הסלון

אתה, גבר תשוקותי.
עומד חסון מולי, עומדת מולך חשופה, כי ככה אתה רוצה אותי.
מתבונן בי, מעביר עיניים חדות בכל איבר ממני. רואה את הרעד הקל החולף בי.
לא לא, אל תטעה, אני לא רועדת מימך, הפסקתי לפחד. זו רק צינת החורף שמרטיטה את כולי.
אתה צוחק, צחוק מרושע ומתוק, צחוק של הנאה.
ככה אתה אוהב להביך אותי, לגרום לי להרכין ראש, לראות את שערי השחור מתפזר קדימה ויוצר סיכוך על פני.
אתה יודע ששם מעבר למסך השחור מסתתר מבט מושפל, של נשלטת דרוכה, מתוחה, מחכה.
אני, שהאי ודאות מסעירה כל חורשלי, שנפער בשבילך.
שקט
זמן המתנה
מנסה לגלגל עיניים מבעד למסך שערי, לבדוק מה אתה עושה, להגניב מבט לעיניך למצוא בהם את החום שאני אוהבת. החום שירגיע שיגיד לי הכל בסדר, די לרעוד.
ראשי התרומם כמהה ובאותה שניה רגלך מחצה אותו לשטיח.
גופי מרוח ואתה מעליו.
מרגישה את כל עוצמת שרירייך מטיילים עלי.
רגל אחת קבועה על העורף לא נותנת לראשי אפשרות תזוזה
רגל שניה מטיילת במורדות גופי, מעבירה ציפורניים החורצות תלמים דקים בגופי.
יורדת עוד לחריץ הישבן.
שתי אצבעות מרגליך חופרות בתוכו, פוערות אותו ומגלות את פתח המעורה האחורית.

מעולם לא חוויתי חדירה אחורית.
בהתחלה אמרתי לך שזה מקדם וצריך ליצור אמון ביננו
ואתה גרמת לי לבטוח בך, להבין שהכל בסדר וגם אם יש פחדים אתה שם להכיל אותם.
אחרי זה נתלתי בכך שזה עלול לגרום לי נזקים בלתי הפיכים ואני לא רוצה להסתבך גזה.
אז הטלת עלי משימה ושלחת אותי ללמוד היטב את הנושא ולרשום לך דף שלם של תובנות ומסקנות.
היו לי שבועיים למלא את המשימה. לא הספקתי ובטובך נתת לי עוד שבוע בתנאי שהכל יתבצע בשלמות ודייקנות וכמובן יעבור בדיקה מדוקדקת שלך.
בתום השבוע שלחתי לך את הסיכום.
הבנתי שאין מקום לחשש וחדירה אחורית לא תשאיר נזקים קבועים.
ביקשת ממני לכתוב את המסקנה בגדול, להדגיש בצבע אדום ולחזור על זה 10 פעמים.
ביצעתי, רציתי להיות תלמידה טובה, שתתגאה בי.
" מנגינה", אמרת לי, אני לא מתכוון לוותר לך יותר! אנחנו נעשה את זה כי אני רוצה.
את תעמדי בכך כמו גדולה. זה יקרה בקרוב....

מרגישה איך שתי אצבעות רגליו, גולשות לשפתי הפתח האחורי.
הנשמה נעתקת ממקומה, פעימות הלב מזיזות את גופי וגורמות לגופך חוסר יציבות.
"אל תזוזי" שמעתי את קולו הרועם מעלי.
" אם אני נופל מעליך זה יהיה כואב הרבה יותר"
אגודל רגלו מקיפה את פתח המעורה בתנועות סיבוביות.
כף רגלו חוסמת כל אפשרות שלי לכווץ את החריץ.
עוד סיבוב עוד אחד, עוד...
אני שם מתחתיו קפואה. לא מעיזה לסגור עיניים, רוצה להרגיש שאני בשליטה, רואה הכל.
עורפי כואב, הרגל מוחצת אותו למטה.
פתאום קמת מעלי. הקלה!
בלי לחשוב פעמיים אני מתנערת מעט ומרימה ראש.
סטירה מחזירה אותי למצב שטוח.
"עכשיו זה יהיה כואב", אני שומעת את קולך.
נחמם לך את הישבן ואני רוצה לשמוע איך את מודה לי על כך.
ספאנק ראשון לא חזק במיוחד.
תודה אדוני
ספאנק שני בצד השני
תודה אדוני ( הוא רואה שאני רועדת כולי , בטח מתחשב בי)
ספאנק שלישי חזק יותר
תודה אדוני
המכה העשירית שנחתה משתי ידיו היתה חזקה באמת.
הדמעות ניגרות על פני.
הוא נשכב מעלי. ברכיו מעסות את ישבני האדום.
ראשו מכוון בדיוק מעל ראשי לשונו מנגבת את דמעותי.
כמה חום נודף ממנו.
רגעים קטנים של רוגע.
זה נגמר וגופו התרומם ממני.
רגע אחרי שכיסוי העיניים הושם עלי אני מריחה ניחוח של תות באפי
עוד לא מעכלת וכבר מרגישה איך שולי מעורתי האחורית נמרחים בקפידה באותו קרם תות שמנוני.
זהו, זה מגיע.
אין יותר תירוצים!
עוד רגע והפתח האחורי יפער ו...
ברקע נשמע זימזום חרישי
זיהיתי את הקול, זה הויברטור שהוא כל כך אוהב, זה העוצמתי שפותח את כל מפלי התאוה שבי.
רגע זה הולך להכנס בפתחי האחורי?
הוא יקרע אותי, אני לא אעמוד בזה....
זה לא מה שסיכמנו, מממ... בעצם לא סיכמנו דבר.
חייבת להגיד מילת ביטחון... אבל מזמן אמרתי לו שאני לא צריכה מילת ביטחון איתו
חייבת לאותת לו, שיבין, אני פוחדת.... הוא אוהב כשאני פחדת זה רק ימריץ אותו יותר.
צריך לצעוק בקול " לא!!!".... עדיף לא לצעוק, הוא אמר שיהיה כואב יותר, אם אצעק זה יעלה לי.
הזימזום נשמע קרוב יותר והתמזג עם צחוקו הרם.
"לא לזוז! לנשום עמוק" רעם בקולו.
לא שמעתי, לא זזתי ונראה שגם לא נשמתי.



ברגע הראשון הרגשתי איך הויברטור חודר לכוסי ומציף את האיזור במיצי תאוה.
ברגעים שאחרי כשריחפתי לספייס שלי הוא החליק בקלות את איברו לתוך מעורתי האחורית.
איברו ספג את חום גופי והזדקר יותר ויותר
הוא בא לספייס שלי והשאיר חותם של נשיקה רטובה בשפתי.

נכתב ע"י " מנגינה"