבים שהיישר מן הקמפוס יצילו את העולם? רק כדי לגלות שעליהם לחסל איזו דודה קשישה, או אישה בוגדנית שבעלה לא חפץ בתשלום מזונות.. ממש כמו עורכי הדין שעוסקים בסוף בחוזה העברת בעלות על דירה וזאת עוד במקרה ששפר עליהם מזלם...”

 

אני מביט בה לאט. תוקף כל קימור ונקודת מגע בעיני. מביט בלוח השחמט הנשי שפרוש לפני, כרב אמן.

מתכנן את המהלך הבא שלי.

מניד את ראשי בעדינות לצד; מנסה לתפוס זוית נוספת. הלוח הזה הוא רב מימדים וחוקיו אחרים.

את יודעת למצוץ?” אני שואל.

נאמר לי שאני טובה בזה, אדוני". בין מעלותיה הרבות – שימוש נכון בשפה העברית. נפשי קמלה לפעמים מהזלזול הברוטלי אותו מפגינים מיני ארחי פרחי בלשונם. ואם אינן יודעות להשתמש בלשונן כדי להביע מחשבה כראוי, תמהני כמה יודעות הן להשתמש בלשונן על מנת לענג את אדונן, שלא להוסיף על איכות המחשבה.

נו נו" אני מביט בה תוך כדי לפיתת שערה לאחור. היא נושכת את שפתיה, גבותיה מתכווצות מניה וביה מן ההפתעה ומן הכאב. היא אינה אומרת ולו מילה אחת, אינה יודעת כיצד להמשיך.

לצערי אותן שמועות על בחירתן של הבריות, במיוחד אלו הזכריות, שלא לעמוד לצד העובדות, במיוחד כאשר על שולחן הקצבים עינוגים עתידיים, נוטות להיות נכונות… כך או כך...” אני מרפה מן האחיזה. עינייה משתחררות מכיווץ הכאב. “רדי על ברכייך.” אני מצווה. אני לא צועק. אין לי בזה צורך.

היא על ברכיה, מחכה לבאות. “להתחיל למצוץ אדוני?”

אני משתהה. מתענג על הרגע. ודאי היא נוטפת מיצים עכשיו, חושב לעצמי. מצמיד את ראשה לחלצי, היא משתכרת מן הריח, מן המעמד, ממה שעתיד לבוא.

תמצצי".

היא מורידה את מכנסי הג’ינס ללא שהיה. יודעת את מקומה. משחקי הכוח כאן עוברים בכיוון אחד בלבד.

שולפת את איברי ולופתת אותו בפיה. עולה ויורדת. מתאמצת.

בתחילה תחושת שחרור מגודל המעמד. אך זו מתחלפת במהרה.

לא לא.” אני אומר.” חידלי. קומי". היא קמה.” תתפשטי". היא עושה זאת מיד, נשארת עירומה.

עלי על השולחן, על ארבע" אני מצווה והיא מבצעת.

מכפתר חזרה את הג’ינס עומד מולה, ישבנה הזקור מול כף ידי השמאלית. ראשה מול הימנית.

מנחית מכה פתוחה על לחי ישבנה הקרוב אלי ואז על הרחוק, לחילופין. לופת את שיערה בימיני.

את אינך מבינה. אינני החבר שלך. אינני המאהב שלך. אינני בעלך שאותו את מנסה לרצות למען הזוגיות בין מטלות היום. זאת לא תעבור כך!” ממשיך להכות בישבנה האדום. היא לוטשת עיניים במאמץ להבין. מעולם לא הייתה כלבה לפנים; עלי לספק הסברים.