סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בכאן ועכשיו

הכל חדש , מתרגלת ללגיטימיות שבעיניין...
מילים של מי שאני כאן ועכשיו...
כשכאן ועכשיו גם הם נתון משתנה...
לפני 13 שנים. 28 באפריל 2011 בשעה 11:01

" אני מוכנה לעשות הכל "
המילים הללו יוצאות ממני עם פחד אדיר שתסרב.
הבעת פניך רצינית , נחושה ואיתנה.
זה כבר לא משחק וכל חלק בגוף שלי יודע זאת.
התנהגתי בטפשות ועכשיו אשלם.
לא מתכוונת להישבר על אף הפחד שאוחז בי
לנוכח השאלות שלך על רמת המחוייבות שלי.

ועכשיו , כמעט 24 שעות אחרי המפגש עם מספר 1.
24 שעות שאני מחכה למחשבות הקשות והשיפוט שיתקפו.
24 שעות שאני מכינה את עצמי לחדירת סכינים חדות
של גועל , כאב , עצב , ושיפוט עצמי על מה שהיה שם.
לא מבינה איך זה שלראשונה בחיי לוקח לשיפוט ולשכל שלי
יותר מחצי דקה לתקוף את הלב.
אין כאב , אין חרטה , אין גועל , אין שיפוט.

מתחילה לספר לעצמי סיפורים מתרצים.
אולי זה בגלל שלא הכל אני זוכרת ,
מצד שני יודעת שזוכרת מספיק.
אולי זה בגלל שלא היה לי זמן לבד מאז,
מצד שני אני לא זוכרת מתי לאחרונה המחשבות והשיפוט
התחשבו בי בעבר וחיכו שאהיה לבד כדי לתקוף.
אולי זו הולכת להיות מתקפה חזקה וקשה כל כך
שעכשיו זה השקט שלפני הסערה,
מצד שני כבר חוויתי דברים בעבר ומעולם לא היה שקט שכזה.
הגוף יודע, הסיפורים הללו שקרים הם.
האמת היא שיש קולות שיפוטיים אבל הם חלשים כל כך....

ואז... קול שיפוטי חזק קודח ראשון..
איך את מעיזה לחשוב שנהנית מזה ?????
כועסת על עצמי שאם נהנתי משמע לא נענשתי.
איך את מעיזה לפנטז שדבר כזה יקרה שוב ??? לייחל לעוד...?

הגוף שלי אומר לי שהיה שם עונג גדול. גדול מכל שפיטה שתהיה ...
ובאופן הכי מוזר , דווקא במקום המבולבל טיפה , המפוחד טיפה , המגורה טיפה , חסר הוודעות והמעורער..
דווקא שם הרגשתי עונג פיזי ומנטלי גדולים ממה שידעתי קודם.
ברוב המקרים היה העונג מגיע לנוכח המחשבה שבשתיקה ובהסכמה שלי לעיניין
אני מרצה אותך, מספקת אותך , מענגת אותך בדרך שטובה לך (!!).
ובחלק מהזמן פשוט עינגה אותי הסיטואציה עצמה .
החדירה של מספר 3 לתוכי כשאתה על ידי ,
נותן לאחר לעשות בי שימוש ומשתמש בי בעצמך.
הידיעה שאתה עוזר לו להשתמש בי !
העובדה שלא עצרת גם כששרף לי כל כך ...
העזרה שלך למספר 3 שהפך גם ל 4 לעשות בי כרצונו... כרצונך...
זה פשוט עשה לי את זה ...
ובתוך כל זה ידעתי שאתה שם , שומר ...
בעל של כלבה שמשחרר אבל גם שומר...

אז הנה הסיבה לשיתוף הכל כך מאוחר...
ציפיתי למלחמה פנימית
ובמקום זה קיבלתי שקט אין סופי.

ייתכן ואחרי שתקרא את זה תחליט שמגיע לי עונש אחר
היות וזה אולי לא ממש היה עונש כי לא סבלתי.
אבל השיתוף הכי כנה שלי עבורך יסתכם בסופו של דבר בשני משפטים:
סליחה , היה לי טוב ומענג !!
בבקשה , תן לי להיות שם שוב !!


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י