לפני 12 שנים. 11 בינואר 2012 בשעה 11:34
כשנחשפתי לראשונה לעולם הזה של הבדסמ הייתי כבת 22.
ה"קהילה" הייתה יותר קטנה. זה היה לפני שהיה הכלוב ואפילו לפני שהיה הדאנג'ן (הישן).
לפחות בקטע הוירטואלי המוכר לי היו מעט מכל דבר. מעט אדונים ומלכות ומעט שפחות ועבדים (הטרמינולוגיה של אם זו סאבית או שפחה או נשלטת לא חשובה כרגע לצורך העניין)
כמעט כולם הכירו את כולם ואם פתאום הופיע מישהו חדש בשטח זה היה מאוד בולט.
כמו לכל דבר היו לזה את היתרונות ואת החסרונות של זה.
אני זוכרת שאז אנשים בעיקר קטרו על כך שאפשרויות ההכרות כל-כך מצומצמות. רובם לא אהבו אחד את השני. היו אנטריגות. אני מתארת לעצמי שגם היום יש אבל אז הכל היה הרבה יותר בקטן.
אבל לא על זה רציתי לכתוב. זה היה רק הרקע.
רציתי לכתוב על עצמי אז לעומת היום.
אז אמרתי שאז הייתי בת 22. זה היה אז דיי נדיר בניגוד להיום שאולי מסתובבות פה אפילו צעירות יותר. היו אולי עוד 2-3 סאביות בנות גילי והשאר היו מבוגרות יותר וגם האדונים היו מבוגרים ברובם.
הייתי ילדה. הרגשתי ילדה. פחות נרתעתי מאדונים מבוגרים ממני כי דווקא הגיל שלהם,הבגרות והניסיון היוו בשבילי סוג מסויים של סמכות ודווקא העדפתי אותם על פני אדונים בני גילי שמן הסתם היו ילדים וגם כצפוי היה להם פחות ניסיון אם בכלל.
מה שכן, לא הסכמתי בשום פנים ואופן לשקול קשר עם אדונים נשואים או כאלה המגדירים את עצמם כפוליגמים.
זה לא היה נראה לי מוסרי להיות עם מישהו נשוי וגם לא ראיתי סיבה שאתחלק בתשומת הלב עם נשים אחרות או לא אהיה מספר 1.
כשהכרתי את בן זוגי דרך אחד הפורומים של בדסמ שגם לא קיימים היום, שנינו הרגשנו ברי מזל וגם נתקלנו פה ושם בתגובות קנאה (לרוב, במובן החיובי) על כך שהצלחנו למצוא זוגיות טובה שגם מכילה בדסמ ושלא נצטרך לחפש את זה בחוץ ולשקר. לימים גילינו שהדבר לא כ"כ פשוט. דברים משתנים עם החיים, אנחנו משתנים, הקשר משתנה והבדסמ בנינו משתנה ועל כך... בפרופיל שלי, למי שעוד לא הציץ.
כיום, אחרי שבגרתי (אני כבר לא יכולה לקרוא לעצמי ילדה) עברתי דבר או שניים ואני נשואה בעצמי, אני מסתכלת על הדברים בצורה מעט שונה.
קודם כל היום אני מעוניינת באדון שיהיה רק אדון (או מאסטר, או דום.... שוב, הטרמינולוגיה לא חשובה כרגע לעצם הדיון שלי עם עצמי) ולא בן זוג.
אני יודעת שאין סיכוי שרווקות שקוראות אותי ילמדו מהניסיון שלי ויוותרו על לנסות בעצמן.ואני יודעת שיש כאן גם זוגות בדסמים שלא יסכימו איתי (לרובם אין עדיין ילדים ואולי זה ההבדל). אבל אני מנסיוני הגעתי למסקנה שכשהאדון הוא גם בן זוג, הדגש על הבדסמ הוא אחר, ההתייחסות אליי כנשלטת היא אחרת (מן הסתם יותר מתחשבת, שזה לא רע אבל קצת מגביל גם אותי וגם אותו).
מה גם (ושוב, זו דעתי האישית וברור שזה נתון לויכוח) שלדעתי "מאסטר" זה סוג של פנטזיה והאמת שכך אני רוצה שהוא ישאר וזה יקרה אם הוא יהיה בשבילי רק מאסטר ולא חבר או בן זוג וכו'
ואני אסביר:
הרי חלק מהקטע של התמסרות לשולט זה עניין ההערצה, הסגידה, הרצון ללכת אחריו בעיניים עצומות. ביחסי שליטה שהם לא בין בני זוג שחיים ביחד 24/7 המפגשים והשיחות סובבים בעיקר סביב עניין השליטה. שניהם מתכוננים ומחכים לפגישה/שיחה. שניהם יודעים את מקומם. ובזמן המוגבל של הפגישה/שיחה קל יותר (בעיקר לשולט) לשמר את הפנטזיה. את ה"פוזה" של השולט ששולט קודם כל בעצמו, ברגשותיו, בתנועותיו, במעשיו ובמחשבותיו. והיא רואה אותו רק ככזה. סוג של אלוהים. בן אדם נשגב,מושלם וחכם , יודע הכל ובעיקר יודע את הדרך שבא הוא מוביל אותה.
אבל זה ברור שאין דבר כזה - בן אדם מושלם ואלוהי.
מן הסתם כל דום הוא בן אדם רגיל כמוני, עם חולשותיו ותכונותיו הפחות מוצלחות.
כשאדון ונשלטת הופכים להיות זוג, על פי רוב, רוב הזמן הם לא מתעסקים בבדסמ אלא בחיים הרגילים ובחדר המיטות מידי פעם מתרחשים סשנים (אני יודעת שיש זוגות שחיים בדסמ כמעט 24/7 אבל זה מתאים למעטים) פתאום היא רואה אותו מפליץ, עושה שטויות, לא תמיד ממש שולט בעצמו ובמצבים שקורים ביום-יום. הכל נורמאלי אבל הפנטזיה קצת נסדקת...
היום אני גם מסתכלת אחרת על מאסטרים פוליגמים.
אני לא אגיד שאני משתגעת על זה ואני לא חושבת שכל מאסטר יכול וצריך להחזיק כמה שפחות. לא לכל אחד זה מתאים.
הכוונה היא שאולי לכל אחד היה מתאים ברמת הרצון שיהיו לו כמה כלבות שישרתו אותו ויפנקו אותו אבל אני התכוונתי שלא כל אחד בנוי לתחזק כזה דבר. מה לעשות? נשלטת צריכה תחזוקה. לא רק פיזית אלא גם רגשית וגם בין המפגשים. לא קל לתת תשומת לב זהה ומספקת ליותר מנשלטת אחת ואם שולט לא מסוגל לכך אז הוא עשה עוול לנשלטות שלו (לדעתי) ורוב הסיכויים שמהר מאוד יאבד את אחת מהן או את כולן.
אבל
אם שולט כן יכול לנהל כמה נשלטות כמו שצריך - היום אני רואה את זה בצורה אחרת ולא פוסלת את זה על הסף. היום, להסכים לכך שלשולט שלי תהיה נשלטת נוספת אחרת בנוסף אליי, נתפס בעיניי כחלק מהנתינה, ההתמסרות והרצון שלי שלשולט שלי לא יחסר דבר. שולט חכם יידע להפיק מכל נשלטת את הדברים שבהם היא חזקה וכך הן ישלימו אחת את השניה. מאחת הוא יוכל להנות יותר וללכת יותר רחוק בקטע המנטאלי ואולי עם האחרת יהיה אפשר ללכת יותר רחוק בקטע הפיזי.
כמו בעולם הונילי שבו יש לנו חברים שיותר טובים לשיחות נפש וכאלה שיותר טובים לבילויים או שופינג. וככה יש לאדון גם וגם וגם. ואם האדון מרוצה אז אני מרוצה.
אוףףף... יצא לי ארוך ואפילו לא סיימתי לכתוב על כל מה שהתכוונתי. אבל אני אמשיך יותר מאוחר בפוסט אחר
שם אכתוב על השינוי בתפיסה שלי (או שלא) לגבי הסטטוס המשפחתי של השולט וגילו.
תודה למי שהגיע עד לכאן :)
