הסלון

חלק א

"רד על ארבע, כלב" פקדה מירה
כל הנוכחים בחנות בסקס היפנו את מבטם לעבר הזוג שזה עתה נכנס לחנות.
מרבית הנוכחים בחנות היו גברים, למעט המוכרת ולקוחה נוספת שהחזיקה ויברטור בידה והביטה על הפנינים הסגולים שעיטרו אותו.
פולו ציית מיד וירד על ארבע.
"שלום", אמרה מירה למוכרת, "באתי לקנות קולר ורצועה לכלב שלי".
המוכרת חייכה והציצה לכיוונו של הכלב של מירה. "בשמחה" ענתה. היא הגישה למירה קולר ורצועה שנראים מתאימים למימדיו של הכלב ששהה מבוייש על ארבע וכל הנוכחים בחנות הביטו לעברו וציחקקו. "הנה לך. את יכולה למדוד את זה כאן. אני רק מקווה שאין עליו קרציות" אמרה וצחקה.
מירה הודתה לה, נטלה את הקולר והרצועה וניגשה לפולו. "תתרומם" פקדה. פולו התרומם מתנוחת הדוגי שלו, זקף את גבו, הרים ידיו ב-90 מעלות כשכפות ידיו שמוטות למטה. בדיוק כמו כלב מתחנחן. בדיוק כמו שמירה אילפה אותו.
הקולר הולבש לצווארו ושרשרת הרצועה חוברה לקולר. היה זה קולר מיוחד שנועד לכלבים אנושיים. קולר מתכוונן בהתאם ללחץ שהופעל במשיכה. ככל שמשיכת השרשרת הייתה חזקה יותר, כך התהדק הקולר חזק יותר על הצוואר. רצועת חנק שנועדה לשלוט על הכלב.
מירה משכה את הרצועה ופקדה "על ארבע". הקולר הודק חזק לצווראו של פולו שהשתנק מעט לקול ציחקוקי הנוכחים בחנות.
"אני רואה שאת מסתדרת לא רע עם הקולר" אמרה המוכרת.
"בהחלט" ענתה מירה "מוצא חן בעיניי. מה מחיר הקולר?" שאלה
"מאה וחמישים שקלים" ענתה המוכרת.
מירה פישפשה בתיקה וחיפשה את הארנק. "אויי שיט" פלטה באנחה. "ביקשתי ממך כשאירגנת את התיק שלי להכניס לשם את הארנק. שכחת, כלב?"
"כן, מלכתי. שכחתי. שמתי את הארנק על השולחן במטבח והתכוונתי להכניסו לתיק אבל זה פרח מזיכרוני" ענה פולו כשהוא מביט מבוייש לעבר כפות רגליה של מירה.
"אתה תשלם על זה ביוקר, כלב" נזפה בו מירה בזמן ששיחררה את הקולר מצווארו.
מירה ניגשה אל המוכרת, כשבידה הקולר והרצועה, והתנצלה על כך שהכלב שלה שכח להביא את הארנק. "אצטרך לבוא ביום אחר על מנת לרכוש את זה. תודה על זמנך" אמרה בזמן שהרימה ידה על מנת למסור למוכרת את הקולר והרצועה.
"רק רגע", נשמע קול גברי ועמוק, "יש לי רעיון מעניין" אמר והסיר את מבטו מכיוונה של מירה לכיוונו של פולו ששהה עדיין על ארבע. עיניו שוטטו ובחנו את גופו של פולו ונעצרו על ישבנו של פולו שהיה מופנה בדיוק מול עיניו. "יש לי הצעה מעניינת" אמר שוב וחייך.

חלק ב

"מה בפיך?" שאלה מירה
"אני רוברט" ענה הזר והושיט ידו ללחיצה "נעים מאוד".
"אני מירה" ענתה ולחצה את ידו.
"ההצעה שלי היא כזאת. אני ארכוש את הקולר והרצועה בשבילך ואני אטחן את התחת של העבד שלך".
מירה הופתעה מהישירות של רוברט. התשובה הראשונה שעלתה לה לראש זה 'לא' אך במחשבה שניה חשבה 'למה לא, בעצם? הרי העבד שלה פישל וזו הזדמנות מצויינת להענישו. מה גם שהאיש שלפניה מציע לרכוש לה את הקולר והרצועה'. פולו שמע את הצעתו של רוברט ונדרך מהפחד. הוא ניסה להכניס מעט את עכוזו פנימה על מנת שלא יבלוט יתר על המידה ויצור גירוי בעיניהם המביטות בו מרחוק.
"אוקיי. עשינו דיל" אמרה מירה לרוברט והם לחצו ידיים שוב. "היכן זה יהיה?" שאלה.
"יש לנו מרתף מאובזר כאן מתחת לחנות" התערבה המוכרת בשיחה "במחיר של חמישים שקלים לשעה".
"נשמע מצויין" ענה רוברט "מה את אומרת מירה, מתאים?"
"כן. נשמע מצויין" ענתה וחייכה.
פולו המבוהל, הסיט עיניו לכיוונו של רוברט שבינתיים שלף את ארנקו ומסר למוכרת שטר של מאתיים שקלים עבור הקולר והרצועה ושעה שכירות במרתף. רוברט היה גבר גדל מימדים בסביבות גיל 50. פולו קיווה שמימדי גופו הגדולים אינם מעידים על מימדי הזין שלו.
"בוא כלב" פקדה לעברו של פולו. פולו התקדם באיטיות לעברה של מירה. "תזיז ת'תחת שלך, עבד. יותר מהר".
פולו התקדם במהירות לעברה ונעצר ליד רגליה. הקולר והרצועה הולבשו שוב על צווארו של פולו ומירה משכה בחוזקה את הרצועה שחנקה את גרונו של פולו. "שכחת, הא? בושות אתה עושה לי כלב אשפתות שכמוך. עכשיו אתה תשלם על זה ביוקר!"
"מכאן" נשמח קולה של המוכרת כשפתחה דלת צדדית שמאחוריה. "רדו במדרגות עד הסוף וימינה. תראו דלת מברזל שכתוב עליה "מרתף העינויים".
מירה צעדה לכיוון הדלת שמאחורי המוכרת תוך כדי שהיא מושכת בחוזקה את הרצועה. פולו הגביר את הקצב על מנת לשחרר מעט את החנק בגרונו. רוברט צעד מאחוריהם תוך כדי שהוא מביט בישבנו החצוף של פולו שהתנודד לא מצד לצד בתוך הג'ינס. איברו של רוברט איים להתפוצץ וכל שניה נראתה לו נצח. "זוז יותר מהר" צעק על פולו תוך כדי בעיטה באחוריו. הם החלו לרדת במדרגות, פולו עדיין בתנוחה כלבית מנסה למצוא את מקומו בין מדרגה גבוהה יותר לנמוכה יותר, מה שהבליט יותר את התחת שלו למעלה. 'המממ...' חשב רוברט לעצמו 'עיסקה טובה עשיתי'. הם הגיעו לסוף המדרגות ומצד ימין נגלה לעינהם הדלת ועליה השלט "מרתף העינויים".
מירה דחפה את הדלת פנימה ורעש הצירים חתך את השקט.

חלק ג

מירה נכנסה ראשונה כשהיא מושכת אחריה את פולו ברצועת החנק. פולו ניסה להאט מעט את קצב הזחילה פנימה כאילו מנסה לדחות את הבאות. רוברט שהבחין בתנועות החילה האיטיות של פולו, שלח את כף ידו הגדולה ומחץ את מבושיו של פולו מבעד לג'ינס. "תזיז ת'תחת שלך כבר. נשאר לנו פחות משעה." פולו זעק מכאב והסתכל על מלכתו בעיני עגל וציפה למעט רחמים והזדהות. הוא טעה. "שמעת מה הוא אמר לך, כלב? תרים ת'תחת שלך." נזפה בו מירה. פולו השפיל מבט וזחל פנימה במהירות.
מירה ורוברט נעמדו באמצע המרתף ליד "החמור" שעמד שם מיותם וחיכה לקרבן הבא שיקשר אליו.
"קום והתפשט!" ציוותה עליו מירה.
פולו קם והחל להתפשט לאט כדי לבזבז מה שיותר זמן. מירה שהבחינה בכך, סטרה לו בחוזקה. "מהר יותר עבד".
פולו הוריד את החולצה ונשאר ערום בחלק גופו העליון. רוברט לא חיכה יותר מידי, התכופף לעבר מכנסיו של פולו ובתנועה אחת מהירה וחזקה הפשיט אותו ממכנסיו ותחתוניו עד לקרסוליו. פולו עוד לא הספיק לעכל את זה שהוא עומד ערום ליד גבר זר וכבר הרגיש את שני ידיו של רוברט חופנים את ישבניו מאחור. המגע של ידיו הגדולות של רוברט הקפיצו את פולו קדימה שכמעט איבד את שיווי משקלו בגלל הג'ינס שהגביל את צעדיו. מירה שהבחינה בכך, תמכה בפולו מלפנים לבל יפול. פולו חש מבולבל ומבוהל. הוא ניסה לפתוח את הפה כדי לומר משהו אך רוברט פיסק את ישבניו בחוזקה וכל מה שפולו יכל להוציא מהפה היה זעקת כאב.
"הממממ..." אמר רוברט בסיפוק כשהוא מחזיק את ישבניו של פולו פתוחים לרווחה לצדדים. "המממ... איזה חור קטן... בדיוק כמו שאני אוהב." אמר וצחק בקול רם.
"רוברט" אמרה מירה. "נשאר לנו עוד שלושת רבעי שעה. אתה מתכוון להמשיך ולצפות בחור של התחת שלו? או שאתה מתכוון גם לעשות משהו אחר עם החור הזה" הוסיפה מירה בחיוך מתריס.
רוברט התרומם, ניגש לצידו של פולו, אחז בכתפו הימנית וכופף אותו לכיוון "החמור". מירה מיהרה לאחוז בכתפו השמאלית של פולו ויחד כופפו אותו על "החמור". פרקי ידיו של פולו נקשרו בחזקה לרצועות העור שהיו מחוברות לתחתית "החמור". רוברט שלא רצה לבזבז זמן מיותר, ניגש לפולו מאחור, הוציא סכין קפיצית וקרע את הג'ינס והתחתונים במהירות. רגליו של פולו שוחררו מכפתי הג'ינס אך לא לזמן רב. רוברט ומירה אחזו כל אחד בקרסול על מנת לפסק את רגליו. כשהוא קשור בידיו בחוזקה, פולו ניסה להיאבק באחיזתם וניסה להצמיד את רגליו. רוברט התגרה מהמאבק. הוא לא אהב עבדים "נותנים". הוא אהב להכניע בכח ובמאבק את העבדים. הוא אהב להכאיב. לרגע היה נדמה שפולו מנצח במאבק הזה, אך רוברט היה חזק ממנו ופיסק את רגלו הימנית לעמדת הקשירה של "החמור". הוא נקשר בחוזקה. מירה שהבחינה בביצים שנגלו לפניה מיהרה לאחוז אותם בידה. "אתה מרפה את הרגל השניה? או שאני מועכת לך את הביצים כלב?" אמרה תוך כדי הפעלת לחץ על הביצים. פולו הרפה מההתנגדות ופיסק את רגלו השמאלית לעבר רצועות העור שהמתינו לו. מירה המשיכה לאחוז בביצים שלו בזמן שרוברט החליף צד וקשר את רגלו השמאלית בחוזקה.
מירה שיחררה את הביצים של פולו ושניהם נעמדו מאחורי פולו, בוחנים את גופו העקוד בחוזקה כשהם מעלים חיוך של שביעות רצון מעבודתם.

חלק ד

רוברט הציץ בשעונו. רק 25 דקות חלפו. 'המממ.. יש מספיק זמן גם למציצה הגונה' חשב לעצמו.
הוא פתח את רוכסן מכנסיו ושלף את איברו החוצה.
"זה לא זין" העירה מירה והוסיפה "זה צינור כיבוי אש" ושניהם פרצו בצחוק גדול.
רוברט הקיף את "החמור" שעליו היה עקוד פולו בחוזקה ונעמד מול פניו. הוא הצמיד את איברו לשפתיו של פולו שמאן לפתוח את פיו ואף סובב את ראשו הצידה. רוברט סטר לו בחוזקה, אחז בשערות ראשו ומשך אותם כלפי מעלה. פולו פתח את פיו וזעק מכאב ובאותו הרגע זין גדול וחם נדחף לתוך פיו וקטע את זעקותיו.
מירה עמדה מהצד כשחיוך נסוך על פניה ובהתה בסיפוק רב, בעוד רוברט אוחז ומקבע את ראשו של פולו בשתי ידיו ומסיט את אגנו הלוך ושוב בקצב הולך וגובר. איברו של רוברט הלך ותפח למימדים יותר ויותר גדולים עם כל כניסה ויציאה. יציאה לכיוון השפתיים וכניסה עמוקה עד הגרון. במשך 10 דקות תמימות שנדמו לפולו כנצח, רוברט נכנס ויצא, זיין והתענג על הפה הקטן של פולו. דמעות מלוחות שניגרו מעיניו של פולו נמהלו ברוק המרוח על איברו של רוברט וחדרו שוב לתוך פיו.
מירה שראתה שפולו נתון בסיטואציה קשה אמרה בלעג "הקשה ביותר עוד לפניך. אתה יכול להתחיל לדמיין איך זה יהיה לקבל את כל הזין הזה לתוך התחת הצר שלך, בכל הכח, בכל הגודל ועל יבש!"
פולו ניסה למלמל משהו אך איברו התפוח של רוברט מילא את פיו היטב ולא נתן לו להוציא מילה.
רוברט, שהיה במלוא זיקפתו, חש שאם ימשיך עוד קצת יירה את מטענו לתוך פיו של פולו. 'זה הזמן לצאת ולעבור לחגיגה האמיתית' חשב רוברט לעצמו.
רוברט יצא מפיו של פולו ונעמד עם איברו שנטה מעט כלפי מעלה והיה זקור וקשה כאבן מול עיניו. פולו נחרד. עכשיו הבין מיד במה מדובר כששמע את גבירתו אומרת "זה צינור כיבוי אש". ברירות לא נותרו לפולו.
הוא כבר מספיק זמן עם גבירתו כדי להבין ששום בכי ותחנונים לא יעזרו לו על מנת לבטל את רוע הגזירה. הוא השלים עם זה שהדקות הבאות יהיו קשות כואבות מאוד. 'רק שאשאר בחיים' חשב לעצמו. פולו שמט את ראשו למטה, הרפה את גופו וחיכה שהסיוט יתחיל ויגמר כמה שיותר מהר.

חלק ה

רוברט העביר את אצבעו לאורך חריץ ישבנו של פולו סוחט מפולו גניחה חרישית. הוא אחז בכף ידו באיברו הגדול והקשה והביאו לפתחו של פולו. בשתי ידיו פישק רוברט את עכוזיו של פולו והדף עצמו למעמקי ישבנו של העבד. הכאב היה קשה מנשוא, בעיקר לאור העובדה שרוברט לא האט את קצבו ולא עצר לרגע כדי לתת לעבד המסכן אפשרות להתרגל לגודלו, וכשחדר לתוך ישבנו, הרגיש פולו כי נשימתו נעתקת וכי פתחו נקרע לשניים.
"תגיד לי עבד", לחשה מירה קרוב לאוזנו של פולו, "האם תשכח שוב את הארנק שלי?" שאלה והנהנה בראשה לרוברט שיצא מעט מתוך ישבנו של פולו, השתהה לרגע ואז שוב הדף את עצמו בבת אחת עד הסוף לתוך פתחו, עד אשר הרגיש פולו את אשכיו של רוברט מכים בישבנו.
"ג..ג..גברתי אני יותר לא אשכח את ארנקך" התחיל פולו לגמגם מעוצמת הכאב, "ב..ב..בבקשה לאט יותר" גנח.
"לאט יותר אתה רוצה, עבד"? שאל רוברט ואחז בשערו של העבד ביד אחת, ובידו השניה מחץ את אשכיו של פולו, אשר גנח בקולי קולות כאשר גברו הכאבים. "לא רוצה לחדור אליך לאט יותר. שילמתי על התחת שלך ואני מתכוון ליהנות מכל רגע." אמר רוברט והמשיך למחוץ ולסחוט את אשכיו של פולו, שלא ידע את נפשו. רוברט התעלל באשכיו מצד אחד, ומצד שני הדף את עצמו לתוך ישבנו הענוג של פולו, גם הכאב בשערו, כשרוברט משך אותו אליו בכוח, לא נתן לו מנוח.
רוברט המשיך להדוף את עצמו בקצב הולך וגובר, נכנס ויוצא, קורע את פנים ישבנו של פולו. הוא המשיך למשוך בשערו ופולו הרגיש שמעולם לא הגיע לתחתיות שכאלה.
"עבד, אני משפשף לך כעת את איברך היפה עד שכל מטענך יישפך ואז אשפוך את מטעני לתוכך" אמר לו רוברט והמשיך לשפשף נמרצות את איברו של פולו עוד דקות ארוכות, עד שמטען אחר מטען לבן וסמיך נורה מאיברו של פולו..
רוברט הדף עוד מספר פעמים לתוך ישבנו הדואב של פולו, שהרגיש שנפצע בתוכו, ואז ירה מטחים לתוך ישבנו של פולו והתמוטט עליו.

נכתב ע"י " פולו"