בכאן ועכשיו

כועסת . על הכל ועל כולם.
על ההוא שם שרשם את התסריט העלוב והמגוחך.
על זה שחשב שהבדיחה הזו מצחיקה מישהו מלבד אותו
על זה שחשב שהדברים לא יכלו להדרדר יותר ממה שכבר...
על זה שלא מבין מה זה אומר להסתובב עם כאבים שכאלה בגוף כל יום. כל היום.
על ההוא שלא רואה אותי ממטר , שלא יודע איך להגיד , שכבר שכח איך זה לראות.
על האידיוט שמחליט לשים עליי עוד שק ועוד אחד רק לשם הצחוק של מתי שכבר אפול.

מרגישה כל טיפת דם בגוף לאן היא זורמת.
מרגישה אותו מכאיב כשזורם בעורקיי וורידי .
מעין כאב כזה של איבר קטוע כשהכל לגמרי במקום.
כשבפועל שום דבר לא במקום. לשום דבר אין מקום.

הקומדיה הזו אותי לא מצחיקה.
עוד שנייה וקיסם העץ שנקרא אני נשבר.
עוד שנייה ודלת הברזל העצומה והענקית נסגרת ולא יהיה יותר נכנס או יוצא.

לילה ראשון שכואב לי כל כך.
לילה ראשון שלבד לי כל כך.
הגוף שוב רועד מהדם שזורם בו מהר מידי.
הנשימה חנוקה עד כדי דמעות.

אני ברגע שלפני...