שיר של וניל ולייטקס

שהיא, במקצועה, מעצבת פנים,

האם זה

Doggy style?

יודע שאת מתגעגעת.

יודע שאת מפחדת.

יודע שאת מוותרת.

את צפוייה.

לצערנו.

שלושה דברים:

1. אני
2. העולם הזה, במלואו
3. הפחד שלך

גדולים עליך וממך.

כשתגדלי, אולי אחכה לך. אולי לא.

לא רוצה חצאים.

זמן.

לא שווה כסף. הרי שכסף שהופסד ניתן להרוויח שוב, זמן שבוזבז לא ישוב.

אין אדם יודע כמה זמן יש לו; כמה כסף פשוט הרבה יותר לדעת.

ישנם אלו שלהם יש רק זמן; אולי בהעדר חירות.

אהבה.

לא קונים בכסף. אבל, כסף עושה אותה לנוחה יותר.

מקצרת את הזמן. כשהיא שם. ומאריכה אותו כשהיא הולכת.

היא מעדשת אותו במהלכה.

ואוסיף. לא צריך לקנות בכסף. אך פעמים רבות מדי אפשר.

חיים ללא חקירה, ללא ירידה לעומקם, לא כדאיים הם לאדם לחיותם.

נובע שהננו מוקפים בזומבים תרבותיים או וניליים.

העולם הזה.

you can checkout any time you like, but you can never leave.

הוכחת המשפט האחרון של פרמה הייתה מסובכת.

זה לא מסובך.

אף פעם.

רק קשה.

מאוד.

למרגלותיה שטיח, צמרותיהן של הוניליות והכלבות לפניה.

מעליה השמיים. תחומים באסקופה שלי.

כשאני חובק, היא נעלמת, נאלמת.

כשאני חושק היא מצייתת, צועקת, מתרגעת ונרעדת.

המלכה היא תמיד שפחתו של המלך.

ואם לא מלכה, לא יהה מלך.

אין פינות בגופה שלא אדע.

אין פינות בנשמתה שלא אגע.

אין קושיה או צוקה מעלינו. אין דבר מה חסוי ביננו.

לעצמה בלבד לא תשאיר דבר וגם לאדוניה מפניה לא נשאר.

חולשים על הכל. היא הקנבס, אני המכחול.

לא ראיתי דרך אחרת.

הוא: את הזוהר אפשר לראות כי הוא שם.

היא: אך טוב יותר יראה על רקע מעומעם.

הוא: לא אתן לאפור בזוהר לגעת.

היא: לא תתן אז לא תוכל לדעת.

הוא: רוצה רק זוהר בכל מקום, מקיר לקיר.

היא: גם את החושך והאופר ארצה להכיר.

הוא: כבר הכרת ופנית אל האור.

היא: אבל ללא החושך לא אדע איך לחזור.

הוא: מדוע תמיד רוצה את ללכת?

היא: כך השיבה בהרבה מוערכת.

הוא: ארצה להאיר אותך בכל הגוונים.

היא: ובחרתי בך מכל האדונים.

הוא: פתחי את פיך כלבה, מותר לך לדבר.

היא: גם לאפור אתגעגע, למרות שחיוור.

זה להזדיין באקסטרים. תחת פה וכוס משמשים בערבוביה.

זה להרגיש באקסטרים. ללא מסכות.

זו נאמנות אקסטרימית. למעמד. לאנשים. לעצם העניין.

זה לתת באקסטרים. את הכל. ולקחת באקסטרים. את הכל.

חצאים? לא תודה. כאן זו לא הכנסת.

זה אקסטרים.

יכולה את להיות בכל מקום.

בחרת להיות לרגלי.

התגאי, או עזבי.

ממש כמו חתולו של שרדינגר, גם הכלבה נמצאת לה בסופרפוזיציה של מצבים.

בחד, היא כלבה ממושמעת. בשני חפצה לצאת אל העולם ולשלוט.

נכון, לא כל הכלבות כאלו.

אבל עסקינן כאן בגלגולו (הרגעי) של שרדינגר, ואתרע מזלו.

בעת שמסתלק האדון מן הזירה, משל סוגר שרדינגר את הקופסא.

כעת לא ניתן לצפות מה יהה כאשר נפתח את הקופסא.

שתי כלבות בוחשות להן בקלחת. וכלבות בוחשות אינן למדות.

ומצד שני, אולי תהרוג אחת את רעותה לבסוף – כך שיש כאן פן נוסף מן הדמיון.

ומה אם רק תפצע אותה אנושות? מי תגיח אז? תמהני.

מצופה שעל שרדינגר להחליף ארגז ובכלל רצוי להחליף את תכולתו.

הבהיה והניחוש משחיתים את זמנו.