לוקח המון זמן להגיע לדייט ראשון איתי. אני מתכתבת מלא לפני, מלא, לרוב זה מרגיש מוגזם לצד השני (וזה לגיטימי, כמובן). אני מדברת מלא, מנסה להכיר, להבין, לא מאפשרת שיחות מיניות, לא משחקת און ליין, מדברת רגיל. זה מתיש לפעמים, אני יודעת, אבל זה מה שאני צריכה כדי להגיע לדייט ראשון.
הדייט תמיד (או 99.99999% מהפעמים) יהיה בבר או מסעדה ואם בסופו אני רואה שמבחינתי יש פוטנציאל אני אומרת: "זה לא הזמן להחליט. נגיד יפה שלום עכשיו, נלך הביתה ואם מחר, אחרי ההתרגשות והציפייה נרצה - אז נתחיל.
כבר בערך שנה שאני מדברת עם עצמי, מנסה להכיר אותי ולהבין מה אני צריכה ומה יש לי לתת. קשה לי מכל מיני סיבות ובגלל זה קשה להבין את הצרכים שלי. אני חברה פחות טובה ובעלים פחות נוכחת. בחודש האחרון עשיתי צעד משמעותי מאוד, שפתר את אחת הסיבות העיקריות שהייתי מעורערת בשנה האחרונה. עזבתי מקום עבודה* של יותר מעשר שנים כי חוסר היציבות שם פשוט גרם לי לחוסר וודאות, חוסר תחושת ערך מקצועית וחוסר בטחון כלכלי. הצעד הזה מפחיד מאוד, אבל התברר כנכון, אני מרגישה פחות מעורערת ויותר מכוונת מטרה.
ועכשיו, אחרי שנה שאני מדברת עם עצמי, לומדת, מנסה להבין מה יש לי לתת לי הגיע הזמן שאצא עם עצמי לדייט. כדי שאוכל לחזור לעצמי, ולהזמין בחזרה את מי שחשוב לי.
* לא העסק הפרטי שלי, גם שם אומנם יש הפוגה, אבל זה עוד יתרומם.
