half-way contempt

אני זוכרת את הפעם האחרונה. סיימתי את הפגישה האחרונה עם הלקוחה הראשונה שלי, ירד מלא מלא גשם ולקחתי אותי ואת הספר שלי והלכתי לקרוא בבר השכונתי, לחגוג עם עצמי.
זה היה במרץ, קצת לפני יום ההולדת שלי.
הדייטים האלה עם עצמי היו חשובים לי, בועות זמן של לבד, במקומות שמרגישים לי בית.
לשבת לבד עם דרינק או שניים (או שבעה) כשמסביבי אנשים זרים יותר או פחות, באחד ממספר המקומות האהובים עלי, נתן לי אויר לנשימה.
ואני מתגעגעת לזה כל כך ומייחלת לפעם הבאה*.

* שלושה מקומות נסגרו וזה עצוב לי כל כך.