בעוד שביותר מקשר שליטה אחד מי ששלי קנו לי דברים, הביאו לי, שלחו לי, זה אף פעם לא היה לבקשתי או דרישתי. אף פעם לא ביקשתי שיקנו לי, לא לקחתי כסף, לא הנחתי שאם ישבנו לדרינק או משהו אני אף פעם לא משלמת. זה היה כי לראות אותי שמחה עשה להם.ן נעים ולעשות למעני הוביל לתחושת סיפוק.
ואז, לפני חמש שנים בערך (נראה לי) לקחתי מישהו ששליטה כלכלית היה ה"קטע" שלו. זה מה שהוא עשה לפני, כמעט אך ורק זה. מכיוון שאני הייתי בזוגיות בה לא ניפגשתי בבית שלי נפגשנו בדירת תיירים, שהוא מימן*, הוא היה נשוי שבוגד (הוא עדיין) ולכן לא יכל לשלם עם האשראי, אז הוא היה משאיר מזומן. זה גרם לי אי נעימות, משהו בלקבל פיזית את הכסף עורר בי אי נוחות. אף פעם לא הייתה לי בעיה עקרונית עם שליטה כלכלית, חשוב לי לציין. אני חושבת שאם שני הצדדים עושים זאת בשקיפות ומתוך בחירה מתמשכת ומודעת זה ממש בסדר. אבל בי, על עצמי, זה עורר אי נוחות.
הוא רצה לשלם על דברים שלא קשורים אליו, אבל לקנות בעצמו לא היתה אופציה מבחינתו. הוא רצה לתת לי כסף ולי זה הרגיש... מוזר. הוא לא ניסה לשכנע, להסביר, הוא רק רצה שככה (בין היתר) אשתמש בו. לקח לי זמן להבין שאני פשוט מרגישה רגש כלשהוא שמפריע לי ושאני לא יודעת מה הוא, יותר מזה, אני לא מצליחה למצוא לו צידוק רציונלי. אז התחלתי לבדוק.
בהתחלה זה היה בדברים שקשורים אליו. צעצוע חדש, הוא שילם. תיק לצעצועים, הוא שילם. הדירה, כמובן שהוא שילם. יצאתי לדרינק לפני, הוא שילם. ועדיין, הכסף לא עבר מיד ליד, הוא פשוט היה שם מעטפה ומדי פעם מביא עוד אחת. אני זוכרת את הפעם הראשונה (אחרי חודשים) שאמרתי לו מיוזמתי שהוא צריך להביא כסף, הייתי צריכה ממש להתכונן לזה. זה הרגיש בסדר, כשעשיתי את זה, לא היתה את הרתיעה. עם הזמן זה התרחב, אני עשיתי בכסף הזה כרצוני, לפעמים שיתפתי אותו על מה זה יצא, לפעמים לא, הוא תמיד הודה לי על כך שאני מאפשרת לו את זה.
ואז זה נגמר. שחררתי אותו ותקופה מאוד מאוד ארוכה לא היה בנינו קשר, בכלל. בזמן הזה היו לי קשרים נוספים, אחד עדיין שלי (נראה לי שהצעצוע שלי, לא רשמית, כבר 53873476 שנים) ובאף אחד מהם לא היה את האלמנט הכלכלי.
והוא חזר, אחרי לא מעט חודשים של שיחות מחודשות והוכחות (בערך) שדברים שהיו צריכים להשתנות השתנו, הסכמתי לקחת אותו בחזרה ובניגוד לבעבר היה ברור לי שגם השימוש הכלכלי ינכח, כי אני רוצה וכי זה כבר לא מרתיע אותי. בשיחות עם עצמי (עוד לפני שהוא בכלל חזר) ובדיונים עם אחרים.ות עדיין לא הבנתי מה היתה הרתיעה אבל כן הבנתי מה הגבולות שאני שמה לעצמי על מנת שזה לא יגרום לי להרגיש "קנויה" ולמי שמולי בעלות.
* הכסף אף פעם לא יהיה הכרחי לקיום שלי. לא חשבונות, לא שכר דירה, לא ... נו,זה כאלה דברים.
* אני לא מוכנה להסתיר את זה. זה אומר שאם אני קונה לי משהו לא שגרתי ונשאלת לגבי זה, אני אומרת שהוא שילם על זה.
* זה לא מחוייב מציאות בקשר. זה אומר שאם הוא או אני נחליט שאין לכסף מקום יותר, זה לא אומר שהקשר נגמר.
* יש לי חופש מלא לבקש מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה בידיעה שהוא יעשה הכל על מנת לתת לי את זה, אבל גם יגיד לי אם זה עובר גבול מבחינתו.
* להבדיל מכאב, מניעה, לא להתחבא בחדר סגור שהכרחיים, בכל קשר שליטה שלי, זה לא. זה לא מגדיר את המהות הבדס"מית שלי, זה מגדיר את קשר השליטה הספציפי הזה.
* בעוד שברוב הזמן הוא פשוט נותן לי כסף ואני עושה בו כרצוני הפעם זה לא *רק* ככה, אם ארצה הוא גם ידאג לקנות בעצמו.
* אין "משחקים" סביב זה. לא השפלה, לא העמדת פנים שהוא קונה את היחס שלי.
אז כן, אני לא שולטת כלכלית ואני לא אתחיל קשר עם נשלט.ת עם הקינק הזה שמבחינתם.ן יהיה חייב לנכוח, אבל בהינתן מה שציינתי קודם ועוד סייגים שלא לגמרי מנוסחים לי והעובדה הפשוטה שמולו פשוט נוח לי להיות ככה, אני כן משתמשת כלכלית, בו.
* זה לא הגיע אצלי משליטה או שימוש כלכלי, זה הגיע כי מבחינתי אם אי אפשר היה להיפגש אצלו.ה, שידאגו למקום. זה גם היה עם אלו שגרו רחוק, לא לבד וכו'
