בכאן ועכשיו

דברים מקבלים משמעות שונה.
מה שפעם היה כל כך אסור ולא מוסרי מצידי לחשוב עליו
הופך לפנטזיה כמעט לגיטימית.

בחשש מסויים , עדיין , מאכזבה , שאולי עוד תבוא
אני מרשה לעצמי להתענג על זה שמצאתי לי מקום.
מצאתי את עצמי בתוך עצמי. קצת . . .
מצאתי מקום בו אני יכולה להיות אני וללא שפיטה.
מצאתי מקום בו מה שנותר לי לעשות זה לתת לתחושה הנעימה שבריצוי
לעטוף את כולי , למלא כל חלקיק בגוף בתחושה טובה.

אני מי שאני , ופה זה כל כך בסדר.

כשהעיניים עצומות השופטים הפנימיים מושתקים כמעט בכלל.
ללא שום שליטה על מה הולך לקרות , ללא שום הכנה למה עכשיו -
כל שנותר לי הוא להיכנע.
בתוך תחושת המחנק הזו , בזמן שהמחשבות שרצות בראש הן על
כך שהחיים שלי בידיים שלו , ואני בקושי ממש מכירה אותו , בתוך התחושה הזו -
כל שנותר לי הוא להיכנע.
בתוך הכאב הפיזי שבכל פעם מגיע לשיאים חדשים -
כל שנותר לי הוא להיכנע.

ולראשונה בחיי אני מגלה שתחושת הכניעה הזו ממלאת אותי באהבה.
שם , במקום הזה בדיוק , איפה שאני אינני אני אני הכי אני שיש.
שם , במקום בו הכניעה מוחלטת , אני מצליחה להרפות מהכל, פשוט כי כלום לא רלוונטי.
שם , במקום בו אני ריקה כל כך גיליתי תחושת מלאות שלא ידעתי קודם.

תחושת ריחוף וניתוק נעים ממלאת את מקומו של הפחד והכאב.
תחושת האמון בעצמי , בו , בטבע , באין סוף ובסוף המוחלט יוצרות לי אויר חדש לנשימה.
וכשאני נושמת אותו הגוף שלי ישר יודע , זו נשימה כמו שמעולם לא הייתה.
כשידיו סביב צווארי , אוחזות ולוחצות בחוזקה אני הכי חנוקה. אין לי טיפת אויר לנשימה
ודווקא אז הריאות מתמלאות , הגוף מתמלא בחיות שלא בטוח שהייתה שם לפני.

אולי , אולי , רק אולי מצאתי מקום בו זה ממש בסדר.

מקום בו אני לא עוף מוזר וסוטה
מצאתי מקום שבו אני יכולה להיות אני בלי להרגיש אשמה חברתית ומצפונית.
כנראה כבר התמכרתי , תחושת הכניעה המוחלטת והנעימה.
תחושת הסיפוק שבריצוי , הייתי ילדה טובה 😃

שם אני מרצה , שם אני כנועה , נשלטת ... מבחירה !

במקום בו אני מוותרת עליי ומפקידה את עצמי בידיו , דווקא שם גיליתי אותי מחדש.
שם הרווחתי אותי מחדש. . .

אולי , אולי , רק אולי מצאתי לי מקום. אהבה. דלת חדשה. אולי...
בנתיים עוצמת עיניים ומתענגת על התחושה הנעימה שבמחשבה...
[i]