יותר נכון, אמרתי לי.
אין לי בעיה עם להיכשל, עם לא להצליח, בדרך כלל. אם אני חושבת שאצליח להשיג או לעשות משהו ואני משקיעה מאמצים וזמן ובסוף לא מצליחה - לא נורא. כל עוד אני יודעת שעשיתי מה שאני יודעת ויכולה אני בסדר עם זה. אני גם אהיה מוכנה לנסות שוב, לאחר שאנתח את מה שחשבתי שיעבוד ואבין מה אני יכולה לעשות אחרת. ושוב. כל עוד אני יודעת מה לעשות ומאמינה בעצמי, אני מוכנה לנסות ולהכשל שוב ושוב.
התסכול והבאסה שלי מגיעים כשאני נכשלת במשהו שמראש ידעתי שאני מגיעה ללא הכלים הנכונים, או הכלים שהייתי רוצה שיהיו לי. לפעמים זה כי אין לי את היכולות, לפעמים כי לא ידעתי למה להתכונן, בסופו של דבר אני יודעת שאני מגיעה לא ב-100% התכוננות וניצול היכולות שלי ואחר כך אני גם לא יודעת מה ואיך לתקן. ואז אני מתבאסת מאוד.
היום לא התקבלתי לאיזה פרוייקט שהיה יכול (כנראה) ממש לקדם אותי וזה שייך לסוג השני של הכשלונות.
אז אמרתי לי, ועכשיו אני מבואסת ומתוסכלת.
בבקשה בלי "ההפסד שלהם", זה גם לא מנחם אותי וגם לא נכון.
אם ממש בא לכן.ם לנחם בשקר שיטחי, אפשר לכתוב לי "אל תדאגי, בטוח שתצליחי להתעשר מהרעיון המבריק וכל כך תורם לחברה שלך", אפשר לנסח גם אחרת כל עוד רוח הדברים נשמרת.
