half-way contempt

אני לא חושבת שאי פעם אמאאבא שלי ידעו מה החשיבות שלהם בחיים שלי, כמה אני אסירת תודה על מה שהן נתנו לי. אני אמנם מדברת על זה לא מעט, אבל את ההרגשה הזאת עמוק בבטן, של הוכרת תודה ופליאה אני לא יודעת לתרגם למילים.

וגם החג, בלי בכלל לדעת כלום, בברכה אחת שהתלוותה למתנת החג נסדק אצלי סדק שנותן לאור להכנס. 

מעל לשנה שאני לא בטוב עם עצמי וללא ספק גם לא מטיבה עם סביבתי.  ומשפט אחד, עם "לילדתינו" מלא אהבה והברווז המשפחתי הזכיר לי שאני יכולה ומסוגלת.  לאט, אבל יקרה, כי אם אמאבא אמרו לי שזה מה שצריך, אז אני יכולה. 

אני מכינה את עצמי ליומיים של ריפלקציה, מקווה בשבילי שאצליח גם לכתוב אותה פה. משהו בלחשוף ולהקיא בכתב תמיד עזר לי להבין אותי ולגבש דרך פעולה. 

וכן, גם הרפרור ללאונרד כהן זה בזכות אמאאבא שלימדו אותי לאהוב אותו כל כך.