הסיפור מכיל אלמנטים הכוללים: שליטה נשית, גילוי עריות, BDSM (קל) והשפלות. אם אתם חשים שלא בנוח מאלמנטים אלה, אנא אל תקראו את הסיפור.
'אוי, אבא שלי ילד רע' חייכתי לעצמי כשהסתכלתי ברשימת האתרים האחרונים שבדפדפן האינטרנט.
ישבתי ליד השולחן של אבא שלי, בחדר העבודה שלו. לא התכוונתי לחטט. רק התכוונתי לבדוק את הדוא"ל שלי. סתם הסתכלתי ברשימת המועדפים בזמן שאתר האינטרנט נטען. ואז זה הופיע מולי, "המלכה יעל" - שמור במועדפים. בתוך שניות ספורות, מצאתי את עצמי מתעניינת במה שאבא שלי עושה בזמנו הפנוי.
זו הייתה הרגשה מוזרה, לראות תמונות עירום שלי על המחשב של אבא שלי.
הוא לא הזכיר שום דבר, כמובן, למה הוא היה צריך? זה היה סוד גדול. תחילה סוד שלי בלבד. עכשיו כנראה, זה יהיה סוד שלנו. אבא לא סיפר לאף אחד, בטח לא לאימא שלי או אחי. איך אדם יכול לבשר למשפחתו שבתו בת ה-24 היא מלכת סאדו מקצועית בתשלום?
נראה שאבא שלי התעניין יותר בסצנות הלסביות באתר שלי. הוא הוריד את כל קטעי הוידיאו שעשיתי עם ענת השפחה שלי. אני וענת חלקנו יחד חדר באוניברסיטה והסתדרנו יחד נהדר. כל כך טוב היה לנו יחד עד שקילרתי אותה בצורה המסורתית. ענת, בהרבה מובנים הייתה כמו אשתי, אם תרצו לתאר את מערכת היחסים שלנו במונחים ונילים. עשינו המון קטעי וידאו ותמונות יחד.
היו לי מחשבות להביא אותה כשאני נוסעת הביתה, כדי לבלות עם משפחתי ולבקש את אישורם. למרות שיכולתי לדרוש ממנה להצטרף אלי לנסיעה, העדפתי לחכות. היא לא הייתה הבעיה בשיקוליי אם להביאה למשפחתי או לא. כבר הכנסתי אותה להרבה מאוד מקומות בעבר, בניגוד לרצונה, שבסופו של דבר היא נהנתה מהם. זה יקרה בקרוב.
אבי לפחות יודע על זה עכשיו. הוא ראה אותי באתר. לא רק בסרטי S&M למטרות רווח, אלא גם בסקס עם ענת ומשתתפים אחרים, גברים ונשים, אשר כיכבו באתר שלנו. לי ולענת הייתה מערכת יחסים פתוחה למחצה. לי היה מותר ליהנות מסקס עם כל אחד ואחת שרציתי, אך היא שימשה רק אותי. היא אהבה את הסידור הזה. שתינו אהבנו. זה הגביר את הנאתי כשענת צפתה בי עושה סקס עם אחרים.
חשבתי שהצלחתי להסתיר היטב מסביבתי, את היותי מלכה בתשלום ואת היותי דו-מינית. אבל ברגע שאת נמצאת באינטרנט, את חשופה לעיני כל העולם. אבא שלי בטח לא חיפש אותי במתכוון. מבט מהיר על הקבצים המוסתרים - לא בהצלחה גדולה אני חייבת לציין - לימד אותי כמה זמן הוא אוסף סיפורי S&M ותמונות. הוא מצא אותי רק בגלל הפטיש שלו, חשבתי לעצמי. השאלה האמיתית הייתה האם הוא שולט או נשלט. לא היה קשה מדי למצוא את התשובה לכך. בטח לא עם כל הקבצים שנמצאים במחשב ואתרי האינטרנט השמורים במועדפים ומוקדשים לשליטה נשית.
לאור הגילוי הזה, עשיתי כל מה שדומיננטית טובה הייתה עושה ... שלחתי לו אימל. נתתי לאבי הוראות מפורשות מאוד, כך שלא יהיה מקום לטעויות, מי אני ומה אני מצפה ממנו. זה היה מבחן כדי לראות עד כמה אבא שלי ירחיק לכת. לגלות את היקף הסטיות שלו ... ושלי. תמיד נהניתי לבדוק את הגבולות שלי ושל האחרים.
מעולם לא חשבתי על גילוי עריות לפני כן ואבי מעולם לא התעלל בי. הצורך שלי לשלוט לא נבע מכך. זו אני וכל ניתוח פסיכולוגי, המנסה לברר מדוע אני כזאת, היה בזבוז זמן. זה יהיה משהו חדש בשבילי ואולי גם בשבילו, אבל לא היה באפשרותי לנחש את העתיד. ייתכן שהוא מפנטז עליי במשך שנים ולפתע אני מוצאת את עצמי מקווה שאכן זה כך.
'זה יהיה מדליק', חייכתי לעצמי. הידיעה שההורה שלי חושק בי בחשאי ומצליח להסתיר זאת כל כך טוב ממני, גרם לי לתחושה חמימה ועמוקה בבטן. לא הסתכלתי על זה בצורה חריגה או מוזרה. היו מעט מאוד דברים בהקשר המיני שלא נהניתי מהם, בצורה כזאת או אחרת, וגילוי עריות היה מעט שונה.
פטמותיי הזדקרו והדגדגן שלי כאב, מהרצון לדעת את מחשבותיו של אבי. כיביתי את המחשב שלו בידיעה שבקרוב יהיו לי תשובות.
***
"אז, מה את עושה בירושלים, יעל?" שאלה אימא שלי.
ישבנו ליד שולחן האוכל, הוריי ואני, יחד עם אחי ירון ואשתו תמר, שהייתה בשלבי היריון ראשונים.
"אני עובדת בחברת הפקה." העפתי מבט חטוף לעברה והסטתי את מבטי בגלוי לכיוון אבא שלי, רק כדי לראות את התגובה שלו. אבל הוא הסתיר את מחשבותיו היטב והחזיר לי חיוך ידידותי.
"מה זה?" שאלה תמר.
"חלק מתעשיית הבידור." הנהנתי, כאילו שזה אומר לה משהו. "חברה קטנה שהולכת וגדלה."
"בידור, אה זה נחמד." אימא הנהנה. היא הייתה צעירה בת ארבעים ומשהו, מאוד אטרקטיבית גם לאחר גידול שני ילדים. אישה טובה למדי, אינטליגנטית מאוד, ושימשה לי מודל לחיקוי בגיל ההתבגרות. את כל הביטחון העצמי קיבלתי ממנה.
"זה כמו סרטים או משהו?" שאל ירון, הוא היה אחי הצעיר, רק בן 22 וכבר למד במכללה. הוא עבד כעוזר למנהל התחנה באחת מתחנות הרדיו המקומיות.
"כן, בעיקר סרטים, כמה שירותים מותאמים אישית עבור לקוחות שיכולים להרשות את זה לעצמם." חייכתי. "אנחנו מיוחדים למדי ומכוונים לפלח שוק קטן ואקסקלוסיבי."
"יש בזה כסף?" שאל אבא שלי, לכאורה, במבט די רציני.
"די טוב, אבא." חייכתי אליו. "אנחנו בסדר."
"זה חייב להיות טוב יותר מאשר לעבוד ברדיו." אחי צחק.
"ובכן, כשתחשבו על הנפקת החברה לבורסה, תני לי להעיף מבט בספרים שלכם." אמר אבא שלי ונתן לי חיוך קטן.
"אתה יכול להסתכל על כל מה שאתה רוצה, אבא." צחקתי בהתגרות גדולה, אבל לא יכולתי להתאפק. "אתה יודע איפה למצוא אותי."
"אני מניח שכן." הוא נהם, אבל עיניו לא הסגירו דבר. התחלתי להבין איך זה שהוא מצליח להסתיר את תשוקתו אלי, בהנחה שהיא קיימת.
לא יכולתי לזהות שום דבר יוצא דופן.
"אולי נבוא לבקר אותך שם מתישהו." אימא שלי חייכה לי. "תוכלי להראות לנו מה את עושה, יעל."
"אה ..." יצא לי צחקוק אחד קטן ועצבני כשהנהנתי.
"צלי הבשר הזה יצא ממש טוב." אמר אבא שלי, כשהוא משנה את הנושא בלי להניד עפעף. היו לו יציאות כאלה שלא קשורות לשיחה בכלל. הערצתי את מיומנותו להסיט את תשומת הלב מן הפעילות העסקית שלי.
"זה טוב, נכון?" אימא הנהנה. "קניתי את הבשר בסופרמרקט החדש ... "
"בשופרסל?" רכנה תמר מעט קדימה. "אני עושה את כל הקניות שלי שם עכשיו."
אחי ואבא שוחחו ביניהם על כדורגל, כך שישבתי שם מחויכת בין שתי השיחות ואכלתי את ארוחת הערב שלי בנינוחות. זה היה נחמד, להיות שוב בבית, לשבת מול אבא שלי, שהצליח להסתיר מכל העולם, מי או מה אני באמת.
זה מה שהדהים אותי ביותר, אני מניחה. ואני מתארת לעצמי שהוא חשב עלי את אותו הדבר, כשדיברתי במעורפל אבל ללא היסוס לגבי העבודה שלי. אני לא שיקרתי להם, כפי שהוא ידע היטב, רק שלא נכנסתי לפרטים.
תמר ואני עזרנו לאימא שלי לנקות אחרי ארוחת הערב וחייכתי לאבא שלי בזמן שהרמתי את הצלחת שלו.
"אולי תרצה לבדוק את הדוא"ל שלך, אבא." אמרתי לו. "היה לך אימל חדש כשבדקתי את שלי."
"באמת? קיבלתי אימל?" הוא חייך בפליאה. "אפילו לא ידעתי שקיבלתי הודעת אימל חדשה."
אח שלי צחק על החיוך של אבא שלי ואני משכתי בכתפיי. "ובכן, אולי זה היה משהו אחר. סיימת לשתות את המים שלך? "
"כן, מותק. תודה." הוא חייך אלי. "אני אבדוק את הדוא"ל."
נישקתי את לחיו בעודי תוהה מה הוא יחשוב כשיראה את ההודעה שלי.
אבי היה גבר נאה למדי, גבוה ורזה. הוא הקפיד לשמור על כושר גם כשזה לא היה קל לבנקאי השקעות כמוהו. הוא בילה את ימיו מאחורי שולחן, בשיחות טלפון, אבל עדיין מצא זמן לשחק טניס וגולף בסופי שבוע. זה היה מספיק כדי לשמור על בריאותו. ירשתי את השיער השחור שלו ועיניו הכחולות. לאימא שלי ואחי היו שיער ועיניים חומות.
כולנו היינו גבוהים. אבא שלי ואחי מעל מטר ושמונים, אימא ואנוכי רק כמה סנטימטרים פחות.
אחרי הארוחה ישבנו בסלון, לצפות בקטעי וידאו ישנים, סרטים ביתיים שלי ושל אחי בתור ילדים. צחקנו וחייכנו, לגמנו יין ובאופן כללי נהנינו מערב משפחתי ונעים. לפני שאח שלי לקח את אשתו והם נסעו לביתם, חיבקתי ונישקתי אותם. ליטפתי ברכות את בטנה של תמר, בתקווה להרגיש את האחיינית או האחיין הגדל בתוכה. אבל זה היה מוקדם מדי בשביל זה.
אם אבא שלי הסתכל בדוא"ל שלו, ואני בטוחה שכך היה, הוא לא ממש הראה את זה. רק מבט חטוף, בהיסח הדעת, לכיווני כאשר הוא חשב שאני לא מסתכלת. זה היה משחק משעשע ודי נהניתי מכך כשהתיישבתי לידו, בינו לבין אמי על הספה. המשך הערב היה נראה רגיל לגמרי, ואם לא הייתי מודעת היה לי קשה להבחין בתגובה של אבא שלי.
***
קצת לפני השעה 22:00 סיימנו את הערב המשפחתי, או לפחות חלק ממנו. לי ולאבא שלי תוכננה פגישה בחצות, אם הוא יהיה מוכן לקיים אותה.
היו לי פרפרים, אני מודה. הייתי מתוחה בזמן שהתכוננתי עם מעט הביגוד והציוד שהיו לי. מן הסתם לא היה לי בבית יותר מידי ציוד פטיש, בגדים או צעצועים, אך אלה לא דברים נחוצים אלא רק עזרים. מציאות ה S&M חיה ונושמת בתוכי, ללא שום אלמנט חיצוני, ואם לאבא שלי אין מספיק הבנה אמיתית בכך, אני מאוד אשמח ללמד אותו.
התאפרתי בקפידה, במה שעדיין היה חדר השינה. עזבתי את הבית לפני שלוש שנים, אך עדיין החדר היה נקי ומסודר כמו ביום שהשארתי אותו. החדר הזה תמיד יהיה שלי ולא היה שום מקום אחר בעולם שבו הרגשתי בטוחה או נוחה יותר.
לאחר שהתקלחתי אספתי את שיערי הארוך, משכתי אותו מן המצח וגלגלתי אותו בצורת פקעת מעל צווארי. תחמתי את עיניי בקווי הריסים בצבע שחור, סידרתי גבות ומרחתי אודם בצבע ארגמן על שפתיי. נראיתי יפה מאוד ותהיתי עד כמה אהיה מושכת בעיני אבא שלי.
התלבושת שלי הייתה די פשוטה. חזיית תחרה שחורה בגזרת בלקוני, עם חצאי גביע שהשאירו את הפטמות האדומות שלי בחוץ.
זה היה סקסי ופרובוקטיבי לראות את הפטמות הזקורות שלי פורצות מהשדיים המלאים שלי. לבשתי תחתונים תואמים מתחרה, בגזרה צרפתית גבוהה, סביב המותניים שלי. הם היו שחורים וצרים למטה כך שערוותי המגולחת והחלקה נחשפה בבירור. נעלתי נעלי עקב גבוהות וסגורות. הצטערתי שלא הבאתי איתי זוג אחד של מגפיים.
האלתור היה מספיק טוב עבור המטרה שלנו, חשבתי. עורי היה בהיר, חלק וללא צלקות. היה לי גוף יפה וגנים טובים. עם עבודה כמו שלי זה היה פלוס גדול. גוף ראוי להערצה, כמו שנאמר לי כל כך הרבה פעמים, ע"י אנשים במרוצת השנים. לא הייתה לי שום בושה לחשוף אותו. גם לא בפני אבא שלי.
חיכיתי בחדר העבודה שלו מוקדם יותר. בחרתי את החדר הזה כי הוא היה מרוחק משאר חלקי הבית. אימא שלי תהיה ישנה בכל מקרה, והחדר היה מספיק גדול, נוח ומתאים. עמדתי ליד החלון, בחדר האפלולי, כשרק מנורת שולחן אחת מאירה את המכתבה. עמדתי עם הגב אל הדלת הפתוחה והמתנתי בסבלנות.
"אהמ ..." אבי כחכח בגרונו בעדינות. הסתובבתי, לאט ובזהירות, כשאני עוצרת את נשימתי.
זה היה רגע האמת והייתי מתוחה מאוד.
אבא שלי עמד שם בחלוק הרחצה שלו, בתוך חדר העבודה, הוא צמצם את עיניו, מחפש אותי באפלה שבה עמדתי.
"יעל?" הוא שאל בהיסוס.
"סגור את הדלת." אמרתי לו וחיכיתי זמן מה שיעשה זאת. "נעל אותה."
"לנעול?" הוא שפשף את הלסת שלו, אבל עשה כמו שאמרתי לו ודחף את הכפתור שעל הידית פנימה עד שנשמע רעש הקליק. היה שקט מאוד בבית.
"הורד את החלוק שלך ואת נעלי הבית." ציוויתי אותו בשקט.
"אני רוצה שתתפשט לגמרי."
"אה ... אני לא חושב ..."
"עכשיו!" אמרתי בחדות וצעדתי קדימה כדי שיוכל לראות אותי בבירור. לא חייכתי אליו. הוא בלע את רוקו ומצמץ במהירות כשהבחין בגופי, בתחתונים ובנעליים.
"בסדר." הוא הנהן לאיטו והחל להתיר את חלוק הרחצה שלו.
"אתה תקרא לי גבירתי בזמן שאנחנו בחדר הזה. אתה מבין, עבד?" בהיתי בו.
"כן ..." הוא משך בכתפיו והוריד את חלוק הרחצה שלו. ... "גבירתי".
הוא היה עירום לחלוטין. זו הייתה הפעם הראשונה שאני זוכרת שראיתי אותו כך. אם כי בתור ילדה קטנה או תינוקת, לא היה לי ספק שהייתי בנוכחותו כשהיה עירום. לעולם לא כמתבגרת. כנערה, הוא תמיד הקפיד בצניעותו לידי.
התקרבתי בעוד אבא שלי עמד שם והתבונן בי, אבל רק לשניות ספורות בכל פעם, ואז היה עוצם את עיניו. הוא חש נבוך במערומיו ומהמבט שלי ובכלל מהנסיבות. גיליתי את הסודות שלו ואולי הוא חלם על הרגע הזה ואולי לא. זה לא ממש משנה. היינו שם עכשיו.
הזין שלו היה רך ובגודל ממוצע. הוא היה קצת מלא באזור המותניים, אבל לא יותר מידי. הגוף של אבא שלי היה מוצק ונהניתי לראות אותו כך. הוא היה גם חלק עם מעט מאוד שיער על גוף.
"מה את עושה?" הוא לבסוף שאל אותי בקולו הרך.
"שכחת להגיד גבירתי?" דחקתי בו בעדינות כשאני עומדת מאחוריו עכשיו.
"אה, מה אנחנו עושים, גבירתי?" הוא חזר, אבל בשינוי קל של השאלה כשהוא מכליל את עצמו גם כן, ואני לקחתי את זה בתור רמז ברור.
"אנחנו הולכים לשחק משחק קטן, עבד." חייכתי מאחורי גבו.
"משחק שליטה קטן אבא-בת. האם זה נשמע לך נחמד?"
"יעל, אני. .." הוא התחיל למחות.
ספאנק!
סטרתי לתחת המוצק שלו בכף היד, כך שהוא קפץ ממקומו, הפנה את ראשו אליי ונעץ בי מבט.
"שחק עם הזין שלך." אמרתי לו, בעודי מלטפת את הישבן החם והמוצק במקום שבו סטרתי לו. "אל תדבר אלי. בנוכחותי הזין שלך יעמוד תמיד. אם הוא ירפה או אם תגמור בלי רשות, אני אעניש אותו."
אבא שלי השתעל קלות ובאיטיות שלח את ידו לכיוון הזין שלו. אותו זין שהוא הכניס ברחם של אימא שלי איזה 25 שנים קודם לכן. הוא ליטף את הזין שלו, בדיוק כפי שהוריתי לו, בעוד אני נעה סביבו ומתבוננת בו סמוק ומושפל גם כשהזין שלו גדל והתקשה.
"אתה אוהב את זה, נכון אבא?" לחשתי, מתגרה בו. "אתה אוהב להסתכל עליי, נכון?"
המתנתי בסבלנות כמה שניות עד שהוא הנהן בראשו באיטיות.
"כן גבירתי."
"כמה זמן אתה כבר חושק בי, אה?" גררתי את הציפורניים על כתפו.
"אני לא ..."
ספאנק!
סטרתי לו שוב בחוזקה ובאותו המקום עד שכף ידי כאבה, משאירה סימן אדום גדול על עורו הלבן.
"ענה על השאלה, עבד." פקדתי עליו. "כמה זמן אתה רוצה לראות אותי ככה? תפתח את העיניים!"
עברתי שוב לפניו, משחקת עם הפטמות האדומות והקשות שלי שבלטו מהשדיים הגאים שלי, ובדגדגן הקטן והנפוח שלי שפעם לו בבירור בתוך התחתונים שלי.
"מאז שאת ... שאת היית קטנה ... גבירתי." אבא שלי ענה, כשהוא מתנשף בכבדות ולוחץ את הזין שלו בחוזקה כדי שלא יגמור.
"כמה קטנה, אבא?" ליקקתי את שפתי, מביטה לתוך עיניו. "בת כמה הייתי כשעברה לך המחשבה בפעם הראשונה לזיין אותי? "
"אה ..." הוא בלע את רוקו בכבדות. "... 18 ... או 19 ... אולי ... גבירתי."
""אה, אתה אבא ילד רע נכון, עבד?" גיחכתי והוא הנהן בראשו.
"מה אתה מהנהן בראשך? אני רוצה לשמוע אותך."
"כ-כן, גבירתי."
"כן מה?" הטיתי את ראשי הצידה.
"כן, אני אבא ילד רע." הוא עצם את עיניו שוב ואני סטרתי לו בחוזקה על הזין הקשה, כך שנרתע לאחור.
"אההה!" הוא פלט נשיפה חדה ולא מפתיעה.
לא הייתה לי כוונה לפגוע באיש. אני לא פוגעת באמת באנשים. האיום בכאב היה בדרך כלל הרבה יותר יעיל לנשלטים חדשים. הייתי צריכה לבדוק אותו בכל זאת, כדי לבחון את עמידותו. זו הייתה אמנות מעודנת של משא ומתן ואני הייתי מספיק חכמה וזהירה כדי שאבי ייהנה מכך. זו הייתה הבטחה אישית לעצמי והוא לא היה צריך לשמוע זאת ממני.
"פתח את העיניים שלך כאשר אתה מדבר איתי." פקדתי עליו.
"כן גבירתי." הוא הסכים מיד ושלח את ידיו כדי לכסות את הזין שלו.
ספאנק!
סטרתי לו שוב בחוזקה כמו בפעם הקודמת והוא נרתע.
"אתה מתבייש בזין שלך?"
"ל-לא גבירתי."
"אז למה אתה מנסה להסתיר אותו ממני?" גיחכתי. "אתה חושב שלא ראיתי זין אף פעם?"
"אני ... לא, גבירתי." אבא שלי הזיז את ידיו מהזין שלו. היה חשוך עכשיו, התרגשות מתוחה, לא עשיתי שום דבר שהוא לא היה רוצה שאעשה.
"אני חושבת שאני צריכה להעניש אותך." הנחתי אצבע על השפתיים שלי. "מכיוון שזו הפעם הראשונה שלנו, אני אתן לך לבחור. האם להעניש את הזין שלך? "
"ל- לא גבירתי."
"ששש ... עוד לא סיימתי." חייכתי אליו. "אם אתה תפריע לי שוב אני אצטרך לקבל את ההחלטה בעצמי."
אבי הנהן לאיטו, ממצמץ לעברי בניסיון לא לעצום את עיניו. זה כבר היה עונש בפני עצמו, לעמוד עירום לפניי כשהוא מתוודה על הפנטזיות שלו בזמן אני צופה בו משחק עם הזין שלו. אבל זה היה מהנה גם כן ושנינו ידענו את זה.
"עכשיו, האם להעניש את הזין שלך ... או את הביצים שלך, עבד?" שאלתי אותו, סוטרת על ידיו כדי שאוכל לראות את הזקפה שלו בולטת מקן שיער הערווה הכהה שמסביב.
"להעניש את ..." הוא הניד את ראשו בשלילה לרגע ולא רצה לבחור.
" להעניש את שניהם?" חייכתי אליו.
"ל-לא ... הביצים שלי, גבירתי." הוא אמר במהירות. תענישי את הביצים שלי."
"ממממ ...." הנהנתי והלכתי אחריו פעם נוספת. "האם יש לך ביצים, אבא-עבד?"
הגעתי למטה, מפשקת את הירכיים זו מזו עם היד שלי כדי שאוכל לתפוס את הביצים הכבדות שהיו בתוך השק המקומט והרך. סחטתי את הביצים מעט, לא חזק מדי, אבל מספיק כדי להעמיד את אבי על קצות אצבעותיו.
"כןןןןן ..." הוא לחש, ואני דחפתי את כתפו עם ידי השמאלית, ומשכתי את הביצים למטה בידי הימנית, כך שאבא שלי התכופף מהר בשבילי.
"אני חושבת שאתה יודע את זה, אבא-עבד." משכתי את שק האשכים שלו חזק ועורו המזיע נמתח. "הם גורמים לך מחשבות רעות, נכון? גורמים לך לרצות לעשות לי דברים ..."
"כן גבירתי." הוא החזיק את ידיו על ברכיו, כופף את רגליו מעט, ודחף את ירכיו לאחור כדי להפיג את הלחץ מהביצים שלו.
"אווו ... אהה ... אההה ..." הוא התנשם בכבדות ובתנועות מדודות. כל תנועה שלו, ולו הקטנה ביותר, רק הגבירה את הכאב.
"זה גורם לך לסחרחורת?" גיחכתי. "בחילה קטנה אולי? אני יכולה למחוץ את הביצים שלך עכשיו, אבא-עבד. אני יכולה לפוצץ אותן, לעשות את זה?"
לחצתי חזק יותר ומשכתי אותן לפנים קצת יותר, כך שאבי רעד מפחד והתרגשות כמו שמעולם לא חווה לפני.
"לא .. ב-בבקשה ... גבירתי ..." הוא נאנח, ואני פתחתי את ידי במידת-מה, והקלתי מעט מן הכאב.
"האם הזין שלך עדיין מתוח, אבא-עבד?" שאלתי.
"כן, גבירתי." הוא בלע את רוקו, הביט בי מעבר לגבו, ואני יכולתי לראות את פניו האדומות ועיניו הלחות. בכל זאת, לחצתי את הביצים שלו חזק מאוד בסוף.
"זה טוב." שחררתי את הביצים שלו לגמרי. "אתה באמת אוהב אותי, נכון?"
"כן ... אני אוהב אותך, גבירתי." הוא הנהן.
"להרבה אנשים הזין מתרפה לאחר לחץ כזה בביצים, אפילו לחלק מהאנשים שאוהבים את זה." ליטפתי את אבא שלי בחזרה בעדינות. "אבל הזין שלך עדיין קשה כמו אבן, אבא-עבד."
"כן גבירתי." הוא חייך למעשה, מרגיש גאווה קטנה, דמיינתי לעצמי, ולא שיקרתי בזה.
"אז מגיע לך פרס, אני חושבת." הסתובבתי אליו שוב, מרימה אותו לאט כך שאבא שלי יוכל לעמוד זקוף.
התכופפתי כדי לתפוס את הזין שלו, מחליקה את היד שלי לאורך הזין הכבד. הוא היה חם, קשה ועבה תחת אצבעותיי. חשתי ברטט ובריגוש שלו כשנגעתי בו ככה. אפילו יותר מאשר כשהחזקתי את הביצים שלו. הייתי נרגשת. אף על פי שתמיד אני מתכננת את הסשן הראשון קצר, היה לי קשה לדמיין לתת לו ללכת כל כך בקלות.
"אתה רוצה לגמור, אבא-עבד?" לחשתי, מביטה לתוך פניו הנאות ורואה את התשוקה שלו.
"כן גבירתי, אלוהים, כן." הוא השיב בקוצר נשימה.
"הזין של מי זה?" שאלתי אותו.
"שלך גבירתי." הוא ענה ללא היסוס.
"מה עם אשתך, אבא-עבד? מה עם אימא שלי?"
"אני לא יודע ..." הוא נראה מבולבל, כאילו הוא שכח אותה וראיתי אשמה בעיניו הכחולות והרכות.
"אתה לא מה?" טלטלתי אותו לאט לאט. "אוהב אותה? מכבד אותה?"
"לא, גבירתי ... אני ... כן, אבל ..."
"אבל מה, אבא-עבד?" שפשפתי את ראש הזין שלו בעזרת האגודל שלי, מרגישה את רטיבות הנוזל השקוף, נשפך מקצה ראש הזין שלו.
"אני רוצה אותך, גבירתי." הוא עצם את עיניו.
"האם זיינת נשים אחרות?" רציתי לדעת. "האם בגדת בה? אל תשקר לי, אבא-עבד, כי אני אדע."
"פעם אחת." הוא הנהן. "זה היה ... זה היה לפני הרבה זמן."
"האם היא יודעת?"
"כן, גבירתי." אבא שלי היה נראה קטן יותר כשהוא אמר את זה.
"ועכשיו אתה רוצה לעשות את זה שוב." הנדתי בראשי. "עם הבת שלך. לא פחות ולא יותר."
"כן ... גבירתי." הזין של אבא שלי היה נוקשה עכשיו. גופו הקשיח ככול שמועד האורגזמה התקרב.
"תתכופף, על הברכיים ... על הרצפה ..." אמרתי לו לפתע תוך שאני דוחפת את אבא שלי למטה ומשחררת את הזין שלו. "על הבטן, אבא-עבד ..."
"כן ... כן ... גבירתי ..." הוא נע במהירות, עשה בדיוק מה שאמרתי לו לעשות. הוא נשכב על השטיח בחדר העבודה שלו ואני הנחתי את רגלי השמאלית קרוב לפניו.
"לקק את הנעל שלי, נקה אותה עם הלשון המטונפת שלך." דרשתי. "אתה יכול לזיין את הרצפה ... עשה זאת, אבא-עבד! תגמור בזמן שאתה מלקק לי את הנעל."
הסתכלתי על אבא שלי, ששכב לו שרוע לרגליי, על השטיח. הוא הרים את מותניו, את התחת שלו, ודחף את האגן שלו כנגד השטיח המחוספס תחתיו. מזיין את הרצפה כפי שהוריתי. זה היה נראה מגונה, מגוחך ומשפיל אבל הוא שמר כל העת את פיו על הנעל שלי. לשונו ליחכה לאורך נעל העור וכשאני הרמתי את הרגל מהרצפה, הוא לא היסס לנקות את תחתית הנעל.
"הנעל השנייה ..." משכתי את רגלי השמאלית אחורנית והצגתי בפניו את הימנית. "אם אתה לא גומר לפני שאתה מסיים לנקות את הנעל השנייה אני אצליף לך בזין. אתה מבין אותי, אבא-עבד?"
"כן ... גבירתי." הוא נתן לי הנהון קטן, ושחק את גופו כנגד השטיח בצורה חזקה יותר עכשיו.
הוא ליקק את הנעל שלי בקפידה. אני לא יודעת אם הוא נהנה מפוט פטיש או לא, אבל אני נהניתי. לא היה לי כל כך מה להמשיך עם אבא שלי. עד כה הוא עשה כל מה שרציתי ברצון רב. אני חושבת שהוא היה מציית ועושה כל מה שהייתי אומרת לו לעשות. הפנטזיה שלו להיות איתי הייתה חזקה מכל הנאה בדסמית אחרת, ולכן רק הנוכחות שלי עשתה לו טוב.
"כדאי שתגמור מהר, אבא-עבד." הקנטתי אותו. "אני חושבת שהנעל כמעט נקייה."
"כןןן ... כן גבירתי ..." הוא נע מהר יותר כשאצבעותיו חפרו עמוק בשטיח.
הוא היה שרוע לפניי, על בטנו, עובד על הזין שלו בשבילי ומתקדם לעבר אורגזמה. משכתי את רגלי משם ועמדתי בזרועות שלובות. רציתי לגעת בעצמי, לשפשף את החריץ ולשחק עם הדגדגן הקטן והקשה שלי. האורגזמה שלי חיכתה בפתח, אורבת בין קפלי המיניות שלי, אבל חיכיתי. היה לי הרבה סבלנות.
"אוההה! גבירתי ...." אבא שלי הגיע לאורגזמה שלו סוף סוף, מתנשף כשהוא דוחף את הזין שלו כנגד הבד הגס תחתיו ויורה את השפיך שלו על הרצפה.
"יופי, אבא-עבד, טוב מאוד." חייכתי אליו מלמעלה למטה, לתוך הפנים האדומות והמזיעות שלו. "אני עוזבת אותך עכשיו והולכת לחדר שלי לישון לבד."
"כן גבירתי." הוא הנהן.
"בבוקר, אני רוצה שתספר לאשתך מה שעשינו הלילה."
"מ-מה? "
"אתה תספר לה הכול, אתה מבין אותי, אבא-עבד?"
"גבירתי ... אני ... אנחנו לא יכולים ..."
"תגיד לה שהיה לך חלום, ובחלום זה מה שקרה." הסתכלתי עליו מלמעלה. "אם אתה לא תספר לה, אבא-עבד, אני אספר."
"כן גבירתי." הוא שפשף את מצחו.
"חוץ מזה, אם אני אספר, אני לא אגיד לה שזה היה רק חלום." הנהנתי ברצינות.
"ואם זה יקרה, אנחנו לעולם לא נעשה את זה שוב. אתה מבין אותי?"
"אני ... אני מבין גבירתי." אבי הנהן לעברי.
"טוב." חייכתי בקשיחות. "עכשיו נקה את מה שעשית. אני אחכה לך כאן מחר באותה השעה."
"כן גבירתי ... אני אהיה כאן ..." אבא שלי הבטיח, ללא צורך, כשצעדתי לכיוון הדלת והשארתי אותו שם על בטנו.
***
"זה מאוד נחמד לאכול ארוחת צהריים יחד, שוב. רק שתינו." חייכה אליי אימא שלי.
"כן." חייכתי בחזרה. "נעדרתי זמן רב מדי מהבית, אימא. אני מצטערת."
היינו במרכז העיר, במסעדה קטנה ונחמדה, לאחר שעשינו קניות. זה היה כל כך מזמן מאז הפעם האחרונה שאימא שלי ואני עשינו דבר כזה, ושתינו מאוד נהנינו מזה. הופתעתי שלא הרגשתי אשמה על מה שעשיתי עם אבא שלי בלילה הקודם ותהיתי אם הוא פעל לפי ההוראות שלי וסיפר לאימא על החלום שלו. אני מקווה שכך, חשבתי לעצמי, כשישבנו שם יחד.
"ובכן, אני יודעת עד כמה את עסוקה עם הקריירה החדשה שלך." אימא שלי הנהנה בראשה ונראתה כל כך יפה כשישבה שם.
היא הייתה מבוגרת, כן, אבל אימא הייתה תמיד אישה נאה וחיננית. משכתי המון תשומת לב בגלל יופיי מהעוברים ושבים. לא הייתי לבד. גם אימא שלי, משכה הרבה תשומת לב מגברים בני כל הגילאים, והיא ידעה זאת. זה החמיא לה. מצאתי את עצמי תוהה, אם אי פעם היה לה מאהב, או שאולי אפילו יש לה אחד כזה כרגע. לא הייתי שואלת אותה את זה, רק בגלל שהיא הייתה יפה ומשכה תשומת לב. אבל אני מטילה ספק בכך שהיה לה מאהב, רק בגלל העובדה שהיא הייתה מאוהבת באבא שלי, כפי שידעתי היטב.
"זה לא רע." משכתי בכתפי. "שעות גמישות, לפחות."
"אני מבינה." היא הנהנה.
הפסקנו את השיחה שלנו, כדי שנוכל להזמין את ארוחת הצהריים שלנו. המלצר שלח לעברנו חיוך חם. הוא היה חמוד מספיק כדי לתפוש את תשומת ליבנו לרגע ארוך ונעים.
"אני גם, המממ ..." אימא שלי נתנה לי חיוך מוזר, ספק רוצה לומר משהו חשוב או אולי אישי, אבל היססה כשחזרנו לשיחה שלנו.
"מה?" שאלתי אותה.
"אני יודעת מה את עושה, יעל." היא הושיטה את ידה וליטפה את היד שלי.
"וואוו ..." ליקקתי את שפתי. "למה את מתכוונת?"
"אני מתכוונת לאתר האינטרנט שלך, לעסקים ... שלך." אימא הביטה לתוך עיני כשהיא לחשה לי בקולה המתוק. "אני צריכה לקרוא לך המלכה יעל?"
היא גם חייכה, חיוך אמיתי מאוד מן הסוג שראיתי על פניהם של אנשים שביקרו בסטודיו שלי בפעם הראשונה. מתוחה וגם קצת המומה מהמחשבה שהפנטזיות העמוקות שלהם מתממשות. אי אפשר היה לטעות. אימא שלי הייתה בעניין גם כן.
"אימא, אני לא חושבת ..."
"זה בסדר, אני מבינה שאת ... מבולבלת." היא החזיקה באצבעות ידי. "חלמתי עלייך, שאני ... נשלטת על ידי הבת שלי ... "
מצמצתי לעברה ואז הסתכלתי סביבי במהירות, אבל היינו לבד.
"להישלט על ידייך, גבירתי ..." היא נשכה את שפתה התחתונה ונראתה עשר שנים צעירה יותר פתאום. הרגשתי את חום גופי מתפשט בגוף. "... אני יכולה לשרת אותך? "
"אבל ..." הייתי כל כך מבולבלת. "אבא ... אה, המחשב שלו ... הוא מצא את האתר שלי וסיפר לך?"
"מה?" אימא שלי פרצה בצחוק. "אבא שלך בקושי יודע להדליק את הדבר הזה שנקרא מחשב! הוא פשוט משתמש בזה כדי לקרוא את האימלים שלך. אני זאת שמצאתי את האתר שלך."
"את מצאת אותו?" בלעתי רוק.
"כמובן, אפילו רכשתי מנוי זהב באתר שלך." היא רכנה קדימה וקולה היה רך מאוד. "אני אוהבת את הבחורה שאת משתמשת בה, ענת. היא כל כך מושלמת, שתיכן מדהימות כל כך יחד."
"כן ..." נשענתי לאחור, ממהרת ללגום מכוס המים שלי.
"את שונאת אותי?" אימא שלי שאלה פתאום.
"מה?" בהיתי בה.
"האם את כועסת עלי כי אני .." היא משכה בכתפיה. "... אני כבר רצה לשרת אותך מאז היותך בת 18, יעל. גבירתי יעל ... את לא יודע כמה פעמים ייחלתי שתהיי בתה של אנשים אחרים, רק כדי שאוכל לקרוא לך כך."
"אני לא כועסת, לא ... אני פשוט ..." לא ידעתי מה אני מרגישה.
אבא שלי בעצם לא ידע דבר ואני שיחקתי איתו בסשן קטן אתמול בלילה. גרמתי לו להתוודות על התשוקות שלו, ללקק את הנעליים שלי. אבל בעצם, מעולם לא היה לו מושג מי אני באמת. זו הייתה אימא שלי כל הזמן שרצתה להישלט על-ידי בתה. חשתי מסוחררת והייתי צריכה להסדיר את נשימתי לפני שידעתי בוודאות מה אני צריכה לעשות.
"את בסדר?" אימא שלי שאלה אותי.
"כן." הנהנתי, והבטתי ישירות לתוך עיניה החומות והרכות. "הורידי את התחתונים שלך עכשיו! ושימי אותם על השולחן ליד הצלחת שלך."
"מה?" אימא שלי בלעה את רוקה.
"שתקי! את תדברי רק כאשר אשאל אותך שאלה. המילה הראשונה שתוציאי מהפה שלך תהיה גבירתי, את מבינה אותי, אמא-שפחה?" דיברתי בטון רגיל ולא היה איכפת לי מי ישמע אותנו. ציוויתי ונעצתי את מבטי עד שאימא שלי השפילה את עיניה בצייתנות. העובדה שהיא העלתה את הנושא, כאן במסעדה במרכז העיר, גרמה לי להיות מודעת לרצונה להיות מושפלת פומבית.
הצעד הראשון במסע החדש שלנו יהיה לתת לאימא שלי את מה שהיא רוצה.
"גבירתי, כן, אני .. אני מבינה." היא הייתה אדומה וסמוקה. זו הולכת להיות ארוחת צהריים ארוכה ומעניינת.
"אז תורידי את התחתונים. אימא-שפחה כמוך לא צריכה אותם." גיחכתי. "תציעי אותם למלצר כשהוא יביא לנו את האוכל."
"גבירתי, תודה לך!" אמרה אימא שלי ברכות ושלחה את ידיה אל מתחת לשמלתה בראש מורכן. ידעתי שהיא מחייכת.
~~~ סוף ~~~
נכתב ע"י פולו
הסלון
ברוכים הבאים לסלון-החלל המשותף לכל יושבי הבית.כל קומה היא סוג אחר של פרסומים.
להלן המפתח:
חדרים 1000:סיפורי שולט-שפחה
חדרים 2000:סיפורי מלכה-עבד
חדרים 3000:סיפורי שולט-עבד
חדרים 4000:סיפורי מלכה-שפחה
חדרים 5000:סיפורי טרנסג'נדרים
חדרים 6000:שירים
חדרים 7000:תאורי סשנים
חדרים 8000:סיפורים ואנילים וכאלה שלא קשורים.
חדרים 9000:טורים ופוסטים מעניינים.
לילה קר של חורף טיפוסי.
הצינה חדרה לעצמות.
אני עומדת מול דלת ביתו נושמת עמוק, תרה בעיני אחרי מראה הבית היפה עם גג הרעפים האדום.
מתבוננת בגינה המטופחת, שביל של פרחי אמנון ותמר מוביל לביתו.
מאחור ערוגת רקפות פורחות.
עצי תפוזים ולימונים שהפיצו ריח משכר.
כמה יפה הכל.
מחכה עוד דקה נהנת מהמראה, צינת הלילה חודרת לתוך בגדי הדקים,
חולצה שחורה חצי שקופה ודקיקה, חצאית אדומה העוטפת את ירכי בגיזרת פעמון.
גרביון שחור מכונס בתוך מגף לכה שחורה.
דופקת בהיסוס בדלת.
דקה קצרה והוא בפתח חסון גבוה גוף שרירי וחטוב לבוש שחור מהממם.
שלום לך יקירה חכיתי לך.
הבית חשוך רק אור נרות מפציעה מכל פינה.
נרות מהירים וריחניים.
עמדתי מבוישת והוא הבחין בלחץ ובחרדה שלי.
נטל את ידי לתוך ידו,
הידיים שלך קרות מאוד את זקוקה לחימום מידי אמר
יש לי הרבה שיטות לחמם אותך נעבוד על זה אמר והצמיד אותי לגופו החם.
דקה ארוכה חלפה ואני מתענגת מחום גופו שהרגיע אותי מעט.
הורידי חולצה ושבי על השטיח הורה לי.
הפשלתי מעלי את החולצה לא היה קר הוא דאג לחמם את הבית כראוי האדון שלי.
התיישבתי והשפלתי מבט.
הוא התיישב מולי על הכורסא נגע בסנטרי הרים את פני והתבונן.
יקירה יש לנו ערב ארוך היום את מוכנה?
כן אדוני אמרתי וקולי רעד
אל תדאגי כל מה שיקרה פה יגרום לשנינו הנאה
ותמיד תזכרי שסיכמנו את מילת הביטחון זוכרת אותה?
כן אדוני עניתי והמשכתי לרעוד
ליטף את שערי העביר את ידו על פני ואני פתחתי את פי ונהנתי למצוץ את אגודלו המתוקה.
קם ניגש למערכת ושם מוזיקת רקע נעימה
לקח בידו פיסת בד שחורה וכיסה את עיני
ולחש לי באוזן תתמכרי לתחושות תהני מהמוזיקה אני יוצא.
שמעתי את צעדיו מתרחקים והבנתי שיצא מהחדר
נשארתי לבד עיני קשורות מאזינה למוזיקה הנפלאה
מריחה את ריח הנרות המשכר יושבת לי ככה על השטיח לא יודעת אם אלו רגעי הנאה או פחד מימה שעוד מצפה לי .
איבדתי את תחושת הזמן ....
לפתע הרגשתי שהוא לידי קחי יקירה הכנתי לנו משהו לשתות
לא ידעתי מזה שתיתי לגימה קטנה, זה היה מיץ המנגו האהוב עלי היה טעים זה עשה לי טוב.
תודה אדוני שידעת מה להכין לי.
הוא הסיר את כיסוי העינים שלי ואמר אנחנו מתחילים.
הוביל אותי לחדרו והשכיב אותי במיטתו.
ידי נקשרו מעל לראשי
הרים את רגלי למעלה בפיסוק גדול וקשר גם אותן.
הנה את שוכבת מולי קשורה אזוקה ונתונה רק לי
אני שלך לחשתי
הרגשתי את אצבעות ידיו מלטפות את גופי המגע היה מרטיט
אצבעותיו ליטפו אותי קלות גרמו לי צמרמורות בכל הגוף.
ידיו ירדו לכיוון מעורתי שכבר החלה לנטוף. הוא ליטף את שפתיה, ליטף ולא חדר.
העביר את עצבעותיו בתנועות מעגליות סביב השפתיים.
אני רוצה אותו בפנים מתחננת בעמקי נפשי שיחדור כבר שארגיש את מגעו בתוכי
אבל הוא מלטף ומסתובב סביבו ולא חודר
ואז החדיר שתי אצבעות לתוכי ובידו השניה תפס את הדגדן שלי שכבר היה נפוח ובוער
אצבעותיו נעו בתוכי ידו השניה לחצה על הדגדגן בתחילה לחץ עדין שהלך וגבר
זה כאב! איזה כאב מתוק כמה עונג הרגשתי בתוכי.
שלף את ידו , רכן מעלי גופו מתכחך בגופי ידיו תופסות את פיטמותי מועכות אותן משחקות איתן בחזקה
אני מתכווצת מכאב ועונג.
הרגשתי מכה לא חזקה על ישבני ואחריה עוד אחת ועוד אחת המכות הלכו וגברו וכל פעם צד אחר זכה להנות מהן.
התפתלתי
יד אחת שלו המשיכה להכות אותי ויד שניה חדרה שוב לתוכי ונעה בתנועות מעגליות
היייתי מוצפת הרגשתי כאילו מפלי הניאגרה נמצאים בתוכי רציתי לגמור
אדוני הבחין בתשוקה החזקה שלי ואמר בקול תקיף
את לא מעיזה לגמור בלי רשות שלי
כן אדוני עניתי בחצי קול.
אני לא ידועת כמה מכות ספגתי באותו זמן כבר לא ספרתי
למעשה לא הייתי שם יותר.
הרגשתי איך שיניו תופסות את פיטמותי יונוקות מהן נושכות אותן
והיניקה הלכה והתגברה הכאב היה חזק ואני מתמכרת אליו
מתייסרת ומקבלת הכל באהבה
עוד רגע ונבלעתי בתוך הכאב והרגשתי את גופי מרחף וכבר לא כואב לי יותר.
איברו הוצמד לפי
אני רוצה עיסוי טוב מציצה הגונה שמעתי את קולו הרם.
חסר לך שלא אהנה עכשיו
ואני מוצצת אותו בתאוה דואגת להגיע לכל מקום להנות מכל חלק מאיברו
לפתע הוא שולף את איברו משאיר אותי בריקנות מסוימת.
מלטף את פני את פיטמותי שכאבו מאוד מעצמת נשיכותיו.
ושוב איברו בתוכי והפעם הוא נדחף עמוק לגרוני
מרגישה שהנשימה קשה עלי אבל מוצצת בתאוה נהנת מכל רגע.
אני מרוגשת וחמה רוצה לגמור רוצה ומתאפקת למען אדוני
הוא יוצא ממני בבת אחת ואני מרגישה זרם חם זולג בין פיטמותי.
כמה נפלא האדון שלי איך הוא זכר שאני לא אוהבת שגומרים לי בפה
כמה טוב שהוא התחשב בי בשלב הזה.
אני זוכרת שבשיחות שלנו הוא הודיע לי שאני עוד אתחנן לטעום אותו
והוא לא יתן לי בקלות אבל עכשיו אני עוד רחוקה מזה.
ראיתי אותו נהנה רגוע
מבטו סקר את פני, חדר לתוך עיני ושאל את רוצה לגמור?
כן אדוני מאוד
אני מרשה לך תגמרי יקירה
ואני מתענגת וגומרת והוא מביט
רואה כמה שטוב לי
מלטף אותי
מלטף את שדי הבוערות
את ישבני שהפך כולו אדום
מחבק אותי ולוחש
נהנתי מימך סאבית יקרה שלי
את בדרך למעלה....
נכתב ע"י " מנגינה"
שתי שפחות לי חדשות
עורן השחום בוהק אלי
בחושך.
רק אור נר מרצד
והן נוצצות ושקטות.
לא כתם שמש על גבן
ואף לא נקודת חן.
חלקות.
חלקות ושקטות.
למרגלות מיטתי בדממה מוחלטת
שוכבות על ריצפה לוהטת.
האחת בעלת נטיות ימניות.
כן, היא לעולם לא תשתנה.
השניה שמאלנית במחשבתה הסתומה
וגם היא לא תזוז במאומה מדעתה.
אוהב אני אותן כך
שקטות כל כך
כנועות כל כך
כמהות לרצות כל כך.
אך לעיתים זו הימנית
ממש קיצונית.
חורצת לשון מתגרה באדונה
וממתינה לעונשה.
אני מושך בלשונה הארוכה וקושר המורדת.
מסיים בלולאה הדוקה, חזקה
כראוי לזו הכלבה.
וגם על השמאלית לא פוסח,
לא מקפח ולא סולח.
מרים אותה ממקומה
ובתנועה חדה, נחושה וקשוחה
מחדיר את כף רגלי כולה לתוכה.
הכל...עד הסוף...והיא מכילה
זועקת בשתיקתה
ואינה אומרת מילה.
מחייך לעצמי, מרוצה מכישוריי
יוצא לרחוב והן צמודות לרגליי.
בוהקות, שקטות ויפות
GUCCI שלי החדשות.
נכתב ע"י MasterKey
הזוית בה הרכב נעצר מקשה עליה מאוד להישאר במקום. רק כששרירי הרגליים התחילו להתכווץ היא הבינה שבעצם היא נשענת עליהן כמעט לחלוטין. שזה שהרגליים שלה מתוחות קדימה זה מה שמחזיק אותה במקום. כיסוי העיניים מנע ממנה להבין לחלוטין לא רק איפה היא נמצאת, וזה רק היא עכשיו, זה כבר ברור, אלא איך. איך הרכב עומד. פתאום היא הבינה את זה, שלא ברור בכלל אם הרכב על הכביש, על השוליים או בקצה מצוק. היא איבדה את תחושת הזמן. מי יודע אם איבדה הכרה, או לכמה זמן. כל שהיא יודעת הוא ששקט עכשיו, שלא חם ולא קר לה, ושסביר שהשמש עדיין לא זרחה. סביר. אם כי לא בטוח. מה שכן בטוח, הוא שלמרות שגופו נותר בכיסא הנהג, הוא כבר איננו. זו הוודאות המוחלטת שיד שמאל שלה הצליחה לברר עבורה. היא יושבת, לבושה בקושי, אזוקה לדלת, בכיסוי עיניים, לידה גופה קטועת איברים, לפחות אחד שהיא בטוחה לגביו. לא יכול להיות. איך היא הגיעה למצב הבלתי אפשרי הזה?
היא מנערת את הראש בפרעות מתחת לכיסוי. אולי כך תצליח להשתחרר ממנו. בפעם הראשונה שהוא כיסה את עינייה הכיסוי הוסט מעצמו אחרי מספר דקות. לא לגמרי, רק מעט. חריץ קטן שאפשר לה להציץ, מבלי שהוא יודע.
תחילה ניסתה להמשיך לעצום את עינייה, מפחדת מהמחיר שתשלם לו תפקח אותן ללא רשותו. אחרי כמה זמן הבינה שהוא לא הבחין בתזוזת הכיסוי. אסור לה לדבר ללא רשות. היא לא יודעת מה היא יכולה לעשות במצב הזה. החליטה לא לעשות כלום. זו היתה הטעות שלה. להחליט לבד. אבל רק אחר כך הבינה את זה.
הפעם הכיסוי הונח כל כך בהצלחה, שהוא מסרב להישמט, גם אם זה כל כך חשוב שהוא כן. היא מנסה להיעזר בכרית הראש של המושב, אולי כך תצליח. אחרי מספר דקות, ואחרי שהסחרחורת שההתפתלות הזו הביאה עימה שכחה, החליטה שעדיף כי תשמור אץ האנרגיות האלה לשחרור יד שמאל. כששמאל תשוחרר היא תוכל להעזר בה עם כיסוי העיניים, ואז תוכל סוף סוף, אולי, להבין באמת מה קרה. בעודה מנסה לחלץ את שמאל בכח היא מודה על השבוע בו נאסר עליה להשתמש ביד ימין.
"מרגע זה ובמשך שבעת הימים הקרובים אין לך יד ימין" הוא אמר בפשטות, בעודם ישובים במסעדה. הוא כבר הזמין את הארוחה, אך בנתיים רק היין הוגש לשולחן. לה הוא הזמין את המרק שהיא כל כך אוהבת למנה ראשונה והמבורגר למנה עיקרית. לעצמו הזמין מנה של קלמרי מטוגנים ודג ומנה עיקרית. היא אוהבת את המסעדה הזו, אבל לא אוהבת את המקום בו הוא בוחר לשבת, בקרן הרחוב. היא היתה מעדיפה שולחן פנימי, אינטימי יותר. אבל למי בכלל אכפת מה היא מעדיפה. אפילו היא כבר הבינה שעדיף שיקרה דווקא מה שהיא לא רוצה. שככה זה הרבה יותר טוב.
אחרי שזרק את המשפט הוא הביט בה במבט הזה שלו. זה שהיא כבר מכירה כל כך טוב. זה שאומר שעכשיו היא צריכה לבצע את מה שנאמר לה, גם אם לא הצליחה להבין בדיוק מה זה. היא הסירה את יד ימין מהשולחן והניחה אותה בחיקה. מבטו לא השתנה. מה זה אומר שאין לי יד, חשבה. יש לה טבעת ביד ימין. היא הרימה את היד כדי להסיר את הטבעת, והוא צבט לה בעוצמה כזו בירך ימין שהיא חשבה שכל המכוניות ברחוב הכל כך סואן הזה יעצרו במקום אם היא תשחרר את הזעקה שהצליחה לכלוא בתוכה בכוחות עליונים. היא הרימה את ימינה בעזרת שמאלה והניחה אותה בחיקה. במאמץ עילאי הסירה את הטבעת מקמיצת ימין מבלי להשתמש ולו בשריר אחד ביד הלא קיימת שלה. אחר כך, באמצעות השיניים היא ענדה אותה על קמיצת שמאל. כשהשיבה מבטה אליו עייניו עדיין לא שינו מבטן. היא החלה להזיע מרוב לחץ. מה עוד קורה למי שאין יד? מה אני מפספסת? מה שכחתי?
בנתיים המלצרית החביבה להחריד שלהם הגישה את הקלמרי והמרק לשולחן. הריח של הביסק הכתמתם העלה ריר בפיה. אדיו החמים הוסיפו לחום המלחיץ שכבר עלה בה.
מה אני שוכחת? מה פיספסתי? כמה זמן הוא עוד יסלח לי לפני הענישה הבאה? אין לי יד. אין לי יד.
השרוול.
זה היכה בה כאחת. אם אין לי יד היא לא יכולה להיות בתוך שרוול החולצה. בעזרת שמאל היא הצליחה לשחרר את ימין משרוול החולצה אותה לבשה. מרוב לחץ ואימה שכחה שהיא יושבת בלב רחוב ראשי, שכחה את העוברים והשבים, את הסובבים אותה. רק היא והיד המיותרת שלה. כשהיד חולצה בהצלחה מהחולצה היא הניחה לה להתדלדל בצמוד לגופה מתחת לחולצה והרימה עיניה אל עיניו. היא קלטה את המבט משתנה. את זיות החיוך המזערית. נשמה לרווחה.
כשאמר לה "יפה" היא המריאה מעלה, מאושרת כמו שמעולם לא היתה.
"הלקיחה"
היא הלכה במורד הרחוב החשוך. היא ידעה שזהו אזור מפוקפק, אך היתה חייבת להגיע הביתה, כבר היה די מאוחר והיא היתה אחרי יום ארוך יחסית.
לפתע, עצרה לידה מכונית ואן, הדלת נפתחה והיא נמשכה פנימה. הכל שם היה חשוך, והיא לא יכלה לראות מאומה. היא הרגישה שגבר אחד אוחז את ידיה מאחורי גבה, והשני את רגליה. הם שמו עליה כיסוי ראש שכיסה לגמרי את עיניה והיא נכנסה לעולם שכולו חושך. הם החלו קושרים אותה: בקרסוליים, בשוקיים, מעל הברכים, ובירכיים. לאחר מכן, הם קשרו לה את הידים מאחורי הגב. עד כה אחד מהם החזיק את ידו על פיה כדי שלא תוכל לצעוק, כעת הם החליפו את היד הזו בסמרטוט שנתחב לתוך פיה, ועוד אחד שהושם מסביבו כדי להבטיח שלא יצא.
החושך אפף אותה לגמרי. היא לא הבינה מאיפה היא נלקחה ולאן היא הולכת. היא חששה לחייה.
הנסיעה נפסקה סוף סוף, הם נעצרו ולפי קול טריקת הדלת היא הבינה שהם נכנסו לאיזשהו מקום סגור.
הם הטיחו אותה כך על מזרון על הרצפה, שריח שתן וזרע חזקים מאוד עלו ממנו. היא נלחמה בעצמה לא להקיא מכך, כי חששה שהמחסום שעל פיה יגרום לה להחנק.
לולאת חבל נקשרה סביב צוארה ולמיטה עליה נח המזרון.
אחד מהם התקרב אליה, והחל לסטור לה. סטירותיו התחילו חלשות, והתחזקו מהר מאד, עד שהרגישה שראשה סחרחר עליה.
הם סובבו אותה על גבה, והחלו להוריד ממנה את כיסוי העינים ואת חסם הפה. היא חששה לחייה, אך ראתה שהם עוטים מסיכות. כשהוסר הכסוי מעיניה, והיא היתה שכובה כך על ידיה הקשורות, על גבה, חסרת אונים ונתונה לחלוטין לחסדיהם, אחד מהם לקח מספריים והתקרב אליה. הוא העביר אותם על פניה, לאט לאט עבר לחזה שלה, וגזר את חולצתה מבעד לקשירה. הוא החל בחשיפת פטמותיה, לאחר מכן שדיה, ובסוף הסיט את החולצה הצידה לגמרי. לאחר מכן, התפנה לטפל בתחתוניה. לשם כך, החוטף השני פרם את קשריה, וקשר אותם מחדש למיטה, בפישוק רחב מאוד. החוטף הראשון גזר מעליה את חצאיתה ואת תחתוניה. הוא דחף יד גסה לתוך גופה, והיא שמה לב לחרדתה שהיא מגורה. "איך זה יתכן?" שאלה את עצמה. היא היתה המומה מהעובדה הזו, שהטרידה אותה ביותר.
אך הם לא נתנו לה יותר מדי זמן להתרכז במחשבותיה. הם עטו עליה כאריות מורעבים שהרגע צדו את שלל החודש שלהם.
אחד מהם עלה על פניה, והתישב עליהם, כשהוא דוחף את איבר מינו עמוק לתוך פיה. היא החלה להחנק, אך זה לא ממש הזיז לו. הוא המשיך עוד כמה שניות במלאכת זיון הפה, עד שהרגיש שהיא מגיעה לקצה נשימתה, ואז נסוג. הוא חזר על פעולה זו וגיוון בין אשכיו לאיבר מינו, כשהוא חונק אותה עוד ועוד עם שניהם.
באותה עת החוטף השני צבט את פטמותיה והחל לשים עליהן אטבים, והחוטף השלישי היה עסוק בלהצליף על איבר מינה הפעור, דבר שהסב לה כאב רב אך בה בעת גרם ללחלוחית שבין רגליה להתעצם ולהביך אותה ביותר. הוא לקח טעימה מהלחלוחית הזו ואמר לה: "את רואה כמה את חרמנית? כמו חתולה מיוחמת!" ודחף לה את אצבעותיו לפיה, שתטעם את עצמה.
בה בעת, החוטף השני לקח את חגורתו ושם אותה על עורפה, והצמיד אותה אל הזין שלו, בעודו מהדק את החגורה חזק חזק שלא תוכל להתחמק מהאחיזה. כך הוא זיין את פיה עמוק עמוק עד שלא יכלה לנשום כלל. רק לאחר שנהיתה אדומה, הוא שחרר אותה למספר שניות, וחזר שוב ושוב על הפעולה. הזין שלו היה עכשיו זקור ועומד חזק מאוד.
הרטיבות בין רגליה לא הותירה שום מקום לספק ולו הקל שבקלים – הבחורה שלנו היתה מגורה עד השמים.
החוטף הראשון היה עסוק בינתיים בעינויי גמירה שלה: הוא גירה את הדגדגן והכוס שלה, הביא אותה למצב קרוב ביותר לנקודת האל חזור, והפסיק. כך התעלל בה שעה ארוכה. גופה היה אדום משעווה ומההצלפות הרבות שספגה. מבטי האימה שלה שליוו את הזלפת השעווה על שדיה, פטמותיה, בטנה, השפתיים החיצוניות של איבר מינה והדגדגן שלה הקשו מאוד על החוטף שעשה זאת שלא לגמור בצרחות רמות.
בשלב מסוים שני החוטפים הגיעו למצב שהם מגורים ביותר, והגיעו להסכמה שקטה שהגיעה הזמן להפסיק עם המשחק המקדים והגיע זמן החדירות.
אחד מהם חדר אל תוך איבר המין שלה, בעוד השני ממשיך לזיין את פיה. הם העבירו אותה לשכב על בטנה. הוא קשר את ירכיה, את שוקיה ואת קרסוליה. אחד מהחוטפים המשיך לזיין את פיה בעוד השני עבר לטפל בישבנה קודם כל הוא הצליף בו חזק מאוד עם מגוון שלם של שוטים. לאחר מכן, הוא החל מטפטף עליו שעווה. בהתחלה על הלחיים, ולאט לאט עשה את דרכו פנימה לכיוון הרקטום ואיבר מינה, אותו פתח כפרח בין ירכיה. היא התפתלה, התעוותה, ניסתה להתנגד – אך ללא הואיל. הזלפות השעווה הפכו כואבות מאוד כשהגיעו לרקטום ולירכים הפנימיות. כך גם ההצלפות. כך המשיך שעה ארוכה, עד שישבנה הגיע לשיא יכולת הסיבולת שלו. בשלב הזה, הוא פשוט חדר לאיבר מינה כדי להשיג את הלחלוחית הדרושה לו, והעביר את איבר מינו על ישבנה לסיכוכו. לאחר מכן הוא פשוט חדר באבחה אחת לתוכה, משאיר אותה המומה מעוצמת הכאב החדש ותחושת המלאות החזקה שאחזה בה. הוא החל לחדור בקצב קצוב ואיטי, ובשלב מסוים שאל אותה האם הקצב חזק מדי. כשנענה שלא, הוא הגביר קצב וכך גמר בצעקות רמות בתוך ישבנה, תוך שהוא מושך בשערותיה ודוהר עליה.
בינתיים, החוטף מקדימה הגיע למצב שבו גם הוא גומר עוד מעט, וכך הפכו אותה על גבה שוב. הם קשרו את רגליה בפיסוק רחב. החוטף שזיין אותה בתחת נשכב מתחתיה והמשיך במלאכה, בעוד החוטף שזיין את פיה עבר לעינויי דגדגן וגמירת כוס: הוא לקח אטבים והחל לעטר את איבר מינה בהם, לאט לאט כל איבר מינה היה מלא אטבים – בשפתיים החיצוניות, ולאט לאט הוא התקדם לשפתים הפנימיות. לבסוף, הוא שמר את האטב האחרון לדגדגן. הוא הניח אותו והחל לשחק עליו עם הקרופ, בעוד הוא מחדיר אצבעות לתוך צואר הנרתיק שלה. החוטף ששכב מתחתיה שלח ידים לחזה שלה ולפטמותיה ועיסה אותם בעוד הוא ממזמז את צוארה. בשלב הזה היא השתוללה והחלה לאבד שליטה על עצמה מעוצמת הריגוש המיני. היא החלה להתחנן לגמירה, אך האישור בושש לבוא. ירכיה החלו לפרכס, והיא המשיכה להתחנן. לאחר עוד מספר שניות שנראו לה כמו הנצח, הוסרו האטבים על ידי הצלפות של הקרופ, והחוטף החל לעסות את כל האיזור, מה שהוביל לסדרת פרכוסים נוספת. בשלב הזה, הוא שם קונדום וחדר אליה באיבר זקוף והחל בועל אותה, בעוד הוא מאונן אותה על הדגדגן שלה בו זמנית. הוא יצא ממנה, הוריד את הקונדום וגמר על בטנה במטח זרע חזק מאוד עד שהגיע לשדיה וקצת לפניה גם. היא שוב החלה להתחנן לגמור, והפעם התחננה בכל מאודה. לא נותרה בה טיפת כוח להמתין עוד, היא היתה חייבת לגמור מיד. חוטפיה הרגישו זאת, והם אישרו לה לגמור. או-אז היא החלה לגמור בצרחות נואשות, כל גופה פרכס מעוצמת הגמירה, גבה רעד, וכך היא גמרה פעמיים ברציפות, ואז הם הביאו את מאלץ האורגזמות. היא החלה להתחנן להפסיק לגמור... אך מאומה לא עזר. הם הגמירו אותה כך לפחות עוד פעמיים נוספות, עד שקרסה על החוטף שמתחתיה. שני החוטפים יצאו ממנה, היא הספיקה לראות כלוב הקטן בהרבה ממידותיה שאליו הובלה. כיסוי העינים הושם עליה שוב, והחשיכה חזרה לאפוף אותה.
מה יקרה לה כעת? היא לא ידעה, רק שכבה שם, מכוסת זרע, אפופת חוסר ידע וחשיכה, ממתינה לבאות.
למחרת היא התעוררה למגע של מים קרים שנשפכו עליה. רטובה ורועדת מקור היא הוצאה מהכלוב על 4, עם רצועת החבל על צוארה, וכך הם הרימו אותה והצמידו אותה אל צלב כשפניה מופנות אליו. לפתע הרגישה הצלפה חדה מאוד חותכת את גבה. היא לא האמינה – הם הצליפו בה בבול-וויפ! מבחינתה זו היתה עליית מדרגה משמעותית בכאב שספגה עד כה. היא החלה לעוף לספייס מעוצמת הכאב, החלה לשכוח איפה היא ומה קורה. ההצלפות נחתו ללא רחם על גבה, על ישבנה, על ירכיה. לאחר מכן, הם סובבו אותה, ועברו להצלפות עם שוט זנבות, וכשהגיעו לכוס - עם שוט מחזיק מפתחות. היא שוב המריאה לסאבספייס שלה, מאבדת קשר עם המציאות וטסה לה.
בעודה עם הגב אל הצלב, הם היטו אותו למצב של שכיבה. היא הרגישה שהם משמנים אותה, ואז הרגישה מדבקות מודבקות עליה. היא הבינה לפתע שהם עומדים לעשות לה סשן חשמלי. הם שמו אלקטרודות חשמל על פטמותיה, מדבקות הושמו על פנים ירכיה, על שדיה, ואז הגיע הרגע הגדול – היא הרגישה שהם מחדירים את מוט החשמל לתוך הנרתיק שלה. הזרם החל שוטף אותה. מכאיב לה, מענג אותה. היא רצתה מצד אחד שהכאב יפסק, מצד שני – היתה מוכנה לספוג עוד הרבה כאב כדי להתענג. הזרמים התחזקו והתחזקו, עד ששוב החלו שוטפים אותה גלי אורגזמה. היא התחננה לגמור, ושוב קיבלה תשובה שלילית. כך החזיקו אותה דקות ארוכות, ואז החלו לחדור אל פיה. כשגמרו, גמרו על פניה, על חזה, בתוך פיה, על בטנה. כך עוד ועוד. הם הפכו אותה על בטנה, קיפלו את רגליה וקשרו אותן. אחד זיין את פיה והשני את איבר מינה. שניהם גמרו בגניחות רמות. החוטף שזיין את איבר מינה גמר על ישבנה והשאיר אותה קשורה עם השפיך נוזל ממנה. לאחר מכן, הם שוב התפנו להגמיר אותה. מאלץ האורגזמות עשה את עבודתו מהימנה, ומהר מאוד היא שוב התחננה לגמור, הפעם האישור הגיע מיד והיא התפוצצה בצעקות רמות.
לאחר מכן הם שחררו אותה, ולקחו אותה למקלחת. שם הם פתחו זרם מים חמים והחלו שוטפים אותה מכל ההפרשות בהן היתה נתונה. היא היתה תשושה, נשענה על אחד שעמד מאחוריה, הוא מזמז את צווארה ובו בעת העביר יד מסובנת על שדיה. החוטף שמלפניה החדיר יד מסובנת קלות לתוך איבר מינה, וכך נולדה לה אורגזמה נוספת שלה. הם ניגבו אותה והשכיבו אותה על מיטה נקיה עם סדינים נקיים. היא נרדמה מיד.
כשהתעוררה, היא התעוררה במיטתה בבית שלה.
לרגע חשבה שדמיינה את כל זה, אך הסימנים שעל גופה לא השאירו מקום לספק.
כך נרדמה עם חיוך מרוח על שפתיה.
נכתב ע"י חתולה פושטקית
לא לגעת, להטריף חושיך, לא לגעת -
הוא יוביל אותך למקומך בעדינות - יצווה
להתפשט
הוא ירתק גופך אל מיתקן הריתוק
יקשור חבלים חבלים סביב גופך, אבריך
יעביר כבליך בין חלציך,
הוא יכבה את עיניך ויאלץ -
להקשיב
הוא יעבור על כל גופך, קרוב קרוב
אבל לא יגע,
הוא ילחש באוזנך הצמיתה דברי כיבושין
הוא יפלרטט בהבל פיו,
הוא יחמיא, יבקש, יצווה, יספר,
יאמר לך דברי זימה
ולא יגע,
יגיע אל כל צפונותיך, יוודא בין רגליך -
אחיזת הכבלים איתנה
ירפרף על גופך, על שדיך, פניך,
ידאה על מרחבי גופך האסור ולא ינחת,
יענה אותך עוד ועוד, גופך יבקש, יבכה אליו,
אבל הוא רק ירמוז, יהתל, יגע לא יגע,
אבל לא יגע,
ואז יצווה בקולו הנחוש -
לגמור, עלמה, לגמור
לצרף גוף לנפש, להתרכז ולגמור,
לא תזוזי, מרותקת, ידיך לא יהיו לך לעזר,
תנועות פנימיות של הנפש ושרירים נסתרים,
יאלצו אותך למלא אחר פקודתו הנחרצת,
ואת תגמרי בלי לנוע, תאנחי, תעופי בתוכך, תרחפי,
תשאגי את כל תוכנך החוצה, תגמרי.
כפי שציווה.
ואז, רק אז - יתיר מאסוריך, יסיר מכסה עיניך
לראות את אשר עולל בך.
נכתב ע"י whipper
אחרי שהרכב הפסיק להתדרדר לקח לה זמן להבין שהיא לא רואה בגלל כיסוי העיניים ולא בגלל שנפצעה. בעצם, למרות הטלטול האדיר של הרכב, נדמה כאילו לא קרה לה כלום. לו היתה יכולה להזיז את הידיים אולי היתה יכולה לוודא את זה טוב יותר, אך לעת עתה השלימה עם העובדה כי יד ימין מנוטרלת ושמאל, טוב, שמאל לכודה. היא מרגישה ששמאל גם רטובה, נוזל דביק. היא לא בטוחה שזה מה שהיא חושבת שזה, ומברכת על כיסוי העיניים.
כשהיא נכנסה לרכב לפני שעות מעטות הוא הורה לה לשבת לצידו, ולא מאחור כפי שהיתה רגילה. אחרי שחגרה את חגורת הבטיחות הוא כיסה את עינייה. כששמעה את קרקוש המתכת לא הבינה במה מדובר. גם אחרי כל מה שעברה בשבועות האחרונים, כל החוויות המטורפות שהוא העניק לה, היא לא היתה מוכנה לזה. אזיקים. אזיקי מתכת קרים ננעלו על פרק ידה הימני. הצליל של מנגנון הנעילה החד כיווני. תחושת המתכת הקרה. היא הגישה את יד שמאל מבלי שהתבקשה. הוא סטר לה בעוצמה כזו שפצעה את פנים לחייה. טעם הדם המתכתי מילא את פיה. היא רצתה לבכות, למחות, להתחנן. ושתקה. מקבלת בהכנעה את מה שקורה. יד שמאל חזרה לנוח לצד גופה והוא נעל את צידם השני של האזיקים לידית הדלת. שוב התעורר בה צורך עז להתריע על הסכנה הבטיחותית. לאזוק ברכב, זו סכנת נפשות. בכל זאת, היא לא קיבלה רשות לדבר. הבטן צעקה לעצור, ועכשיו היא מבינה שצדקה. אבל עכשיו, כנראה, כבר הרבה יותר מדי מאוחר בשביל זה...
באותו לילה ראשון שבילו יחד הוא לא הרשה לה לדבר, בכלל. היא המתינה, כבקשתו, בחצאית החדשה שלה מתחת לבניין בו עבדה בשעה המבוקשת. אצלה, זמנים זה קודש. הרבה יותר מקודש - להגיע בזמן זה אומר להגיע עשר דקות קודם, לפחות. הלילה היא רצתה לרדת למטה כבר בשש ושלושים. היא הרי ספרה כל דקה חולפת, ברכה על כל שיחה שנאלצה לנהל שעזרה לה למוסס כמה דקות בדרך לשבע בערב. היה עליה לגייס את כל כח הרצון שבה בכדי שלא לרדת ברבע לשבע. במקום מסויים בתוכה היא הבינה שהיא לא יכולה להיות שם לפני הזמן. רק בדיוק.
בעשרה לשבע היא החילה להתארגן, לאסוף את כל החפצים שלה לתיק. בודקת שהשילוש הקדוש נמצא בתיק והיא לא שכחה כלום: הטלפון ישנו, הארנק נמצא וגם המשקפיים. רק לכשהגיעה לקומת הכניסה נזכרה בהוראתו המפורשת. בלי התיק. בלי הנייד. היא שמה פעמיה חזרה למשרדה הגבוה. הניחה את התיק במגירת השולחן העליונה, השתיקה את צלצול הנייד, ולקחה איתה רק את צרור המפתחות הקטן, ללא מפתחות הרכב. חזרה ללובי המעליות הקומתי. שלוש דקות לשבע. כל המעליות לא זזות. אין סיכוי שהיא תרד את כל הקומות האלו ברגל ותגיע למטה בזמן. היא לוחצת באובססיביות על הכפתור המואר, מבינה היטב כמה הדבר מיותר. הרי המעלית לא תזדרז יותר כיוון שלחצה על הכפתור שלושים פעם ברציפות. אחרי דקה וחצי שנדמו כנצח המעלית הגיעה. ריקה. חצי דקה לפני שבע נפתחה בלובי הכניסה והיא רצה אל עבר דלתות היציאה.
שבע בדיוק. היא בחוץ. בלי נייד. בלי התיק.
ובלי נשימה.
נכתב ע"י יהלום נא
קו 66 הארור.
רחוב ז'בוטינסקי הארור.
מטרופולין ארורה.
אם כבר לעלות על אוטובוסים אז עדיף כמה שיותר מוקדם. אפילו בשעות לא הגיוניות כמו חמש בבוקר. שגרת החיים על פרצופם המיואש של הנוסעים יכולה לעשות לי את היום. נטיית הזרים לשתף אותך, או יותר גרוע, לרכל על פרט אקטואלי כזה או אחר, יכולה לגרום לי להקיא.
דווקא בחורה צעירה וחסודה שעלתה באזור רמת גן לכיוון תל אביב עוררה את השונה שבנסיעה הבנאלית הזאת.
שום דבר בלבוש שלה לא הותיר עלי רושם חוץ מפרט אחד. הלבוש היה די יומיומי. בחורה שלא ראתה הרבה מחוץ לעולם הפנימי שבו היא חיה. לא מאופרת. ללא תכשיטים עוקרי עיניים וללא פריזורות מיקי בוגנימיות בשיער.
רק קולר קטן וחתולי משך את תשומת לבי. קולר קטן, תכשיטי, עם טבעת קטנה כסופה. תכשיט צוואר שלא מושך תשומת לב לכאלה שאינם בקיאים.
עמדתי מאחוריה צמוד לחלקת העמידה בחלק האחורי של האוטובוס, צמוד לחלון.
האוטובוס בשלב זה היה עמוס לעייפה. עומדים כמו בתוך קופסת סרדינים, בסדר מופתי, ומביטים על הדלת האחורית. מקווים שעם כל פתיחה של הדלת האוטובוס יתרוקן, כדי שלא נצטרך לנשום את הזיעה של האדם מלפנינו. יש כאלה שבוחנים פרצופים כדי לזהות מישהו מהצבא או מקורס נהיגה מונעת או משהו כזה.
אני עומד מאחוריה ומעליה. היא אינה רואה אותי אך אני מתאר לעצמי שהיא חשה בנוכחות גבוהה ומבושמת מאחוריה. ממשיך לבחון אותה ומקווה שהיא לא תרד כבר בתחנות הקרובות. התכופפתי אליה קמעה, החזקתי את מותנה הקרוב אליי ולחשתי: "רק תצלצלי בפעמון ואפסיק". חיכיתי שניונת כדי לקבל אישור מהוסס.
מנטלית אולי קו האוטובוס כזה או אחר הוא בררת מחדל, אבל מה שאנחנו עושים עליו, בוחרים איפה לשבת, אם לשבת או לעמוד ואם לעמוד אז איפה היא בחירה מודעת בכוונה תחילה. במקרה הזה אולי סוג של שליטה מלמטה. אולי עוד לפני שאני בחרתי אותה היא כבר בחרה אותי. אני ממשש את הקולר שהיא עונדת לצווארה כעיוור. מהדק טיפה את אחיזתו בה ועם זאת בוחן את רמת השתתפותם הפאסיבית של הנוסעים האחרים, הסקרנים והמשועממים עד כדי בנאליות. נשימתה נעתקת חרישית. ממשיכה לאשר. לא מסתובבת, לא רוקעת ולא מצלצלת בפעמון. ממשיכה להביט במבט מנוסה ומשוחק היטב באותה דלת אחורית אך הפעם אולי מקווה שהיא תיפתח מבלי שהאוטובוס יתרוקן לגמרי והקסם יתגלה. בשעה כזו של הבוקר אין סיכוי שזה יקרה.
שני זרים גמורים. שני עולמות שונים. שני פערים שונים. שני בודדים גמורים. שני תהומות לא מגושרים. שתי אמיתות נצחיות. פנטזיה אחת.
אני דוחף יד נעלמת לתוך החצאית המשובצת הכפרית שלה ומרגיש כמו בשיר ערש של שעת בוקר מאוחרת. היד מונפת אל על אך לא אל הפעמון אלא אל ידית הגומי. אולי כדי להסתיר מהקנאים ולהמשיך באחיזת העיניים. מזיז הצידה תחתון בוסר ודוחף אצבע חצופה וחלקלקה לתוך הכוס הבשל שלה. מוציא באלגנטיות וטועם מאחורי ערפה. טעימה לא לגמרי חרישית. להביא אותה להשתתפות שבין הפעילה לסבילה. טעימה אחרונה. אני נותן לה לטעום. מחבק אותה ביד הימנית כמו היינו זוג נשוי טרי ותוך כדי דוחף את האצבע לפה שלה. מציצה קטנה אני נותן לה ומוציא שוב."עכשיו תורידי אותם והגישי לי ליד". עיניה נעצמות לשנייה ומתרחקות ולאחר רגע נפקחות ומתקרבות. היא מעיפה מבט לשעון סגלגל חד פעמי שעל מפרק ידה השמאלי. איני יודע דבר. אולי הייתה צריכה לרדת והחליטה להישאר. היא סוקרת את הסובבים האילמים. עיניה הצחות נתקעות על אישה שיושבת במושב הארבעה שלוטשת עליה מבט. כיוונתי את מבטי לאותה אישה. האישה שאותה איני מכיר והייתה לי תחושה שגם הבחורה אינה מכירה זפזפה ביני לבין הבחורה. מבינה עניין. עיניה דרשו לשתף גם אותה ושפתיה המנוסות הבטיחו להמתיק סוד. האוטובוס המשיך בשלו כשותף ניטרלי והאט לכדי עצירה. הרדיו של הנהג התחיל לזמזם את ABBA בשירם הנצחי "Head Over Heels" והדלת האחורית נפתחה. ברגע שהדלת נפתחה הכול זרם במהירות.
עשרה אנשים נדחקו בתור כדי לצאת מהכלי המחניק. תריסר אחרים נכנסו פנימה ועמם ריחות חדשים. העלמה והחצאית הכפרית ניצלה את ההזדמנות, העיפה במכוון פתק צהבהב מרופט על רצפת האוטובוס, מתחת לחצאית הצליחה להוריד במיומנות מפתיעה את תחתוניה ולהרים עמם את הפתק החסר חשיבות וכל זה מבלי לעורר את חשדם את הנוסעים.
האישה החדשה בחיינו התקרבה אלינו.נראית כבת 50 פלוס, מטופחת, מאופרת למשעי ולבושה במיטב מחלצותיה שמשווים לה מראה של אשת עסקים. היא לא. היא נעמדת בצלע השלישית ביני לבין נערת החצאית הכפרית כשפניה אלינו, ומסתירה אותנו מכל אותם נוסעים שבחלק האחורי של האוטובוס. חששתי שמא תביך אותה לכדי בריחה מהאוטובוס. נעצתי באישה הנדחפת עיניים מתות ושידרתי לה את מקומה. האישה השפילה מבט חטוף והסתובבה, נבוכה וכעוסה על שהרגע קרעתי לה את הכרטיס לשורה הראשונה. הרגשתי את תחתוניה של בחורת החצאית הכפרית נדחפים לי ליד. גלגלתי את תחתוניה לכדי כדור בד קטן.
שני אנשים בודדים. שני אנשים בודדים שאינם מגניבים אפילו מבט. שתי נשמות פצועות וטועות. הבדלי גובה שמשתנים להבדלי מחזוריות וטקסים.טקסים ומסורת.
ברגע שקבלתי את תחתוניה לידיי הערצתי אותה על עצם קיומה. על ההקרבה שלה. על מה שנתנה לעומת מה שקיבלה. בבבואה החיוורת שבחלון אני רואה את עצמי נוטש את דרגותיי ומחבק את החצאית הכפרית. מסובב אותה על צירה ומבטיח לה שאהיה שם במקומות שמישהו אחר לא נמצא.
אבל משום מה לא יכולתי. עולמי המחולל לא היה מסוגל לנטוע זרעון בעולמה התמים.
דלת האוטובוס נפתחה והחצאית הכפרית נעלמה. בקושי הצלחתי להוציא סימן פיסוק מפי. ניסיתי לאתר את עיניה בהמון הדורסני שבחוץ אך הררי בנאליות הסתירו לי אותה.
האישה האחרת הסתובבה כמנצחת בנוקאאוט, פניה נעלבות אך מסתירות חיוך.
הייתי דוחף בזלזול את תחתוניה של החצאית לתוך פיה למוד הקרבות של האישה המבוגרת.
הייתי יכול אך לא עשיתי כן. תחתוניה הלבנבנים והצחורים לא היו שייכים לה. אך האם הם היו שייכים לי?
ראיתי את עצמי נוסע באותו קו שבוע לאחר מכן באותה שעה ומאותו מקום רק כדי לזכות שנית בחסדי ביישנותה של החצאית הכפרית. שבוע אחר שבוע. פעם אחר פעם. אכזבה אחר השלמה. אך היא בוששה להפציע.
רכנתי לעבר האישה המקוללת ואמרתי בקול: "את לא ממהרת. בואי לקבל את מה שמגיע לך",וירדתי בתחנה הבאה. האישה המקוללת ואתה עולמי המחולל הזדנבו אחריי. מיהרנו במונית עצלה כשמאחורינו עוד זריחה אפורה ואנשים אפורים. "אעשה בך שפטים" הבטחתי לה נאמנה.
בעולם של תשוקות פזיזות האדם החולם אינו קיים, אלא האדם הסובל.
מאוחר יותר באותו בוקר נטול עונה, אחרי סדרות של הצלפות לא נגמרות, מפליא באישה הזחוחה את ידיי החשופות וביודעין גם דואבות. מצליף בעצמי יותר מאשר בה. מברך את כניסתי בשערי העולם המחולל שלי.
השער שוב נפתח.
נכתב ע"י חניבעל
הקדמה
סיפור פנטזיה על נסיכה אצילה (דליה) שרוכשת לה עבד (פולו) ומסרסת אותו. הסיפור לא מיועד לבעלי קיבה רגישה.
נער האורווה
חלק א
דליה הסתכלה מעל גב הסוס שלה בנער האורווה החדש. "איך קוראים לך, ילד?" היא שאלה.
"פולו, גבירתי". הנער הסיט עיניו למטה, נמנע מלהסתכל לתוך עיניה. אחרי הכול, הוא היה עבד, והיא נסיכה ממשפחת אצולה.
"בן כמה אתה, פולו?"
"אני לא בטוח, גבירתי" הוא ענה. הוא אפילו לא ידע באיזה חודש הוא נולד מכיוון שעבדים לא נוהגים לחגוג ימי הולדת כמו בני האצולה.
"האם סורסת, פולו?" היא שאלה.
פולו הסמיק. הזין שלו עמד מהרגע הראשון שהיא דיברה איתו. היא הייתה יפה. אבל, השאלה שלה הפחידה אותו. האם היא תבקש שהוא יסורס? בני האצולה, נהגו לעיתים קרובות, לעמוד על כך שהעבדים הנמצאים בקרבת נשותיהם יסורסו. עד עכשיו, פולו הצליח לשמור על הביצים שלו. מרבית הנערים בגילו, למעט אלה שעבדו בעבודת פרך, כבר איבדו את הביצים שלהם.
"לא, גבירתי" ענה והישיר מבט אליה. "בבקשה גבירתי, אל תסרסי אותי". פולו כבר ראה בעבר מספר נערים שסורסו חלקם לפני שצמח להם שיער הערווה. חלקם לא ידעו עונג מיני ואולי טוב שכך. אבל הוא שיודע עונג מיני, שלוש שנים שיש לו שיער ערווה. שלוש שנים שהזין מסב לו הנאה רבה. בחייו כעבד, הזין היה מקור ההנאה היחיד שנשאר לו. העבדים שסורסו נשארו ללא מקור הנאה בחייהם.
עדיף היה, אם כבר, לעבור סירוס לפני התפתחות שיער הערווה. לפחות הם לא יידעו מה הם מפסידים. הוא חשב על דניאל שסורס לפני שצמח לו שיער הערווה ונשאר עם שק ביצים ריק וזין מתנדנד ותלוי ממפשעתו. לדניאל לא היה איכפת שהוא סורס. "יש לך זין מספיק קשה בשביל שנינו" נהג דניאל לומר לו כשהזין של פולו נדחף עמוק לתוך ישבנו.
אבל לפולו כבר היה מאוחר לעבור סירוס לפני שצימח לו שיער ערוותו. הוא כבר חווה את ההרגשה של להיות עם זין זקור וקשה. חיים ששווה לחיות למענם למרות חיי העבדות שלו.
"אני מניחה שיש לך כבר שיער ערווה" אמרה דליה. פולו הניד בראשו. "הראה לי את הזין שלך" ציוותה.
"גבירתי?" פולו ההמום הביט לצדדים בתקווה שאף אחד לא שומע. זה עלול לעלות לו באיבוד הזין והביצים אם ייוודע שהוא חשף את איבר מינו בפני אישה ממעמד האצולה.
"אין כאן אף אחד" היא אמרה "הרם את הכותונת והראה לי את הזין שלך. עומד לך פולו? האם אני מעמידה לך את הזין?"
"בבקשה גבירתי" התחנן פולו
"הראה לי את הזין פולו או שאצרח. ואז לבטח תסורס או אף גרוע מכך"
פולו הביט מסביב פעם נוספת וכשראה שאין אף אחד אחר מסביב הוא הרים את הכותונת שלו. הזין שלו כבר לא היה קשה יותר. הפחד שיתק אותו. דליה הלכה מסביב לסוס בזמן שהוא שמט את הכותונת ואמרה "לא, החזק את זה למעלה אני רוצה להביט מקרוב".
פולו הרים שוב את הכותונת וחשף את הזין והביצים. מדוע היא רוצה לראות אותם? חשב לעצמו. מה היא רוצה לעשות איתם? האם היא רוצה לחתוך אותם? "בבקשה גבירתי" התחנן פולו "אנא אל תסרסי אותי".
"למה, פולו? האם הם שימושיים בשבילך? האם יש לך חברות? האם שכבת עם הרבה שפחות?"
"לא גבירתי" ענה פולו "בני האצולה מחזיקים אותנו בנפרד מהנשים. מעולם לא שכבתי עם אישה"
"האם אתה רק מזיין את היד שלך? האם זה לא מה שאתם עושים, מאוננים, כשאין לכם נשים לשכב איתן?" פולו התנשף כשהיא תפשה את הזין שלו בידה. "מדוע הוא לא קשה, פולו? האם אתה נמשך רק לנערים? האם זה העניין? האם דפקת נער?" אמרה בעודה עוזבת את הזין שלו וסוחטת את הביצים שלו בחוזקה.
"בבקשה גבירתי" פולו אמר נאנק מכאב "זה כואב".
"לא כואב כמו בזמן שחותכים אותם, אני חושבת" אמרה. "מה אתה חושב, פולו? האם אתה חושב שכואב יותר כשחותכים אותם?" היא סחטה את הביצים חזק יותר.
"כן --- כן" אמר פולו "זה כואב יותר"
"אם כך תגיד לי, האם דפקת נער?"
"כן" אמר פולו
היא שיחררה מעט מאחיזתה בביצים שלו "האם אהבת את זה? האם היה לו חור חמוד? האם הוא היה מסורס? האם הוא היה נשי?"
"כן גבירתי. הוא סורס לפני שצמח לו שיער ערוותו"
"אז, יש לו זין קטן שלא עומד?" היא שאלה "האם זה כך עם כל נערי הסריס או רק כאלה שסורסו לפני שצימח להם שיער ערוותם?"
פולו לא הבין מה היא שואלת. זה היה נכון שחלק מהנערים שסורסו טרם צמיחת שיער ערוותם יכלו לקבל זיקפה. לא כולם אבל חלק כן. חברו, גולן, סורס לפני שלושה חודשים, הוא עדיין יכול לקבל זיקפה, אם הוא עובד על כך מספיק זמן אך הוא אינו יכול לפלוט כמות של זרע אלא רק לטפטף מספר טיפות שקופות.
היא שיחררה את אחיזתה מהביצים שלו וחזרה שוב לתפוש את הזין שלו. "מה אתה עושה כשאתה מזיין את היד שלך? היא שאלה. "תגיד לי מה לעשות. לא, במקום זה שים את היד שלך על היד שלי ותראה לי".
"גבירתי?" האם היא רוצה לראות איך הוא משפשף ומעמיד את הזין שלו? למרות הפחד, הזין החל להתקשות בתוף כף ידה.
"המממ... זה מתחיל להתעורר אחרי הכול. האם אני מגרה אותך, פולו? כבר חששתי שאינך נמשך לנשים ושאתה נמשך לנערים נשיים על פניי. עכשיו תראה לי איך אתה עושה את זה. אני רוצה לראות אותך פולט. מעולם לא ראיתי נער משפריץ ופולט את הזרע שלו. קודם כל, הורד את הכותונת לגמרי. אני רוצה לראות אותך ערום.
"אבל מישהו עלול לבוא" הוא אמר
"אז אני מציעה שתמהר ונגמור לפני שמישהו יבוא. אני רוצה לראות אותך פולט"
פולו לא ידע מה לעשות. אם מישהו יבוא וימצא אותו ערום והיד שלה אוחזת בזין שלו, דינו יהיה יותר מחיתוך הזין והביצים שלו. הוא ייתלה לאחר שייחתכו את הזין והביצים שלו. מצד שני, אם הוא לא יעשה מה שהיא אומרת, היא תצעק, ואותו דבר יקרה לו בכל מקרה.
"הורד את הכותונת, פולו". היא עדיין אוחזת בזין שלו. מה הוא יכול לעשות? הרי מרגע שהוא נולד לימדו אותו לציית לבני האצולה ולמלא אחר כל דרישותיהם. הוא הסיר את הכותונת מעל לראשו וזרק אותה על הריצפה למרגלותיו. עומד ערום, איברו הזקור בידה. "עכשיו הראה לי איך אתה עושה זאת" אמרה.
הוא הניח את ידו על ידה והזיז אותה הלוך ושוב לאורך הזין שלו. כשהיא עשתה זאת נכון הוא הוריד את ידו והניחם לצידי גופו. היא המשיכה לשפשף את אברו "האם אתה תפלוט אם אמשיך כך?" היא שאלה
פולו נשך את שפתיו והניד בראשו. הוא עומד לגמור בכל רגע. הוא הרגיש את הלחץ המצטבר במפשעתו ואז "אוו... אוו" הוא גנח כשהפליטה הראשונה נורתה מאברו. זו הייתה כנראה האורגזמה החזקה ביותר שהוא חווה עד כה. אולי זה מהפחד? האם פחד מעצים את האורגזמה?
"אהבת את זה, פולו נהנית לדפוק את היד שלי?" שאלה בזמן שהוא שסחטה את אברו עד הטיפה האחרונה. פולו הניד בראשו.
היא עזבה את אברו והביטה על שאריות הזרע בין אצבעות ידה. "ראה" אמרה "הנה הילדים המבוזבזים שלך. אתה חושב שיהיו לך פעם ילדים, פולו? אתה חושב שירשו לך להתרבות?"
"אינני יודע, גבירתי" הוא ענה
"אולי תוכל. אתה נער נאה. האם דפקת את היד שלי טוב כמו שאתה דופק את נערי הסריס?"
"כן, גבירתי" הוא ענה לאחר שהחליט עם עצמו שזו התשובה שהיא רוצה לשמוע. איברו החל להתקשח שוב והיא הבחינה בכך.
"האם נערים יכולים לדפוק יותר מפעם אחת ביום?" היא שאלה "כמו שאתה רואה, אני יודעת מעט מאוד על נערים וזיונים". היא אחזה שוב באברו שהחל לתפוח בידה "האם זה יפלוט שוב, אם תזיין אותי ביד פעם נוספת?"
פולו הניד בראשו "כן, גבירתי"
"כמה פעמים זה יכול לפלוט?" שאלה
"ארבע או חמש, גבירתי" הוא ענה
"אל תקרא לי גבירתי" היא אמרה "שמי דליה. העמד פנים שאני אחד מנערי הסריס. קרא לי בשמי. אמור את זה. אמור דליה".
"דליה" הוא אמר. הוא כבר לא חשב על האפשרות שהוא יכול להיתפש, הוא חשב רק על הזין שלו שנמצא בכף ידה ועל כמה שהיא הייתה יפה.
"אני חושבת שאקנה אותך" היא אמרה. "האם תרצה להיות עבד שלי? אתה תהיה העבד האישי שלי. המשרת. נוכל לרכוב ביחד. אתה יודע לרכוב? הוא הניד בשלילה. "לא נורא. אתה תלמד אני צריכה עבד שישמש לי חברה כשאני רוכבת. אני אדבר עם אבא שלי. הוא יקנה אותך בשבילי אם אבקש ממנו. אתה רוצה להיות העבד שלי?"
"כן גבירתי" ענה
"דליה" היא אמרה "כשאנחנו לבד אני דליה ואתה נער השעשועים שלי. עכשיו אני צריכה ללכת. אני אחזור מחר עם מנהל החווה של אבא שלי. אבא שלי אדם חשוב. האדון שלך ימכור אותך לאבי במחיר הוגן" אמרה והתרחקה מהמקום.
חלק ב
בלילה, הוא סיפר לדניאל על דליה. הוא סיפר שהיא מתכוונת לקנות אותו ושהוא כנראה לא יראה אותו יותר. הוא יישן בבית מגורים יחד עם העבדים שלה. נסיכה עשירה ממשפחה אצילה.
למחרת היום, הגיע עבד הבית, לקחת אותו מהאורוות ישר לבית אדונו. היא הייתה שם, עם עבד חשוב נוסף, אם לשפוט על פי בגדיו. "מכרתי אותך" אמר אדונו "אתה שייך לגברת הזאת". פולו הסתכל על דליה שחייכה אליו.
"קדימה, ילד, בוא נלך" אמר העבד שהתלווה אליה.
זה היה בית ענק ומפואר שהיא גרה בו. פולו לא האמין שהוא עומד לחיות בבית של עשירים. כל העבדים שהוא ראה שם היו שבעים מאוכל. על אף אחד מהם לא נראה סימן של מכה. אדונו הקודם היה נוהג להכותו על כל עבירה קטנה. "מכאן" אמר העבד שליווה אותו והצביע לכיוון המסדרון. פולו הסתכל מסביב וראה את דליה הולכת בעקבותיהם. "כנס לכאן" אמר העבד והצביע על הדלת שמולם. פולו צעד פנימה. שני גברים שהיו בפנים, התנפלו עליו ואחזו בו כל אחד בזרוע אחת. זה היה חדר הסירוס.
"אני מצטערת מתוק שלי" לחשה דליה באוזנו לאחר שנקשר ערום למתקן הסירוס. "אבל אבי מתעקש שאסרס אותך לפני הכול. נראה שהוא לא בוטח באף עבד שאינו מסורס שמסתובב ליד הילדה שלו. או שאולי הוא לא בוטח בילדתו שמסתובבת ליד עבדים שאינם מסורסים?" היא חייכה. היא פנתה אל העבדים האחרים שנכחו בחדר. "תשאירו אותנו לבד. אני אקרא לכם כשאהיה מוכנה".
"אבל גבירתי.." אמר העבד שבא לקחת אותו מבית אדונו.
"עשה כפי שאמרתי" שיסעה את דבריו "האין הוא קשור היטב?"
"כן גבירתי" ענה העבד
"אם כך השאר אותנו לבד" אמרה.
"אני מצטערת יקירי" אמרה לפולו לאחר שכולם עזבו את החדר. "אבל זה חייב להיעשות. ידעתי את זה כבר אתמול שזו תהיה הפעם האחרונה שלך עם ביצים. אני מקווה שעדיין תוכל לקבל זיקפה גם לאחר שאסרס אותך" אמרה ולפתה את הזין שלו. "לאחר שחותכים את הביצים, האם הנערים יכולים לפלוט?"
"אנא אל תחתכי לי את הביצים" התחנן פולו. "חשבתי שאת מחבבת אותי".
"אבל אני כן מחבבת אותך. אתה תהיה חיית המחמד שלי. חיית המחמד המועדפת שלי. אבל כמו שהכלב שלי סורס גם אתה צריך להיות. אני אתן לך ליהנות בפעם האחרונה" אמרה והחלה לשפשף את איברו.
"איך ההרגשה לדעת שזו הפעם האחרונה שיש לך ביצים?"
"בבקשה" התחנן פולו
היא עזבה את הזין שלו ואחזה בביצים שלו, מגלגלת אותם בין אצבעותיה. "זה כואב כשחותכים אותם. אני יודעת את זה מפני שכבר ראיתי נערים שסורסו כאן בחדר. שמעתי את הצרחות שלהם ואף נכחתי בכמה מהסירוסים. אבל הם התגברו על זה וגם אתה תתגבר. חלק מהנערים, שמעתי, עדיין יכולים לקבל זיקפה. אני מקווה שגם אתה תוכל. אני מקווה שגם אני אוכל להשתמש בזין שלך שוב. האם הרעיון לעבור סירוס כל כך מפחיד אותך?"
"כן" הוא ענה
"למה?" שאלה
"אני לא אהיה גבר יותר" ענה
"גבר?!" אמרה בלעג "אתה נולדת עבד. מעולם לא היית גבר. מה זה משנה אם לא יהיו לך יותר ביצים?"
לפולו לא הייתה תשובה לכך. מה שהיא אמרה היה נכון. הוא היה עבד. אין לא כלום בחיים. אפילו הביצים לא שייכים לו. אדונו הקודם יכול היה לסרס אותו מתי שרצה. גם היא יכולה לסרס אותו מתי שהיא רוצה.
"אני תוהה מה ההרגשה כשחותכים את הביצים. האם שמעת מעבד שתיאר לך זאת?" שאלה דליה
"כן" ענה פולו. הוא שמע מנערים חדשים שהיו איתו באורווה כמה שזה כואב. "זה כואב. אנא אל תחתכי לי את הביצים."
"מצטערת, חמוד שלי, אבל זה חייב להיעשות." היא לקחה את סכין החיתוך והצמידה אותו לביצים שלו. "הלוואי והייתי יכולה לעשות זאת בעצמי אבל אין לי את המומחיות לכך. ייתכן ולא תשרוד אם אני אבצע את החיתוך."
"המממ..." היא אמרה כשהרימה את הזין שלו שנעשה רך. "הזנחתי את זה" היא החלה לשפשף אותו שוב. "איך ההרגשה לדעת שזו הפעם האחרונה שהביצים שלך ייצרו זרע?" שאלה
פולו לא יכול היה לענות. הוא עמד לגמור. ואז הוא פלט בעצמה חזקה על החזה שלו. דליה רכנה לכיוונו ומרחה את הזרע על חזהו. "זהו. זו הייתה הפעם האחרונה יקירי." היא פנתה לכיוון הדלת. "בואו" היא קראה לעברם "הוא מוכן בשבילכם".
חלק ג
"זה יהונתן" הציגה דליה את העבד שנכנס איתה. הוא מנהל החווה ומפקח על העבדים של אבא שלי. הוא יחתוך לך את הביצים. יהונתן הביט על הזרע המרוח על חזהו של פולו ממפשעתו עד חזהו ולא אמר דבר.
"נשוך את זה חזק ילד" אמר יהונתן כשהוא מניח מקל עץ בין שיניו. "זה יכאב לך. זה יכאב כמו שלי כאב. אחרי זמן מה, הכאב יעבור וזמן מה לאחר מכן כבר לא תתגעגע אליהם. אני כבר לא זוכר איך זה להיות עם ביצים."
פולו נשך את המקל כפי שהורה לו יהונתן. הוא עוד ניסה להתחנן בפני דליה שתשאיר לו את הביצים. הוא לא ניסה להתחנן בפני יהונתן מפני שזה בלאו הכי לא היה עוזר. יהונתן הוא עבד ועושה מה שאומרים לו.
יהונתן לקח רצועת עור וקשר אותה מסביב לבסיס שק הביצים של פולו והידק את זה חזק תוך משיכה למטה. "אוחחח" נאנק פולו מכאב כשהוא נושך את מקל העץ. זה כבר כואב והחיתוך עוד לא החל. הכאב עדיין לא החל. הכאב האמיתי, בכל אופן.
דליה רכנה קדימה להסתכל על עבודתו של יהונתן. "מה השלב הבא?" שאלה.
"אני מבצע חתך באמצע שק הביצים מלמעלה עד למטה." ענה יהונתן
"עשה זאת!" ציוותה דליה
יהונתן לקח את סכין החיתוך ומיקם אותה בחלק העליון של שק הביצים. פולו הוריד את ראשו לאחור על מנת לא לצפות אך דליה אחזה בראשו והרימה את ראשו למעלה על מנת שיצפה בנעשה.
יהונתן חרץ ופתח את שק הביצים. זה כאב אבל הוא ידע שהכאב הנורא עדיין בדרך. "האם אלו הביצים שלו?" שמע את דליה אומרת.
"כן גבירתי" ענה יהונתן בזמן שמשך את הביצים מחוץ לשק. פולו הרגיש משיכה עמוק מתוך הבטן שלו כשיהונתן משך אותם החוצה.
"איך אתה מנתק אותם?" שאלה דליה
"המיתרים כאן" אמר יהונתן והצביע על המיתרים שחיברו בין הביצים לגופו של פולו "אני צורב אותם עם סכין מלובנת".
"אני רוצה לעשות זאת" אמרה דליה "אתה יכול להראות לי איך?"
"איך שאת רוצה גבירתי". יהונתן עזב את הביצים, הוציא סכין אדומה ולוהטת מתוך הגחלים ומסר אותה לידיה של דליה. הוא הרים שוב את אחד מאשכיו של פולו והצביע על מקום מסוים במיתר בידו השנייה. "תצרבי את זה שם" הוא אמר.
דליה הרימה את מבטה, הסתכלה בעיניו של פולו וחייכה. ואז הורידה את מבטה לכיוון הסכין והנמיכה אותה.
פולו נשך את המקל בחוזקה כמעט עד מחצית עוביו. הוא צרח. עם המקל שאחוז בשיניו הוא צרח.
"מסכן שלי" דליה אמרה כשהיא מחזיקה בידה משהו מול עיניו כדי שיראה. תחילה, הוא לא הבין מה היא מחזיקה מפני שראייתו הייתה מטושטשת מהדמעות. ואז הוא הבין שלמעשה היא מחזיקה את אחד מאשכיו מולו. היא החזיקה את האשך מהמיתר ונדנדה זאת מצד לצד. "נשאר לנו עוד אחד" אמרה בחיוך וזרקה את האשך למרגלותיה.
היא חתכה את האשך השני כמו שהיא חתכה את הראשון והרימה זאת למעלה כדי שיראה. "זה לא היה כל כך גרוע, הא?" אמרה.
לא היה כל כך גרוע? אפילו בחלומות הכי גרועים שלו הוא לא האמין שזה יכול לכאוב כל כך. אשכיו מוטלים על הריצפה למרגלותיה והיא אומרת "זה לא היה כל כך גרוע". מה יכול להיות גרוע יותר? זה היה גרוע מספיק להיות עבד. אבל להיות עבד ללא ביצים זה גרוע יותר. לא רק שכך, הוא אף סורס בידי אישה. היא אוננה לו רגע לפני כן וברגע השני סירסה אותו.
יהונתן בדק אותו. "עבודה טובה, גבירתי" אמר. אני חושב שהוא ישרוד את הסירוס. הוא שחרר את פולו מהקשירה, עזר לו לקום והוביל אותו לעבר העבדים האחרים. "שימי עליו עין" הוא אמר "אם הוא יתחיל לדמם, תקראי לי".
חלק ד
פולו פיתח חום והיה ספק אם הוא יבריא ויחיה. אבל כנער צעיר ובריא הוא שרד את הסירוס והבריא. מספר חודשים הוא כבר סריס והיה זה יהונתן שאמר שהוא יותר כבר לא יתגעגע באופן מיוחד לביצים שלו. שק האשכים שלו ריק עכשיו. זה לא יותר מסתם עור המשתלשל ממפשעתו. הזין שלו עדיין מתקשח כשהוא משחק איתו מספיק זמן. דליה, עדיין משתעשעת איתו כשהיא רוצה. האם הוא עדיין אוהב אותה כבעבר? אולי זה היה משנה אם היו לו ביצים. עכשיו זה לא משנה. היא לקחה לו אותם. יותר מכך, היא נהנתה לקחת לו אותם. והגרוע מהכול, הוא ידע שהוא שייך לה, עבד, צעצוע, שום דבר לא מעבר לכך.
~~~ סוף ~~~
נכתב ע"י פולו
כןן, אני יודעת.
הבירכיים כואבות
כשאתה מקרטע כך כבר כמעט שעה,
על הריצפה.
בוא נראה, אם הן יכאבו יותר
כשאשב על גבך ותהיה לי כסוס.
אני אוהבת סוסים, מאוד...
האם אשמע פיקפוקים?
ואולי אשכב לי, צמודה
בטן אל גב
וידיי יטיילו לאורך כל גופך.
מלטפות
מדגדגות
צובטות פטמות...
בודקות, כמה עומד לך הזין
כשמיצי הכוס שלי
זולגים על ישבנך.
כשאמצה, את הרגע
אסתובב,
מורגשת היטב, בטן אל גב
אאסוף באצבעותי הארוכות,
את זיעתך שהצטברה, מהריגוש
ואחדיר אצבע ועוד אצבע,
בנחישות
דופקת,
מזיינת את ישבנך.
ואני שואלת
כמה כואבות לך הבירכיים,
עכשיו?
נכתב ע"י לילימיי