לפני 3 שנים. 4 בנובמבר 2020 בשעה 5:56
אני מתיישבת על הספה, מניחה את הקפה על השולחן הקטן והחתולה רצה להתכרבל עלי. כן, מתחיל החורף והיא הופכת חמודה יותר (קצת כמוני, האמת).
משהו בכף הרגל מדגדג אותי אז אני מזיזה אותה מהזנב של החתולה, זה ממשיך. אני מסתכלת וזה לא הזנב. שממית. אני נבהלת, קופצת מהספה, החתולה נבהלת ממני, קופצת על השולחן, הקפה נבהל ממנה, קופץ על הכל. השממית כבר על התקרה.
אני אוהבת שממיות, הן לא מבהילות אותי, אלא אם אני לא מצפה לראות אותן על כף הרגל שלי, אז זה... פשוט מבהיל.
חורף, קפה, חתולה, שממית - אני אוהבת את כל אלה, אבל לא ככה.
