|
|
|
יש לי בעיית קשב וריכוז חמורה.
זה רק הולך ומחמיר.
אני רואה את הבת שלי שבולעת ספרים עבי כרס ומקנאה בה.
אני אפילו את הפוסטים הארוכים (והטובים) שלכם, לא מצליחה לשרוד עד הסוף :(
באמת מבואסת מזה.
בטוחה שמפספסת דברים טובים.
אז תעשו טובה...
אם אתם כותבים יותר מ5 (מקסימום 10) שורות- בבקשה תנו תקציר אמל״ק (ארוך מידי לא קראתי)
בזמן האחרון, אני נתקלת בהמון מנטורים...
-״במה את/ה עוסק/ת?״
-״אני מנטור״
מנטורית לאורח חיים בריא
מנטור להצלחה
מנטורית לאושר ושמחה
מנטור ליחסים זוגיים
מנטורית לסקס והגשמה
ראיתי מישהי שאפילו מגדירה את עצמה ״גורו לחיים הטובים״
לא יודעת.... רק לי, זה נשמע קצת מתיימר?
מנטור הוא מי שמגדיר את עצמו ככזה
או מי שאחרים רואים בו כזה?
לא מזמן, כתבתי כאן, שלמדתי לא לצפות.
ואני עדיין מידי פעם, מסתכלת על עצמי מהצד בהתפעלות ובפליאה, איך אני לא מתרגזת או מתאכזבת, גם לא ברמת ההדחקה, מדברים שבעבר לא היו עוברים אצלי.
זה חדש לי.
אני חדשה לי.
אני כאילו לומדת להכיר את עצמי החדשה מחדש.
ואני מופתעת לטובה מעצמי בכל מיני דברים קטנים ואוהבת....
אוהבת אותי!
:)
זו אותה אני.
הייתי נהדרת גם קודם.
רק לא הייתי מסוגלת לומר את זה על עצמי.
והשידרוג הזה מוסיף לי.
נראה לי.
זה עדיין לא דבר שקל לי לעשות... זה לא בDNA שלי לעוף על עצמי, אפילו בקטנה.
אבל אחד הדברים הנוספים שישתנו אצלי זה ההעזה לעשות ולהתמודד גם עם מה שלא קל.
וכל זה תופס לכל התחומים בחיי ולא רק לבדס"מ.
אני מניחה שזה לא קרה לי ביום אחד ושזו תוצאה של כל מיני דברים שחוויתי במהלך השנים.
היו תקופות שהתייחסתי למה שהותירו בי החוויות השונות, כמשקעים או שריטות.
הרגשתי פגומה או מקולקלת.
הרגשתי שאיבדתי את היכולת להתרגש. להנות. לתת.
ודיי השלמתי עם זה.
גם מעצמי כבר לא היו לי ציפיות.
היום, אני נוכחת להבין שהשריטות הפכו לתובנות וליתרונות שלי.
אז הצד הראשון של המטבע - כשאין ציפיות - זה שאם אין ציפיות אז אין גם ממה להתאכזב.
זה נשמע קלישאה כמו "כשתאהבי את עצמך יאהבו אותך" וכ"שתחייכי העולם יחייך אלייך" או כמו שאומרים לרווקה שמאוד רוצה להכיר את בחיר ליבה "הוא יגיע כשלא תצפי לו" ולזוגות שמתקשים להכנס להריון "כשתפסיקו להיות לחוצים ותפסיקו לנסות, זה יקרה"
אז אני רוצה להגיד לכם, שכל הקלישאות האלה, נכונות.
במהלך 37 שנותי ראיתי יותר מפעם אחת, את כל אחת מהן מתממשת אצלי או אצל אחרים.
העניין הוא שזה לא עובד כשזה מזוייף.
צריך באמת לא לצפות.
באמת לאהוב.
באמת לחייך.
באמת לשחרר.
ולא רק באמירה.
ולא לכמה שעות או לכמה ימים בודדים כמו בדיאטה שנשברים בה.
כשזה אמיתי ועקבי, דברים נפלאים קורים.
והדברים הנפלאים מביאים אותי לצד השני של המטבע שביומיים האחרונים נחשפתי אליו BIG TIME
הצד השני של המטבע הוא:
כשלא מצפים - יכולים להיות מופתעים לטובה.
וכאן אני רוצה להגיד לכם משהו על "אנשים מהקהילה"
לאנשים שמכירים רק את הצד הוירטואלי של הקהילה או מקסימום מעזים להפגש עם אדם אחד למטרת קשר, ה"קהילה" נראית מאוד מאיימת.
אולי זה כי הבלוגים והפורומים משקפים לפעמים, אינטריגות, חוסר פירגון והכלה, תוקפנות, סיפורים שנגמרו רע.
כשאני מספרת שיש לי לא מעט (הכל יחסי,כן?) חברים אמיתיים, בשר ודם, כאלה שאני נפגשת איתם ומבלה איתם בילויים לגמרי ונילים ולעתים אף משפחתיים ושהייתי במעט (כאן המעט הוא לא יחסי) מסיבות ומפגשים בדסמ"ים- יש אנשים שהסיפורים האלה נשמעים להם כמו מדע בדיוני ומשהו שהם לא היו מעזים.
קשה להם לתפוס שיש עוד אנשים כמוהם.
עם נטיה בדסמית אבל בלי קרניים ושאפשר למצוא איתה עוד הרבה מכנות משותפים מלבד הבדסמ.
אני יכולה להבין את הרתיעה.
כי גם אני הייתי שם.
אבל מהקום שאני נמצאת בו היום, אני יכולה להגיד שבין כל מאות חברי ה"קהילה" שלא סתם שמים מרכאות למילה הזו, בהקשר למכלול
יש גם גרעין של אנשים איכותיים וטובים, שגם אם לא כולם בקשר חברי יומיומי או בקשר חברי בכלל, קיימת איוזשהי רמה בסיסית של היכרות ואפילו הייתי אומרת אחווה או ערבות הדדית גם אם היא מאוד בסיסית ומצומצמת.
אומנם אף אחד לא יחתום לי ערבות למשכנתא, אבל יש לא מעט שיטו כתף ואוזן כשאצטרך וגם יותר מזה וגם אני להם.
שיצטערו לשמוע שאני בתקופה לא טובה או ישמחו לשמוע שאני בתקופה מעולה וכךך גם אני כלפיהם.
ורק ביומיים האחרונים, יצטברו 4 מקרים שכאמור, מאחר ואין לי ציפיות מאנשים, הפתיעו והרחיבו לי את הלב, כל אחד מהם בנפרד וההצטברות שלהם ביומיים בכלל עשתה לי וואו ענק:
1. ל' שאנחנו אומנם מכירות וירטואלית שנים ארוכות ועוקבות זו אחר הבלוג של זו, אבל אנחנו לא חברות ומעולם לא נפגשנו
כתבה לי שהפייסבוק הקפיץ לה אותי כמישהי שהיא עשויה להכיר והחמיאה לי על תמונת הפרופיל שלי.
לכאורה זה דבר קטן אבל אותי הפניה שלה והשיחה הקצרה שהייתה לנו בעקבותיה, ריגשה.
בכלל פירגון מנשים ועוד זרות ועוד סאביות ועוד ללא אינטרסים - מרגש אותי ולא מובן לי מאליו.
הרי היא יכלה לשמור את מחשבותיה לעצמה אבל היא בחרה להחמיא לי.
תודה ל' }{
2. ב' שההכרות איתה עוד יותר מינימלית ובעיקר דרך חברים משותפים
פנתה אליי וביקשה את מספר הטלפון שלי כדי להפנות אליי לקוח שלה שאולי יהיה מעוניין להיות גם לקוח שלי.
שוב פירגון לא מובן מאליו. שוב מאישה. שוב מסאבית. שוב הפתעה משמחת לב ומרגשת.
תודה ב'}{
3. ש' שאותה פגשתי פעם אחת במסיבת יום הולדת של חברה משותפת ומאז אנחנו חברות פייסבוק.
גם היא עצמאית והתחומים שלנו מעט משיקים אז אנחנו בקבוצות פייסבוק עסקיות משותפות וכמה פעמים כשראיתי שביקשו המלצות על מישהי מהתחום שלה, תייגתי והמלצתי עליה.
היום היא שלחה לי הודעה שהיא מודה לי על ההמלצות והתפתחה ביננו שיחת קאטצ'-אפ נעימה.
שוב פירגון נעים בין נשים. נשלטות.
חשבתי לעצמי שזה קצת חבל שמאז אוה מסיבה, לא פגשתי אותה שוב, כי היא ממש נחמדה.
4. אחרון אבל בהחלט חביב והפעם: גבר. חבר. שולט.
ש' קרא את הפוסט הקודם שלי שבו כתבתי שאין לי מצב רוח (יש ימים כאלה והם לא מעידים על הכלל. הכל מעולה אצלי!) ושלח לי הודעת וואטסאפ מודאגת עם חיבוק וגם התעקש לשמוע אותי טלפונית וסיכמנו שצריך להתראות בקרוב.
אז זו בעיני, סוג של קהילה.
ללא מרכאות.
תודה מכל הלב (שהתרחב קצת).
אין לי מצב רוח
זה לא קשור אליו
ולא בא לי לדבר על זה או לכתוב על זה.
אבל זה חשוב לו והוא שואל.
ואני מסבירה לו, שמעבר לזה שאני מרגישה שלדבר על זה, רק גורם לי להתאבסס על הדברים ואני מעדיפה שלא, כדי שאולי זה יעבור יותר מהר.
מעבר לזה
אנשים נמשכים לאנשים שמחים עם מצב רוח טוב.
מצב רוח רע, למדתי, עלול להרחיק.
והוא עונה לי;
זה בעקרון נכון וזה טוב שאת מודעת לזה.
אבל כשמישהי חשובה לך ונותנת לך מעצמה כל כך הרבה, אתה רוצה להיות בשבילה גם ברגעים פחות נעימים.
נמסתי.
לקוח חדש
שהתחלתי לעבוד איתו אתמול
שלח לי הבוקר מייל שהוא מבסוט ושכבר קיבל ליד כתוצאה מהעבודה שלי אמש.
אני משתלמת לו.
ולך?
הייתה כבר תקופה שהרגשתי, שהגעתי לנקודה שאבדה לי היכולת להתרגש.
שהכל כבר מוכר וצפוי.
שבכל ניסיון להכרות, אני כבר ידעתי מראש, מה השאלה הבאה שעומדים לשאול אותי וכבר לא הייתה לי סבלנות לדקלם את התשובות.... שלא לדבר על קיום ההוראות שגם הן ידועות מראש...אז נמנעתי.
צריך שניים לטנגו
והיו רקדנים נחמדים ואולי מוצלחים, שהושיטו יד להזמנה לריקוד
אבל זו אני שזזתי בחוסר חשק ולא ממש הועלתי להצלחת וזרימת הריקוד.
לאחרונה אני מופתעת
מעצמי.
אחרי כל השנים וכל מה שחשבתי שאני יודעת
על שליטה
על שולטים
על עצמי
משהו פתאום השתנה אצלי
אני יותר פתוחה
יותר מקבלת
יותר נוחה להובלה
פחות שיפוטית
רוצה לכתוב - פחות מצפה ... אבל זה יכול להשתמע כאילו אני מתפשרת...
אני ממש לא מתפשרת.
כשאני מסתכלת על עצמי מהצד, מרתקת אותי ההכלה שלי אותו על חוסר המושלמות וההתאמה המלאה.
אני נפעמת מכך, שאני נהנת ממה שיש
ואפילו לא מתאמצת לא לכעוס או להעלב או להתאכזב, ממה שאין.
מדהים אותי שאין מאמץ ואילוץ.
רק זרימה.
מרגש אותי להחשף לאט לאט לקליפות שהוא בוחר להשיל בקצב שלו ולא להבהל או להתאכזב ממה שנחשף.
לקבל.
להכיל.
לאהוב.
את מה שנחשף.
ולא למהר או ללחוץ להשיל את הקליפות שעדיין לא הוסרו.
מרגש אותי, שאני מצליחה להעז לחשוף גם.
את החשקים שלי.
הצרכים שלי.
אלה שהנטיה הטבעית שלי, להתבייש ולהצניע אותם.
מרגש אותי שאני מרגישה יציבות.
אני לא יודעת כמה זמן הוא יהיה כאן.
אבל היציבות היא שלי.
מרגש אותי שכל אלה מרגשים אותי.
מרגש אותי שאני בכל זאת מצליחה להתרגש.
קרא לגוף שלי
יצירת אומנות
וממנו
זו מחמאה ענקית
גם כשאתה לא בסביבה
יש לי את המילים שלך
שכתבת לי
ואני אוהבת לחזור ולקרוא אותן
שוב
להתעמק בהן
ובמה שעומד מאחוריהן
להתרגש מהן
מזה שהשקעת בהן
עבורי
בזכותן, אתה איתי
גם כשאתה לא.
יש משהו מרענן בדייט עם ונילי :)
- מה שאתה לא אומר לי, אני לא יודעת ולא מבינה ולא מניחה לבד
לא שאתה מעוניין בי
לא שאתה נמשך אליי
לא מה אתה חושב עליי
לא מה אתה רוצה
ממני
ובכלל
- זה או שאני רוצה אותך או שלא
אין באמצע או ליד או קצת
וזה לא כמו נעל עור שמתרחבת אחרי כמה פעמים
- אם אני רוצה אותך, אז אני רוצה כמה שיותר ממך
אבל
אני לא אדרוש ממך יותר ממה שתיתן
אם זה לא יספיק
יכול מאוד להיות שאחפש את זה במקום אחר
-אני יכולה להתפשר ולוותר על הרבה דברים, כדי לרצות אותך
ואם אהיה איתך, סביר להניח שגם ארצה לעשות את זה.
עכשיו, כשאני עוד לא שם, אני עוד שוקלת על מה מתאים לי לוותר ועל מה פחות.
- אני בתקופה מעולה
אני מגיעה עם חיוך
אם בא לך לפעמים למחוק אותו
בבקשה תדאג אח״כ גם להחזיר אותו
