“יש לך עיניים יפות, כמו של רוצח שכיר"…
תהיתי לעצמי למה היא מתכוונת.
“תמהני. האם אותם רוצחים שכירים בבואם לבחור את משלח ידם, מדמיינים להם פגישות סודיות עם שועי עולם, ממש כמו עורכי דין שחושבים שהיישר מן הקמפוס יצילו את העולם? רק כדי לגלות שעליהם לחסל איזו דודה קשישה, או אישה בוגדנית שבעלה לא חפץ בתשלום מזונות.. ממש כמו עורכי הדין שעוסקים בסוף בחוזה העברת בעלות על דירה וזאת עוד במקרה ששפר עליהם מזלם...”
אני מביט בה לאט. תוקף כל קימור ונקודת מגע בעיני. מביט בלוח השחמט הנשי שפרוש לפני, כרב אמן.
מתכנן את המהלך הבא שלי.
מניד את ראשי בעדינות לצד; מנסה לתפוס זוית נוספת. הלוח הזה הוא רב מימדים וחוקיו אחרים.
“את יודעת למצוץ?” אני שואל.
“נאמר לי שאני טובה בזה, אדוני". בין מעלותיה הרבות – שימוש נכון בשפה העברית. נפשי קמלה לפעמים מהזלזול הברוטלי אותו מפגינים מיני ארחי פרחי בלשונם. ואם אינן יודעות להשתמש בלשונן כדי להביע מחשבה כראוי, תמהני כמה יודעות הן להשתמש בלשונן על מנת לענג את אדונן, שלא להוסיף על איכות המחשבה.
“נו נו" אני מביט בה תוך כדי לפיתת שערה לאחור. היא נושכת את שפתיה, גבותיה מתכווצות מניה וביה מן ההפתעה ומן הכאב. היא אינה אומרת ולו מילה אחת, אינה יודעת כיצד להמשיך.
“לצערי אותן שמועות על בחירתן של הבריות, במיוחד אלו הזכריות, שלא לעמוד לצד העובדות, במיוחד כאשר על שולחן הקצבים עינוגים עתידיים, נוטות להיות נכונות… כך או כך...” אני מרפה מן האחיזה. עינייה משתחררות מכיווץ הכאב. “רדי על ברכייך.” אני מצווה. אני לא צועק. אין לי בזה צורך.
היא על ברכיה, מחכה לבאות. “להתחיל למצוץ אדוני?”
אני משתהה. מתענג על הרגע. ודאי היא נוטפת מיצים עכשיו, חושב לעצמי. מצמיד את ראשה לחלצי, היא משתכרת מן הריח, מן המעמד, ממה שעתיד לבוא.
“תמצצי".
היא מורידה את מכנסי הג’ינס ללא שהיה. יודעת את מקומה. משחקי הכוח כאן עוברים בכיוון אחד בלבד.
שולפת את איברי ולופתת אותו בפיה. עולה ויורדת. מתאמצת.
בתחילה תחושת שחרור מגודל המעמד. אך זו מתחלפת במהרה.
“ לא לא.” אני אומר.” חידלי. קומי". היא קמה.” תתפשטי". היא עושה זאת מיד, נשארת עירומה.
“עלי על השולחן, על ארבע" אני מצווה והיא מבצעת.
מכפתר חזרה את הג’ינס עומד מולה, ישבנה הזקור מול כף ידי השמאלית. ראשה מול הימנית.
מנחית מכה פתוחה על לחי ישבנה הקרוב אלי ואז על הרחוק, לחילופין. לופת את שיערה בימיני.
“את אינך מבינה. אינני החבר שלך. אינני המאהב שלך. אינני בעלך שאותו את מנסה לרצות למען הזוגיות בין מטלות היום. זאת לא תעבור כך!” ממשיך להכות בישבנה האדום. היא לוטשת עיניים במאמץ להבין. מעולם לא הייתה כלבה לפנים; עלי לספק הסברים.